מחר הם ייקחו את הפנסיה: כך הממשלה המטורללת מאיימת על הכסף של כולנו

זוכרים את ימי המהפכה המשפטית, זאת שנראית עתה כקומזיץ ל"ג בעומר נוכח הדליקה שמלבה הממשלה כחלוף כשנתיים? אחד הנימוקים הפופולריים שבהם השתמשו אותם נאיביים שניסו עדיין לנהל שיח היה: "ומה אם מחר תחליט הממשלה הנבחרת להוציא להורג את הג'ינג'ים?". המשפט הזה, מטאפורה להחלטה שהתקבלה ברוב קולות ועדיין ברור שהיא אינה חוקית בעליל, שימש להסברת חשיבות עצמאותם של שומרי הסף, שתפקידם להגביל את כוחה של הממשלה הנבחרת על ידי הריבון, העם.

למרבה הצער גם השיח ההוא הפך מהר מאוד לשיח של חירשים, הלך בדרכו של כל דיון ציבורי בישראל שנגרר מהר מאוד, מהר מדי, למחוזות "ר"ב/רל"ב".

למה אני מזכיר לכם נשכחות ומה הקשר לכסף שחסכתם בדי עמל, כדי שישמש אתכם יום אחד כדי לממן לימודים לילדים, כדי להבטיח לעצמכם זקנה מכובדת לאחר גיל פרישה, או אולי אפילו למטרות יום יומיות יותר כמו טיול בחו"ל, שיפוץ בדירה או החלפת הרכב?

כדי להסביר את הקשר, הבה נצרף עוד גורם לדיון: שר התקשורת שלמה קרעי. קרעי הלה, שר לא זוטר בממשלת ישראל, אמר (בריאיון לרדיו "קול ברמה") שצריך לבטל את בג"ץ ולייצר תחתיו ערכאה שיפוטית שלא תוכל לערער עוד על החלטות הכנסת, בוודאי שלא לפסול אותן. זה היה רק מבוא למופע שלו בוועדה בכנסת, בדיון על עתיד השידור הציבורי, במהלכו טען שאפשר לשנות את המשטר בישראל.

אוקיי, יאמר מישהו, כל זה אולי חמור מאוד - ואפשר שמעיד על כוונותיה האמיתיות של הממשלה המכהנת, אבל איך זה נוגע לקרן ההשתלמות ולקופות הגמל שלי?

ובכן, העניין הוא בביטול סמכותם של גורמים מקצועיים, במקרה דנן שומרי סף מתחום המשפט. אבל מה עם תחומים אחרים?

הן בעבר תקף קרעי (כרגיל אצל האיש, בביטויים נבזיים) את נגיד בנק ישראל, פרופסור אמיר ירון. זה היה כאשר מדיניות הרבית, אפרופו החלטתו הצפויה הערב, של הנגיד לא הלמה את דעתו שלו, או ליתר דיוק - גרמה כאב ראש קטן לממשלה.

הביקורת ההיא הכריחה אפילו את נתניהו להצהיר כמה חשוב לשמור על מעמד הנגיד, טרם הארכה נוספת של כהונתו - ומתוך רצון לאותת לגורמי ההערכה (שאז עדיין "רק" איימו להוריד את דירוג האשראי של ישראל, בשל ובצל החשש מהפיכה משטרית) שישראל שומרת על עסקים כרגיל, תרתי משמע.

הבעיה היא שמה שנראה לכאורה כמו התבטאות מטופשת של שר, נראה עתה כאבן בניין. כבר למדנו שאצל נתניהו אין סתם. רעיון שנשמע מעוות ומועלה על ידי אחד משלוחיו, שהרי קרעי - כמו רבים מעמיתיו - אינו רשאי להעביר אפילו תא מוח בודד בין אוזן לאוזן מבלי לקבל את ברכת הדרך מפטרונו הפוליטי, נועד להוות בלון ניסוי.

כך מפריחים, אחר כך מפריכים, מתכחשים ואפילו מגנים, אבל עוקבים אחרי התגובות כדי לחדד את המסר לפעם הבאה שבה ירצו לקדם את מה שהיום נשמע מעוות על גבול הבלתי נתפס.

וכאן אנו מגיעים אל הכסף שלנו, של כולנו, של כל מי שהצליח כנגד כל הסיכויים להרים מעט את הראש מעל למים העכורים ולשים בצד משהו. אצל אחד מדובר בכמה עשרות אלפי שקלים. אצל האחר במאות אלפים, אצל חברם המצליח יותר (כלכלית), אולי כמה מיליונים. הכסף הזה הוא המשענת שלהם, חיסכון ליום גשום או ליום טוב, על ציר שנע בין צורך בטיפול רפואי דחוף חלילה, לבין הרצון לסדר את הילדים, למשל עם עזרה ברכישת דירה, בשעה טובה.

הכסף הזה נשמר באפיקי החיסכון המוכרים: בקרנות הפנסיה, בקופות הגמל, בקרנות ההשתלמות, בפיקדונות או אולי בדירה נוספת, ששכר הדירה ממנה - עד לגיל 120, שבו תעבור לרשות היורשים, אמור להניב קצבה משלימה לשנים שלאחר הפרישה מהעבודה.

הנחת היסוד שלנו היא שהכסף הזה בטוח. שכל עוד מדינת ישראל עומדת על רגליה, גם בזמנים קשים, הכסף הזה הוא שלנו - איש אינו יכול ליטול אותו מאתנו ואיש אינו יכול לערער על החזקה הזאת. לכל היותר אנו מוגבלים בכל מני סייגים שנובעים מאופי אפיק ההשקעה וצריכים לחכות לתחנות יציאה או להגדיל את סכום "הקנס" שנאלץ לשלם על פדיון מוקדם.

על מה ועל מי אנחנו סומכים? לא תמיד אנחנו יודעים. בגדול אנחנו סומכים על ה"שיטה", כלומר מאמינים במוסדות הפיננסים. למה? כי אלה אמנם עצמאיים, אבל מפוקחים על ידי בנק ישראל, שיש לו יחידה מיוחדת ועצמאית לפיקוח על הבנקים, יש יחידה שתפקידה הוא לפקח על חברות הביטוח וכך הלאה, על כל השחקנים המרכזיים בשוק הפיננסי. כך אנו ישנים בשקט בלילה (לפחות בהיבט הזה, שהרי אם נדדה שנתכם בגלל אזעקות, אין זו אחריותו של בנק ישראל...).

כלומר, גם בתחום הרגיש הזה אנחנו סומכים על הרגולטור, כזה שיצלצל בפעמוני האזהרה - והיה אם יקום פוליטיקאי (אפילו אם יש לו 64 ח"כים בקואליציה, אפילו 68!) ויבקש לנהוג בחסכונות שלנו בחוסר אחריות, יערער שומר הסף על סמכותו והעניין יתגלגל לפתחו של בג"ץ, המוסד שעליו סומכים רבים מאיתנו יותר מאשר על עוברי אורח בחיים הציבוריים.

תארו לכם שמחר מחליטה הממשלה הדמוקרטית והנבחרת כחוק, להלאים את החסכונות שלנו. למה? כי מלחמה וכי קשה - והן לא יעלה על הדעת לפגוע בכספים הקואליציוניים או בחינוך חינם לילדי משתמטים... מה יקרה אז?

נשמע מופרך, אני יודע, אבל הדוגמה לדרך שבה פועלת הממשלה הזאת ניצבת ממש לנגד עינינו. כאשר מתרחש מחדל ביטחוני שמוביל למלחמה ארוכה, מה עושים? במדינה נורמלית לוקחים אחריות ומתפטרים, בתקווה שיבוא יום וההיסטוריה תציג גם זוויות אחרות לאירועים (ע"ע גולדה ומלחמת יום הכיפורים).

בישראל מאשים ראש ממשלה, שחייב להיאחז בשלטון בכל מחיר - ולמרות שלא רק אפשר את מימון בניין הכוח שהוציא לפועל את מתקפת 7 באוקטובר, אלא עתה אף מתעורר חשד לפיו הקרובים לו ביותר סייעו להלבין את הגוף המממן, קטאר - את ראשי מערכת הביטחון.

אז מה אם טען בלהט, בקולו ובדמותו, שיש רק אחראי אחד והוא לעולם יהיה ראש הממשלה? זה הרי היה עת שימש ראש אופוזיציה, שרצה להפיל ראש ממשלה מכהן. עתה, במשמרת שלו, פתאום "מתברר" שלא סיפרו לו, שמידרו אותו, שהוליכו אותו שולל, אולי אפילו שבגדו... שהרי מי יודע למה הם מסוגלים...
המטרה אינה לחשוף שוב את נכלוליותו של האיש שעומד בראשות הממשלה, אלא להראות את השיטה ולהבין שמאחר שאנו עלולים להיקלע לא רק לקטסטרופה ביטחונית אלא גם לכלכלית, הרי שגם שם ההליך יהיה דומה להפליא.

יגידו שהכלכלה ההתמוטטה בגלל שנוהלה באופן גרוע. לא חלילה על ידי שר האוצר והממשלה הנבחרת, אלא על ידי ראשיה: נו אתם יודעים, כל האשכנזים האלה ששולטים בחברות הגדולות במשק ובבנקים. הם והחברים שלהם, "סמולנים" כולם, שמכהנים כפקידים בכירים במשרד האוצר, בבנק ישראל...

כמה ליכודניקים שהוכשרו אישית לתפקידם על ידי השר דוד אמסלם אתם מכירים שם? יש בכלל כאלה? נו ברור - אלה עוד פעם "הברסלרים", אלה ש"ארגנו" את טבח 7 באוקטובר, רק שהפעם בכלכלה.

בכלל, כך יגידו, מאיפה יש לחוסכים האלה כסף? ירושה מהורים עשירים שגנבו את הקופה לפני עשרות שנים?

אם נדמה לכם שהיה קל לעורר המון מוסת נגד אנשים שהקדישו את כל חייהם לביטחון ישראל, תארו לכם כמה קל יהיה לעורר אותו נגד האנשים הכי שנואים בעולם - אלה שמרוויחים יותר מאיתנו...

נשמע הזוי, אני יודע - ולכן אסתפק רק בשאלה: נשמע הזוי יותר מהרצון לפזר את בג"ץ? הרי כמה דברים שחשבנו שהם הזויים קרו, קורים ועוד יקרו לנגד עינינו המשתהות?

פעם חשבנו שהביטחון שלנו הוא מובן מאליו. כן, ידענו שישי טרור שבו יש להילחם, תכנית גרעין איראנית מאיימת שצריך לסכל, ידענו שגם הנינים שלנו יצטרכו ככל הנראה לשרת בצבא ההגנה לישראל... אבל לא האמנו שמקץ שנה וחודשיים של מלחמה, יהיו הגליל העליון והנגב המערבי חבלי ארץ מופקרים. שחיפה תתעורר לסיוט טילים בכל בוקר, שמטחים לעבר המרכז יהיו כמעט דבר שבשגרה.

אז לא האמנו - ובכל זאת הבלתי הגיוני קרה. עכשיו אנחנו עדיין מאמינים שהכסף שלנו בטוח. שגם אם המצב יחמיר איש לא יעז לגעת בו. אז אנחנו מאמינים בני מאמינים, אבל אולי, רק אולי, כששר בכיר מציע "לבטל את בג"ץ" כדאי לנו לחשוב על כך שבנק ישראל עלול להיות בסך הכל עוד אבן דומינו בהפיכה שמערערת על חיינו במקום הזה כפי שהכרנו אותם? אולי מי שפוגע היום בשומרי הסף שמגינים על חירותנו, לא יהסס לפגוע גם במי ששומרים על כספנו?

התהייה הזאת מוגשת כחומר למחשבה לראשי המשק, שחלק מהם עושים יופי של קופה תחת שלטון נתניהו - מהבנקים ועד ליצרני המזון, דרך כל המגזרים העסקיים: ביום שבו תבינו שהתמיכה-שבשתיקה שהענקתם למי שאין לו סייגים, רק מפני שפגע תחילה בשומרי הסף ואז בגנרלים, הפכה אתכם לבאים בתור, הן יהיה כבר מאוחר.

במקום שבו מאיימים להסיר את הבלמים שהוכנסו במפורש ובמכוון לשיטה, כדי לבלום את דורסנות השלטון (כן, אפילו זה שנבחר כחוק!), יש סיכוי שיחליטו לחסל את כל הג'ינג'ים.

גם אם מדובר במטאפורה ולאדומי השיער לא באמת צפויה סכנה, הרי שהיא מרחפת מעל לכספים שחסכנו שקל לשקל, שאותם אנו ממשיכים להחזיק היכן שהם, רק בגלל שאנו שמים את מבטחנו בשיטה שאפשר שאינה קיימת מאוד - ולכל הפחות, סכנה גדולה, מוחשית ואמיתית, מרחפת מעליה.