באופן אישי היינו מעדיפים למצוא זהב (בייחוד כעט כשהוא הגיע לשיא כל הזמנים, לאחר שזינק ב-121% מאז 2019, אבל אפשר להבין מדוע החוקר וצייד האוצרות דיוויד הול היה בעננים כשהבין שהסלע שמצא וחשב שהוא זהב גולמי התברר כדבר אחר לגמרי - שעתיק כמו היקום עצמו.
הסלע הכבד, החום-אדמדם והמחוספס נמצא ב-2015 בתוך גוש חימר צהוב בעזרת גלאי המתכות של הול בפארק האזורי מריבורו שליד מלבורן. הוא איחסן את הסלע בביתו בתקווה לגלות בהמשך שמדובר בזהב, אך גילה עם השנים ובעזרת מומחים שמדובר למעשה במטאוריט נדיר בן 4.6 מיליארד שנים.
כשהול לקח איתו את הסלע הביתה, הוא ניסה לעשות כל שביכולתו כדי לבצוע אותו. הוא היה בטוח שיש לו גוש זהב בתוך הסלע - כי אחרי הכל, מריבורו נמצאת באזור גולדפילדס, שם הבהלה לזהב האוסטרלית הגיעה לשיא במאה ה-19. הוא לקח את הסלע ששוקל 17 ק"ג ונראה מתכתי עם גומות חלודות לכל אורכו והחל לעבוד עליו בעזרת פטיש, מסור סלעים, מטחנת זווית, מקדחה - ואפילו זילף עליו חומצה. שום דבר לא הצליח לפגוע בסלע, אפילו לא להשאיר עליו שריטה. "מה זה הדבר הזה לעזאזל?!", הוא תהה לעצמו.
במשך 4 שנים הסלע נותר בביתו עד שהוא לקח אותו לבדיקה במוזיאון מלבורן ב-2019 שם מומחים גילו לו שמדובר במטאוריט. הגיאולוג דרמוט הנרי אמר ל-The Sydney Morning Herald: "היה לו מראה מפוסל עם גומות. הסלע נוצר כך כשהגיע דרך האטמוספירה. הוא נמס מבחוץ והאטמוספירה פיסלה אותו".
"בחנתי הרבה סלעים שאנשים חשבו שהם מטאוריטים", אמר הנרי, "אבל זה הדבר האמיתי". למעשה, לאחר 37 שנות עבודה במוזיאון ובחינת אלפי סלעים, הנרי אמר שרק שתיים מהסלעים שבדק התבררו כמטאוריטים אמיתיים. האבן הזו הייתה אחת מהשתיים.
"זהו רק המטאוריט ה-17 שנמצא בויקטוריה, בעוד שנמצאו שם אלפי גושי זהב", אמר הנרי לחדשות ערוץ 10, "אם מסתכלים על השתלשלות האירועים, אפשר לומר שזה סיכוי אסטרונומי. אתה יכול בעזרתו להסתכל הישר לאחור להיווצרות מערכת השמש".
"אם ראיתם סלע כזה על פני כדור הארץ והרמתם אותו, הוא לא אמור להיות כל כך כבד", הסביר הגיאולוג של מוזיאון מלבורן, ביל ברץ', ל-The Sydney Morning Herald.
עוד בנושא:
עכשיו בחנויות: אבני לגו שעשויות מאבק מטאוריטים אמיתי
חוקרים גילו באוצר עתיק פריטים ממתכת שהגיעו מחוץ לכדור הארץ
החוקרים פרסמו מאמר מדעי ב-Proceedings of the Royal Society of Victoria המתאר את המטאוריט, אשר קראו לו "מריבורו" על שם העיר הסמוכה למקום בו הוא נמצא. הוא שוקל 17 קילוגרם ולאחר שימוש במסור יהלום כדי לחתוך ממנו חתיכה קטנה, החוקרים גילו שבהרכבו יש אחוז גבוה של ברזל, מה שהופך אותו לכונדריט רגיל H5, שהרכבו או מבנהו לא שונה עקב התכה או בידול פלנטרי של הגוף הראשוני שממנו נוצר. כלומר הוא מכיל טיפות מתגבשות זעירות של מתכת שנוצרו על ידי חימום הבזק של ענני האבק של מערכת השמש העתיקה. הוא מכיל סיליקטים, ברזל, ניקל ומגנזיום, כמו גם כמויות קטנות של פחמן ומים מגובשים.
"מטאוריטים מספקים את הצורה 'הזולה' ביותר של חקר החלל. הם מעבירים אותנו אחורה בזמן, מספקים רמזים לגיל, להיווצרות ולכימיה של מערכת השמש שלנו (כולל כדור הארץ)", אמר הנרי, "חלקם מספקים הצצה לפנים העמוק של כוכב הלכת שלנו. במטאוריטים מסוימים, יש 'אבק כוכבים' עתיק אפילו יותר ממערכת השמש שלנו, מה שמראה לנו כיצד כוכבים נוצרים ומתפתחים ליצירת אלמנטים בטבלה המחזורית. מטאוריטים נדירים אחרים מכילים מולקולות אורגניות כמו חומצות אמינו - אבני היסוד של החיים".
על אף שהחוקרים עדיין לא יודעים מהיכן הגיע המטאוריט וכמה זמן הוא נמצא על כדור הארץ, יש להם מספר ניחושים. מערכת השמש שלנו הייתה פעם ערימה מסתובבת של אבק וסלעי כונדריט. בסופו של דבר כוח הכבידה משך הרבה מהחומר הזה יחד לכוכבי לכת, אך השאריות הגיעו בעיקר לחגורת אסטרואידים ענקית. "המטאוריט המסוים הזה כנראה יצא מחגורת האסטרואידים בין מאדים לצדק - והוא נדחף משם על ידי כמה אסטרואידים שהתנפצו זה בזה, ואז יום אחד הוא הגיע לכדור הארץ", אמר הנרי. תיארוך פחמן מצביע על כך שהמטאוריט נמצא בכדור הארץ בין 100 ל-1,000 שנים, והיו מספר תצפיות של מטאורים בין השנים 1889 ל-1951 שיכולות להתאים להגעתו לכוכב הלכת שלנו.
החוקרים טוענים שהמטאוריט של מריבורו נדיר בהרבה מזהב. אכן, זהו אחד מ-17 המטאוריטים היחידים שתועדו אי פעם במדינת ויקטוריה שבאוסטרליה - וזו המסה הכונדרית השנייה בגודלה, אחרי דגימה ענקית במשקל של 55 קילוגרם שזוהתה ב-2003.
הול ידע שהוא מצא "זהב", על אף שהוא לא באמת מצא את המתכת היקרה בתוך הסלע. הוא אמר: "זה עניין של מזל. מקרה של אחד למיליארד - או יותר נכון, אחד לטריליון. יש סיכוי גבוה יותר להיפגע מברק פעמיים".
במידה ותהיתם כמה שווה אותו מטואריט - על פי הערכות שוויו הוא כ-100,000 דולרים אוסטרלים (יותר מ-200,000 שקלים) ולו היה עשוי זהב היה שווה הרבה יותר, אך החוקרים מסבירים שעבורם ועבור המדע והאנושות שוויו לא יסולא בפז.