רק בשבוע שעבר, באיחור של חודשים, נדונו הפיצויים לבעלי העסקים בצפון באזור חיפה הקריות וכיוצ"ב. המדינה שהתעוררה (שוב) מאוחר, גם עכשיו ממאנת להבין כי כל יום שעובר ללא פיצוי הוא מכה נוספת לעסקים שנלחמים כדי לשרוד. עו"ד רועי כהן, נשיא להב כבר למוד מלחמות.
הוא ישב בתשע ישיבות בכנסת עד שאושר הפיצוי הראשון במהלך המלחמה, וכמי שכמעט עשור האחרון נלחם עבור ציבור העצמאים ובעלי העסקים הקטנים בישראל, הוא אומר "ייאוש הוא לא תכנית עבודה, אבל חייבים להתעורר".
קצת נתונים שכדאי להפנים: 55% מהתוצר העסקי במשק הישראלי מגיע מהעסקים הקטנים והבינוניים, שנפגעו פגיעה עמוקה במלחמת חרבות ברזל. בניגוד למה שניתן לחשוב, הפגיעה אינה מוגבלת לסקטור מסוים או לאזור גיאוגרפי אחד, אלא משפיעה על כלל המשק. נכון לרגע זה המשבר בענפים השונים נמשך גם הוא; חודש יוני 2024 הסתכם בכניסה של כ-96 אלף תיירים לישראל, לעומת יותר מ-300 אלף באותו החודש בשנה שעברה. ירידה זו משליכה על ענף האירוח ושירותי האוכל.
"החשש הוא שהמשבר הזה יוביל לסגירה של עד 80 אלף עסקים עד סוף שנת 2024", אומר כהן, ומוסיף כי ישנה עלייה חדה בבקשה להלוואות. "מדובר על עלייה של 110% בתשעת החודשים הראשונים של המלחמה. וזה מעיד לא רק על לחץ כלכלי מתמשך, כמו גם על קושי של העסקים לשמור על פעילות סדירה".
איך אתה מסביר את זה שאחרי משבר הקורונה הגדול עדיין לא למדו פה את הלקח?
"זו לחלוטין אוזלת יד של הממשלה לתת מענה בזמן אמת. הדבר הבסיסי באמנה שבין מדינה לאזרחיה בזמן משבר נקרא נוהל לחיצת הכפתור. כזה שאמור לתת מענה על הוצאות, הלוואות, שכירויות, ארנונה, שכר עבודה ומלאים. זה דבר טריוויאלי בכל מדינה מפותחת בעולם המערבי, ובישראל יש תמיד גרירת רגליים. בכל פעם עובדים פה בשיטת טלאי על טלאי, ומי שמשלם בסופו של דבר את המחיר אלה אותם עשרות אלפי עסקים שמגיעים לשוקת שבורה. שאין להם מנוס אלא לסגור את מפעל חייהם".
אנחנו שומעים בכל יום על עסקים שנסגרים, אנחנו שנה אחרי ועוד לא רואים את הסוף
"שנה אחרי, ולא רק מסעדות ואולמות אירועים נסגרים אלא חנויות וחברות צעצועים, וכמעט כל מי שהתלות שלו היא ביכולת לנהל עסקים כרגיל, ולא יכול להתאים את עצמו למציאות של משבר. כל אלו משלמים את המחיר, אם זה תיירות ומורי דרך וענפים שיש ואפשר לתת להם מענה קריטי, רק צריך לרצות. אם אנחנו קמים בכל יום לכך שעסקים בצפון היו חודשים ללא מענה ורק עכשיו הכנסת הואילה בטובה להתכנס, זו בעיה.
"וגם אז יש מי שמפוצים לפי הוצאות כמו חיפה, ויש כאלה כמו הקריות שיפוצו לפי מחזורים, ורק כביש אחד מבדיל ביניהם. בסוף הדבר השרירותי הזה שנעשה טלאי על טלאי הוא תעודת עניות לכל ממשלות ישראל בשנים האחרונות, שרואים את העצמאים ואת העסקים הקטנים כפרה חולבת. אני הגדרתי את זה שכרגע להיות עצמאי במדינת ישראל זה בעצם להיות אדם בלי עתיד בלי תקווה ובלי חלום".
תקציב 2025 לפי מה שמסתמן יעמיק את הבעיה
"הגזרות שבדרך רק יעמיקו את אי השוויון, ורק שתביני מה אומר חוק ההסדרים לשנת 2025 על עצמאים ועסקים קטנים: הקפאת מדרגות המס תביא לפגיעה של בין 5,000 ל-7,000 שקלים בשנה עבור עצמאי. שזה מוריד ממנו כמעט שכר של חודש אחד, כתוצאה מהחלטה שלא לוקחת בחשבון את אותם עצמאיים בדרג הביניים שכל ההכנסתם היא במקרה הטוב 15 אלף שקלים. העלאה רוחבית בדמי הביטוח הלאומי תגרום לעובד עצמאי לשלם כ-1,000 שקלים יותר בשנה, גם עליית המע"מ צפויה לייקר את סל הצריכה של המשק".
"הגזרות האלה" מוסיף כהן, "שבדרך כלל מושתות על מעמד הביניים וזה שנושא בנטל, הם בעצם גזר דין להמון עסקים. יכולת הצמיחה במשק תרד, הצריכה תרד, הפיריון במשק ירד, ובמקום להתעסק בצעדים מחוללי צמיחה בתקציב, כל הניסיון הוא מאיפה לקחת עוד ועוד כספים וגזרות לאנשים שנושאים בנטל היום".
החלופה היא כמובן לצמצם הוצאות כמו סגירת משרדי ממשלה וביטול כספים קואליציוניים, אבל זה לא נעשה
"כמו גם הכנסה של מגזרים שלמים למעגל העבודה, כמו המגזר החרדי והמגזר הערבי. אפשר לייצר תוכניות מעודדות צמיחה ופריון כמו פחת מועט, הורדת נטל הרגולציה והבירוקרטיה. פקידי האוצר מחפשים מתחת לפנס את מה שהכי קרוב והכי נגיש, ובסוף מגיעים למע"מ על הטיפים של המלצרים. זה באמת מה שיביא את השינוי במשק? למה לא הולכים למייקרוסופט או לגוגל ולחברות הגדולות שלא משלמות מס במדינת ישראל ומנצלות את האזרח הישראלי שמשלם כסף והרווחים מופנים לגיברלטר או אירלנד או לכל מקום אחר. אנחנו הדבר שקל ביותר לפגוע בו".
"לשכירים יש את ההסתדרות, ולעצמאים אין מספיק כח חזק כדי להוריד את השאלטר", מסביר כהן. "זה סקטור דומם שמפוזר בכל רחבי הארץ. וכשגזירה יוצאת, הגזירה הבאה היא אך ורק על ציבור העצמאיים כמו העלאת הארנונה ל-5.3. אנחנו הפכנו להיות המקור הפשוט ביותר לצמצום הגירעון. ותראי, אני קם בבוקר למציאות בה אנחנו מוצאים את עצמנו לא מצליחים לקבל אשראי".
הנתונים בענייני האשראי מראים פגיעה די גדולה בעסקים הקטנים והבינוניים. על פי הנתונים של להב, 91.8% מהעסקים מעל 200 מיליון שקלים מקבלים אשראי, לעומת 5% מהעסקים הזעירים עד 2 מיליון שקלים, ו-31% מהעסקים הבינוניים עד 25 מיליון שקלים. "תביני את הפער הבלתי מתקבל על הדעת. בסוף עסק שכרגע צריך אשראי נתקל במחסור קריטי, וכרגע זה גזר דין מוות לעסק שלו, ברגע שאין לו יכולת לצאת מהמשבר - וברירת המחדל היא לסגור את העסק".
גרירת רגליים
ואיפה הממשלה? משנת 1996 הוגשו 31 הצעות חוק שדיברו על אחת הסוגיות המשמעותיות לציבור העצמאים: דמי אבטלה. כמעט 30 שנה, והדבר לא קורה. "רוב מקבלי ההחלטות היו כל חייהם שכירים", מסביר כהן את הסיבה לפערים, "הם התרגלו למצב שבו יש להם שכר בראשון לחודש והם לא יודעים מהו מסלול התלאות של עצמאי בניהול העסק. ברגע שאתה לא מבין את זה אז השינויים תמיד קוסמטיים, הם לא שינויי עומק. לא הובילו תכנית לטפל בעצמאים או בעלי עסקים, אלא רק התעסקו בתפאורה וכותרות וספינים".
לפיד הודיע בזמנו שהחוק הראשון אחרי שייבחר לראשות הממשלה יהיה דמי אבטלה לעצמאים, וזה לא קרה
"ואני לא מאשים רק אותו. אין פה ירידה לעומקם של דברים, וניסיון אמיתי לעשות שינוי מבני ביחס כלפי עסקים. כמו שאמרתי מקודם, כל הזמן מתעסקים בטלאי על טלאי, לכן אנחנו מוצאים את עצמנו במציאות שבה במקום לטפל בשורש הבעיה שזו הבירוקרטיה, הרגולציה, מחלק אשראי, מיסוי יתר, וארנונה עסקית מטורפת - אנחנו נתקלים בחומה בצורה".
ציבור משרתי המילואים העצמאים היו מהנפגעים הגדולים בשנה החולפת, האם יש איזו הסדרה בנושא המקדמות שהם התבקשו לשלם?
"היה פה כאוס גדול, ומנגנון הפיצוי היה חסר. כרגע הוקמה קרן סיוע שעובדת ביחד עם רשות המסים, והודיעו שיפתרו את הדבר הזה של המקדמות. והנה אם רצית בבואה של היחס כלפי עסקים ועצמאים, אז במשך שנה שלמה אין פוליטיקאי אחד, שר אחד, שר אוצר, ראש ממשלה, ראש רשות המיסים, מנכ"ל ביטוח לאומי, שכולם הבטיחו שלא יקרה מצב שידרשו מעצמאי ששירת במילואים כסף בחזרה, והנה לא רק שמבקשים את הכסף אלא גם מציעים לו הלוואה. זו גרירת רגליים. אז רק אחרי לחץ תקשורתי העיקולים הפסיקו ועדיין, למה לא לתקן את זה בזמן?".
ההטבות של משרתי המילואים שהוענקו לכל מי ששירת מעל 60 ימים הסתיימו בחודש יוני האחרון. נכון לסוף חודש נובמבר, עדיין לא מצאו לתקן את ההטבה כדי לאפשר גם למשרתים בסבבים הנוספים לקבל אותה גם בחצי שנה שאחרי. "אז עובדים על זה עכשיו", אומר כהן, ומוסיף כי "התחושה היא שכל מה שקשור לעצמאים אפשר להשאיר בצד ולחכות ורק אם יש ביקורת ציבורית לטפל בזה בדיעבד".
כהן מסביר שהנטייה לטפל בדברים בדיעבד היא כדי שציבור העצמאיים לא "יעבוד" על המערכת. "אם מחר בבוקר תהיה רעידת אדמה או מגיפה אנחנו נמצא את עצמנו שוב ללא מענים. ענפים שלמים מוצאים את עצמם בלי יכולת קיום כי המדינה מסרבת לתת ודאות לציבור העצמאיים. היא אומרת אנחנו יודעים לתת מענה בדיעבד, לא לפני, כי אם יש לפני, העצמאים יכינו את עצמם, כאילו בן אדם יודע מתי תהיה רעידת אדמה זה בלתי נתפס".
"האוצר חייב להפסיק לראות בנו הוצאה, אלא השקעה" מוסיף כהן, "הוכחנו את זה אחרי הקורונה, שבתוך שלוש שנים הצמיחה גדלה, היו משרות חדשות והגדלת התוצר, אבל המדינה מסתכלת עדיין דרך החור בגרוש וממשיכה לטפל רק בחירום, לשים פלסטר על פצע מדמם ולהשאיר אנשים כמו עכשיו בצפון, שלא מצליחים לשרוד".
הפיצוי שניתן כרגע מדבר על חודש מאי ואוגוסט עד אוקטובר. חודש נובמבר, בו כמעט 150 טילים יורדים בכל יום על אזור הצפון, עדיין לא נספר. "התחושה שיש פה שני עמים במדינת ישראל. עם של שכירים עם הגנות סוציאליות, ועם של העצמאיים שהוא מופקר לגורלו. האוצר אומר אתה החלטת להיות עצמאי קח את כל הסיכונים עלייך. אני אומר להם אין בעיה אתם צודקים, אבל יש שיקולים שהם לא בשליטתי. מתקשרת אליי בבכי בעלת סטודיו שהתחייבה שנה קדימה, קנתה ציוד, השקיעה, שילמו לה ההורים על תחילת ספטמבר, ועכשיו הם רוצים את הכסף חזרה. אז היא נשארה עם הארנונה והשכירות ואף אחד לא רואה אותה. היא אשמה שאי אפשר לקיים חוגים?".
כרגע, סיומה של המלחמה לא נראה באופק, וההתמודדות האמיתית תגיע ללא ספק ביום שאחרי. "אם המדינה לא תשכיל לבוא עם תכנית רב שנתית איך לתמוך בעסקים בצפון ובדרום ולהחיות מחדש את האזור הזה, אנחנו נמצא את עצמנו עם פילים לבנים כמעט בכל אזור הצפון, כי לא יהיה מי שייכנס בנעלי בעלי העסקים האלה. אם לא יהיו תמריצים ולא תהיה השקעה אם לא יבינו וישכילו שגם עכשיו ברגעים אלה צריך להיערך ליום שאחרי ולגרום לכך שהעסקים ירגישו שיש להם אופק. אין פה תקווה ואין סיכוי לעסקים הללו בצפון לחזור".