נצא מנקודת הנחה שנתקעתם על כותרת הטור הזה, כי באמת, מה הקשר בין הפרקליטות לסמוטריץ'? שר האוצר הרי לא נחשד בפלילים ואין לו עניינים אישיים פתוחים עם מערכת המשפט. ובכל זאת יש קשר בין השניים וזו צמרת. או יותר נכון, עצים גבוהים עליהם טיפסו ונפלו על האף. זו בעניין לשכת ראש הממשלה, וזה בנוגע לתקציב המדינה.
ואם אתם לא מתחברים לצומח ולחיבוק גזעים, אפשר להציע גם מטאפורה אחרת שתבהיר את הדמיון בהתנהלות השר והגוף המייצג את רשויות השלטון בפני בתי המשפט ובתי הדין, סוג של פגיעה עצמית.
תהיתם איך זה מרגיש כשאתם יורים לעצמכם ברגל? אתם מוזמנים להפנות את השאלה הזאת לפרקליטות, ששוב עשתה לעצמה נזק בלתי הפיך, שעליו היא ואנחנו נשלם בריבית דריבית. בפעם המי יודע כמה חוזרים שם על אותו הדפוס שמוביל אותם לאבדון ומקים עליהם את יריב לוין והרפורמה המשפטית שלו.
וזה הולך ככה: מתקבלת תלונה על חשד לעבירה כזו או אחרת הקשורה, לכאורה, בראש הממשלה בנימין נתניהו, אם במישרין ואם בעקיפין. המשטרה חוקרת, כי כל תלונה חייבת להיחקר, מגישה את הממצאים לפרקליטות, ושם מתחילה הקרחנה. פרטים עסיסיים ומרחיקי לכת מודלפים, הפרשה הופכת לדרמטית, כאילו מדובר, בעבירה שמכתימה, לכאורה, את נתניהו וסביבתו הקרובה בעבירות קשות בפלילים, והתקשורת המזועזעת, מרימה עוד קצת בשביל הרייטינג.
אלא שאז מתברר שלא כצעקתה. זאת אומרת, החקירה מעלה עבירות, אלא שהן נמצאות ברף הנמוך של הפשיעה, בואכה לאזור האפור שבין הפלילי לחפות מחמת הספק. כמו בתיקי האלפים למשל.
באלף הראשון, היתה תשתית ראייתית חזקה, מאה טון בטון יצוק. אלא שהוא הוליד עוד שלושה תיקים נוספים, שספק, בדיעבד, אם היה צריך בכלל לגלגל אותם לכדי כתב אישום, או כפי שניסח זאת רביב דרוקר, "אם הייתי יודע בתחילת הדרך שזו תהיה התוצאה - הייתי אומר 'אל תלכו על התיקים האלה בכלל", ואי אפשר לחשוד בו בחיבת יתר לנתניהו.
אבל במקום לשנן ולהפנים את סך תוצאת החסר של האלפים, בפרקליטות החליטו לחזור על אותה הטעות בדיוק שוב. מה שהתחיל עם מעצרם של אלי פלדשטיין, הדובר הצבאי של רוה"מ, ושלושת החשודים האחרים במעשה, בחשד להדלפת מסמכי מודיעין מסווגים לתקשורת הזרה, עבר לחשדות חמורים לא פחות נגד ראש לשכת הסגל בלשכת רוה"מ, צחי ברוורמן, שנחקר בעבירות של סחיטה, זיוף ומרמה.
ככל שחלף הזמן, התעבו הכותרות הפומפוזיות שעפו לכל עבר, עד כדי כך, ששינוי הפרוטוקולים של ה-7 באוקטובר על ידי ברוורמן, וסחיטה, לכאורה, של קצין בכיר, התערבב עם סיכון מקורות בשטח, וחיי החטופים, בעקבות ההדלפה החמורה של פלדשטיין, והאדמה שוב החלה לרעוד, כאילו בעוד רגע נתניהו יצא מהלשכה באזיקים.
ואז התחילה הצלילה למטה. בית המשפט נזף שוב ושוב בנציגי הפרקליטות והמשטרה, על המעצר הארוך ומניעת המפגש עם עורכי הדין, חקירתו של ברוורמן העלתה שמקסימום יש פה חשד לזיוף פרוטוקולים, ואין סחיטה ושאר אישומים כבדים. וברווח שנוצר בין ניפוח הבלון הפורח לרגע בו התפוצץ, נכנס שוב בצעדי ריקוד, יריב לוין, על רקע מוסיקת ההתקרבנות של סביבת נתניהו והתחזקותו בסקרים, ונופף בנחיצותה של רפורמה משפטית ועכשיו.
ואיך סמוטריץ' משתלב ביופי הזה? מעולה. גם הוא מתמחה בהפרחת בלונים ריקים, בכל מה שקשור למצבה הכלכלי של מדינת ישראל, שתמיד, לדבריו, היא חזקה, ונהדרת. כי הוא, בניגוד לראש אגף תקציבים, יוגב גרדוס, בו גער בפומבי פעם, לא מדבר רק על מה שדפוק בה.
וכדי לתקף את דבריו, הגדיל שר האוצר הגדיל, והתערב על בקבוק וויסקי, שהגירעון לא יעבור את ה-6.6% ואף הבטיח שבסוף 2024, הוא יגיע ל-6.1%. אז אמר. היום הממשלה תאשר את הגדלת תקרת הגירעון ל-7.7%. הוא גם הבטיח שהצמיחה תעמוד על 1.6%, אלא שהשנה תסתיים עם צמיחה בגובה .0.4%. השר היה מוכן להישבע בנקיטת חפץ שהצריכה הציבורית תצמח ב-13.5%, ומתברר שהצמיחה עמדה על 4.5% וכך גם האינפלציה היתה אמורה לעמוד לפי התחזיות על 2.5% וזינקה לרמה של 3.8% ועוד ועוד.
סמוטריץ' הזרים אופטימיות מנותקת לנתונים, והם התפוצצו לו בפנים, בדיוק כמו שהפרקליטות בנתה מגדלים באוויר, שהתרסקו אחד אחרי השני על האדמה.
אף אחד מאיתנו לא רוצה להיפצע שוב מנזקי הפיכה משפטית-משטרית שתמיט עלינו עוד אסון נורא, או להפוך לכלכלת עולם שלישי. אם זה היה קורה פעם אחת, דיינו. אבל כשאין עקומת למידה, לא בלשכת השר ולא במשרדי הפרקליטות, הציבור הישראלי בבעיה חמורה.