מלחמת "חרבות ברזל" נמשכת כבר למעלה משנה, והשלכותיה על המשק הולכות ומתעצמות. מעסיקים רבים נקלעים לקשיים משמעותיים ומחפשים נואשות דרכים לחסוך בעלויות. ביממה האחרונה עולם ההייטק סוער, לאחר שפורסם כי חברת אינטל ישראל הודיעה לעובדיה שמעתה לא יקבלו עוד קפה בחינם במשרדי מרכזי הפיתוח, במטרה לחסוך בעלויות. במקום זאת, הם ייאלצו לרכוש קפה בכסף.
ובכן, אולי הגיעה העת לגלות הבנה למעסיקים הפועלים לחסוך בעלויות, במיוחד אם החיסכון הזה ימנע מהם את הצורך בפיטורי עובדים, או לפחות יקטין את היקף הפיטורים.
אף מעסיק לא שש לפטר עובדים, ומעסיקים רבים מחפשים חלופות שיאפשרו להם לשרוד את התקופה עם כמה שפחות פיטורים. החלופה העיקרית לכך היא הפחתת עלויות העסקה, על ידי קיצוץ בזכויות העובדים, ובכלל זה: הפחתות שכר; צמצום או הפסקת מתן הטבות נלוות שאינן מכוח חוק; צמצום פעילויות הרווחה לעובדים.
כאשר מעסיק בקשיים נאלץ לבחור בין פיטורי צמצום לבין הפחתת עלויות העסקה בדרך אחרת, דיני העבודה בישראל מובילים את המעסיק לבחור באפשרות של ביצוע פיטורי צמצום. על פי הפסיקה, זכותו של כל עסק להחליט כי קיים צורך לצמצם את כוח האדם ולפטר עובדים. בתי הדין לעבודה מכירים בזכות הזו של המעסיק, ולא ממהרים להתערב בפיטורי צמצום, בפרט כאשר מדובר במעסיק שעובדיו מועסקים בחוזים אישיים ולא פועל אצלו ארגון עובדים יציג.
מנגד, הפסיקה נוקשה הרבה יותר בנוגע לאפשרות של המעסיק לבצע שינויים בתנאי ההעסקה של עובדיו. הלכה ארוכת שנים היא, כי מעסיק אינו רשאי לבצע שינוי חד צדדי בחוזה העבודה, ללא הסכמת העובד (למעט במספר מקרים חריגים). הבסיס המשפטי לכך ברור: לחוזה העבודה שני צדדים, החוזה משקף מכלול של הסכמות בין העובד למעסיק, ואין לאף אחד מהצדדים אפשרות לשנות את תנאי החוזה ללא הסכמת הצד השני.
אלא שכאשר המעסיק בוחר בפיטורי צמצום, בניסיון להתמודד עם המצוקה אליה נקלע, התוצאה גרועה יותר לכל הנוגעים בדבר: לעובד, שמאבד את מקום עבודתו; למעסיק, שמאבד הון אנושי חשוב; ולמשק כולו, כאשר המשמעות היא תשלום דמי אבטלה מהקופה הציבורית לעובד המפוטר.
מעסיקים מגלים בתקופה מורכבת זו גמישות ואורך רוח כלפי עובדיהם, וטוב שכך. עובדים רבים מתקשים בנסיבות הקשות היום, לספק את התפוקה הנדרשת מהם, ומצופה מהמעסיקים להתחשב בנסיבות אלו ככל הניתן. באותו האופן, מצופה מעובדים להבין את הקשיים המשמעותיים שאיתם מתמודדים המעסיקים, ואת הצורך בהקטנת ההוצאות על מנת לשמור על יציבות מקום העבודה. אני בטוח שכאשר המצב יאפשר זאת, יחזרו המעסיקים להעניק לעובדים את ההטבות שחסכו מהם, שהרי אם לא היו רוצים להעניקן מלכתחילה - לא היו חייבים לעשות זאת.
אף עובד לא אוהב שניטלות ממנו הטבות שניתנו לו במשך שנים, והדבר בהחלט מובן. בתי הדין לעבודה אינם מעוניינים לאפשר למעסיקים לכרסם בזכויות עובדיהם ללא הסכמתם, והדברים ברורים ומובנים. אולם לעתים, בוודאי בתקופה חסרת תקדים כפי שאנו חווים כעת, נדרשת מכל הצדדים ראייה רחבה ואורך רוח. וכן - גם המעסיקים זכאים לגמישות ניהולית על מנת להתמודד עם הקשיים, לא רק בדרך של פיטורים.
הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין דפנה שמואלביץ ושות', המייצג מעסיקים גדולים במשק