אחת מתפילות יום הכיפורים שחל הערב היא תפילת אשמנו. היא פותחת את תפילת התחנונים עם שלל בקשות הסליחות עבור מגוון החטאים ובהם "אשמנו בגדנו וגזלנו. בסופה מגיעה הבקשה האולטימטיבית סלח לנו אבינו".
כטור שעניינו המרכזי הוא כלכלה נתמקד בשני אישים בלבד שצריכים לשנן בוקר, צהרים, ערב ולילה את תפילת אשמנו: הראשון הוא ראש ממשלת המחדל בנימין נתניהו והשני הוא מי שמכונה שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. עפה לה שנה מאז אסון ה-7 לאוקטובר וכלום לא השתנה.
ראש הממשלה הוא עדין בנימין נתניהו שאפילו אינו מתקרב לבקשת סליחה. עד היום היו לנו מצדו חארטות ולא חרטות כנות. איך אפשר לבקש מחילה על מחדל שאפילו הוא אינו מוכן להודות באחריותו גם במלות שנה ל-7 לאוקטובר.
כולם אחראים אבל הוא הקורבן. נתניהו יכול היה לנצל את ישיבת הממשלה השבוע כדי להודות במשהו אבל הוא בחר להפעיל ספין נוסף ולעסוק באיזה שם לתת למלחמה. ועדיין ערב יום הכיפורים, לא מאוחר להביע צער כלשהוא גם אם יעשה את זה בשפת הסימנים.
ראש הממשלה הצליח בחודשים האחרונים להסיט את תשומת הלב הציבורית ממחדל האימים באמצעות מופעי פירוטכניקה בקונגרס האמריקאי, בכנסת ובמסיבות העיתונאים שבהם התעורר רק במקרים של הצלחה.
על המינויים ההזויים שביצע עם הקמת הממשלה נטל האשם רובץ אך ורק עליו: מינוי בצלאל סמוטריץ' כשר האוצר הכושל בתולדות המדינה, איתמר בן גביר כשר לביזיון לאומי, ומינוי מירי רגב כשרת התחבורה לחרדים היוצאים לאומן אך לא של אנשי מילואים שקיבלו צו 8 המעוניינים בסך הכול להגיע לבסיס בשלום. הנזק ממינוי שלישיית מה קשור גרוע מנזקי טיל בליסטי.
כטור לענייני כלכלה, נוותר על בקשת הסליחה "אשמנו" או "בגדנו" ונתמקד במילה "גזלנו". נתניהו שנחשב עד לפני 20 שנה למבוגר האחראי נותר רק עם המונח מבוגר. מי שנחשב לקפטן קרדיט איבד את הקרדיט ובניגוד לכל היגיון פוליטי הוא עדין נושא בתואר קפטן הטיטניק.
לנתניהו איכפת רק מכלכלת ביתו. כל עוד היא משרתת אותו, את בני משפחתו ואת הישרדותו הכול בסדר. הוא לא יהסס באמצע המלחמה לדאוג לתחזוקת ביתו בקיסריה ובירושלים, להבטחת שלומו של בנו במיטב בנינו ולסידורי נסיעה ארוכים לארה"ב על חשבון משלם המיסים.
הוא ניצל את תקציב 2024 בעיקר להישרדות קואליציונית. השיקולים הכלכליים הענייניים כמעט ולא עמדו על הפרק. כדי שלא נדאג יותר מדי מיד לאחר המלחמה הוא הרגיע כשאמר "שיש מספיק כסף לכולם". גם לפוליטיקה, במיוחד בזמן מלחמה יש גבול.
לכן תקציב 2024 וגם 2025 שיחצה את ה-600 מיליארד שקל הוא תקציב גזלה ועל כך יש לבקש מחילה. גם אם נתניהו אינו מבקש סליחה ואינו לובש שק ושופך על עצמו עפר ואפר, לפחות שיוציא מפיו את צמד המילים סליחה גזלנו אבל זה לא יקרה. אצלו הגזל הוא אורח חיים.
מי שמצופה להגיע עם בקשת סליחה קונקרטית יותר הוא מי שמכונה שר האוצר שבעיני עצמו יש לו פרוטקציה אצל אלוהים. סמוטריץ' מרבה להשתמש במילים בעזרת השם. לא שזה רע אבל צריך לעזור לשם כדי שיעזור לנו. כדי לזכות בטוטו צריך גם למלא טופס ולשלוח.
יש לו חוש הומור לא רע. תחילה חשבנו שמינויו כשר אוצר הוא עוד בדיחה תפלה שלו. אבל כשהוא עצמו לא צחק הבנו שהבדיחה על חשבוננו.
בקשת הסליחה של שר האוצר לא תגיע כי הוא מתנהל בהתנשאות וגאוות חינם. הוא התייחס בזלזול מהול בגועל נפש לאזהרות חברות דירוג האשראי על התנהלות המשק. את דו"ח מודי'ס הוא כינה "תלוש ומגוחך ושהכלכלנים בלונדון לא יטיפו לנו מוסר".
הוא הסביר שאחרי המלחמה הכל יהיה בסדר. כמובן שאת הקשקוש הזה חברות הדירוג לא קנו וכולנו שילמנו ביוקר על עזות הנפש. בעקבות הורדת הדירוג הוצאות הריבית יגדלו ב-2025 ב-10 מיליארד שקל נוספים שהם עוד 1,000 שקל בממוצע לאזרח.
בכל התנהלותו הוא שם את עצמו כמבין יותר מטובי אנשי המקצוע, עד כדי כך שלפני כחודשיים המליץ לממונה על התקציבים באוצר להניח את המפתחות אם אינו מסוגל להשלים עם מדיניותו.
שר האוצר מרבה לדבר על משילות וסמכות אבל בפועל הוא עושה דברים והיפוכם. למשל מצד אחד תוקף את ההסתדרות על שביתת ההזדהות עם החטופים ושבוע לאחר מכן עולה לרגל למזכ"ל ההסתדרות לרגל לבקש את הסכמתו לסדרת קיצוצים בשכירים.
והוא עוד מבקש מאיתנו להגיד לו תודה על כך שאינו שולח את ידיו לתקציבי מוסדות התרבות. אז באמת תודה רבה. רק חבל שאת הכסף הוא מפנה למפעלי ההתנחלויות, לישיבות, ללומדי התורה ולשאר סקטורים לא יצרניים שלא רק שאינם עובדים אלא כאלה שאינם מתגייסים לצה"ל.
נזכיר שמדובר במנהיג תנועת הציונות הדתית שמיטב בניה משרתים ביחידות קרביות ובעבר הלא רחוק התנגד לחוק ההשתמטות. לאן נעלמה גישתו הציונית לוחמנית גם כשהתנגד לחיסול נסראללה? זה מחיר המשיחיות שבה לקה.
כבר היו לנו שרי אוצר טובים יותר וטובים פחות. משה כחלון היה אחד מהטובים בזכות עשרת המנדטים שהחזיק ואילץ את נתניהו להתיישר לפי מדיניותו ושמר על מערכת המשפט. יאיר לפיד היה לא רע עד שפוטר. ליכודניקים כמו יובל שטייניץ או ישראל כץ נאלצו להתיישר עם הבוס.
אבל משר אוצר העומד בראש מפלגה עצמאית היה מצופה להיות דעתני לא פחות מאיתמר בן גביר. עם הצטרפותו לקואליציה סחט סמוטריץ' תפקיד שר במשרד הביטחון אבל הוא ויתר על היכולת לקדם את כלכלת ישראל לטובת כלל אזרחיה ולא רק למען הסקטור הדתי לאומי.
אבל מה אפשר בעצם לצפות מפוליטיקאי שמפלגתו מתנדנדת סביב אחוז החסימה המתהפך בדעותיו בהתאם לאינטרסים הפוליטיים.
הוא אמור לעזוב את האוצר במסגרת הסכמי הרוטציה בתחילת 2025. זאת תהיה המתנה הגדולה ביותר לקראת השנה האזרחית החדשה ולא משנה אם לתפקיד ימונה שר האנרגיה אלי כהן החושק בתפקיד או השר בלי תיק החדש גדעון סער.