אחרי ביקור הדמעות בקיבוץ ניר עוז ההרוס רבים תמהו מה קרה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. האם הפך לפעיל שלום עכשיו ושם הוא אולי מקושש את קולות החטופים שיסייעו לו לעבור את אחוז החסימה?
אפשר להירגע. הים אותו הים וסמוטריץ' אותו מתנחל משיחיסט. מדי פעם הוא מתמקד באהבת ישראל, מזיל דמעה וחוסר לסורו בדיוק כמו שבתחילת המלחמה תמך בגיוס חרדים וחזר בו ושהטיח בהסתדרות ביקורת חריפה ונרגע.
הסקרים מדאיגים אותו ולכן הוא מזגזג. אבל אין מה לדאוג: הוא לא יאגף את נתניהו משמאל, כמו שבני גנץ לא יאגף אותו מימין. בסביבתו הקרובה מספרים ששר האוצר מגלה אופטימיות בלתי נלאית שפשרה עדין לא ברור.
הדבר ניכר גם בראיונותיו הטלוויזיוניים שם הוא שוטח את כלכלת "בעזרת השם" בשטף דיבור שלא מותיר למראיינים את האפשרות העיתונאים הבסיסית להשחיל שאלה.
ודווקא השבוע היו לו את כל הסיבות בעולם להתעטף בדוק של דאגה כי מסתמן שתקציב 2025 הולך לעבור פינוי בינוי וכבר היום חסרים (עוד לפני התוספות לביטחון) לפחות 5 מיליארד שקל.
ההסתדרות אמנם תרמה את חלקה למאמץ אבל בקטן. יום הבראה אחד קוצץ, חלק מהגזרות התמקדו רק בשנת 2025 והגזירות במגזר הציבורי יהיו חלקיות. התמורה המיוחלת מהעובדים קוצצה ב-2 מיליארד שקל ותרומתם תגיע ל-6.5 מיליארד שקל וגם זה יותר מדי.
בישיבת הנהגת ההסתדרות שלשום חגג ארנון בר דוד: "אנחנו רוצים שהמשק ישרוד את התקופה הזו, ויש לנו תקווה בקצה. באוצר ניסו להוציא את כל החלומות שלהם מהמגירה כי המצב חמור. השבוע פורסם ההסכם והמציאות היא שהצלחנו להחזיר את כול הגזרות למגירות".
אמנם לא כל הגזרות חזרו למגרה אבל ניחא. אז האם סמוטריץ' איתר את הגביע הקדוש אך שכח לספר לנו? נתחיל בטראמפ שבחירתו לנשיאות מפיחה תקווה באנשי הימין מפתח תקוה ועד שערי תקווה.
השבוע בדרכי למטוס באוטובוס הטסים, שמעתי במו אוזני אישה המרגיעה את ילדיה: "תיכף טראמפ ייכנס לכיסא הנשיאות ואז נוכל לחזור לקריית שמונה".
גם בסאגת מיסוי "הרווחים הכלואים" התקועה סמוטריץ' אינו מודאג. מבחינתו גם אם לא ימסו את הרווחים המשחק מכור. אין בעיה להפחית עבור החברות את הדיווידנד (צעד נכון לדעתי) כך שישלמו במועד המשיכה 25% מס ולא 30%. מצדו שאנשי משרד המשפטים המתנגדים למהלך יתפוצצו.
שר האוצר גם בונה על כך שמסקנות "ועדת נגל" (הוועדה לקביעת דרישות התקציב במערכת הביטחון) תהיינה פחות תובעניות מהצפוי והתוספת לתקציב תהיה נמוכה יותר.
ועדיין זה לא כל ההסבר לאופטימיות. איך ייתכן שבמקום שהכלכלנים רואים גירעונות הוא רואה פתרונות? מה הוא מסתיר שאנחנו לא יודעים? האם ההחלטה של חברת דירוג האשראי S&P לדחות את פרסום הדירוג קשורה לאפשרות להפסקת אש קרובה?
התשובה מסתתרת באחת הסקירות המעניינות מהשבוע שפורסמו על ידי הכלכלן אלכס ז'בז'ינסקי מבית ההשקעות מיטב.
לדבריו "בכלכלה ב-2025 אין תרחיש ביניים. אם השלב העצים של המלחמה יסתיים בחודשיים הקרובים המשק יצמח ב-4.6% וזה שיעור גבוה מכל התחזיות האופטימיות ביותר (בהתאם לכך הגידול בהכנסות המיסים). התרחיש האופטימי בעל סיכוי גבוה יותר להתממש".
בבית ההשקעות מסבירים "שבתרחיש של סיום קרוב של המלחמה הצריכה הפרטית תצמח בקצב של 5% בזכות שוק עבודה הדוק וביקוש גבוה לעובדים. המצב הפיננסי של משקי הבית לא הורע בתקופת המלחמה בזכות הזרמות הממשלה".
לפי ז'בז'ינסקי: "תיק הנכסים של הציבור שמוחזק במישרין זינק בשנה האחרונה למרות המלחמה ויצר עודף חסכונות המוערך ב-750 מיליארד שקל. ההשקעות במשק סבלו מירידה חזקה בזמן המלחמה, אך בסיומה צפויות להתאושש בשיעור גבוה של 12% ויסתייעו מתוכניות השיקום הממשלתיות".
תודה לכלכלני מיטב אבל שר האוצר אינו זקוק לסקירות כלכליות כדי לדעת שאחרי המלחמה צפוי 'בום' במשק. לכן בניגוד לאיומי האוצר אין סיכוי בעולם לאישור עוד 1% למע"מ של 1% כדי שיגיע ל-19%. גם כך הפוליטיקאים לא התלהבו מהעלאתו ב-1% בלבד והם שקלו את ביטולו.
סמוטריץ' אופטימי ואף תפריעו לו עם העובדות. גירעון של 5 מיליארד שקל הוא מבחינתו פיצוחים. לא ייאמן אבל שר האוצר בונה סוכת שלום. אבל מומלץ להרגיע: הוא לא הפך לפעיל "שלום עכשיו", והשלום שלו הוא גרסת הציונות הדתית. את הסוכה הוא מתכוונן לבנות בעזה כדי שבעזרת השם ההתיישבות תחזור לשם.