יש דברים שפשוט אי אפשר להמציא: בצלאל סמוטריץ', האם אתה עיוור?

יש דברים שאי אפשר להמציא: בעוד משפחת ישראלי משקיפה בעיניים דומעות על הוצאותיה, שצפויות לגדול בקרוב (חשמל, ארנונה, מע"מ - כולן הוצאות קבועות, כלומר לא אננס - כשם גנרי למשהו שאפשר להסיר מרשימת הקניות בשל מחירו הגבוה) - ממש החל מחודש ינואר, כלומר בעוד קצת יותר משלושה שבועות, אמר שר האוצר של מדינת ישראל: "בדרך כלל גם ככה לא קורה כלום בינואר".

הו, כמה יפים החיים במגדל השן הפוליטי: בעוד עשרות אלפי משפחות בישראל חרדות מצניחה אל מתחת לקו העוני בשל הגזרות החדשות, מחשבות מה מהוצאותיהן הדלות אפשר עוד לחתוך כדי שלא לפגר בתשלומי המשכנתה ובעוד מאות אלפי ישראלים, חלקם לבש מדים רק בשנה האחרונה יותר מאשר לבש סמוטריץ' בכל ימי חייו, מספרים, לחלוחית בעיניהם, לילדיהם שהשנה אין מספיק כסף כדי להירשם לחוג הבלט או הג'ודו במתנ"ס, או לנסיעה לחו"ל שהובטחה לבת או בן המצווה.

באותו השבוע ממש החליט שר האוצר שלהם שלא נורא אם התקציב לא יעבור, שהרי ממילא "לא קורה כלום בינואר".

והוא אולי צודק: לא קורה כלום בינואר אם אתה אזרח אחת ממדינות האיחוד האירופי למשל, שם יהיו רבים בחופשה בשבוע הראשון של ינואר, עם תום תקופת החגים בעולם הנוצרי, אבל אם אתה אזרח מדינת ישראל - קורה גם קורה.

בעצם, סליחה - אולי באמת לא קורה כלום אם אתה חבר כנסת או שר, ולא נניח עצמאי קטן למשל, כלומר - אחד שלא נדרש מימיו לרדוף אחרי צ'ק של לקוח, לדחות את התשלום לספק, לרעוד בלילה שלפני התשלום ל"מוסדות" שמא המינוס הגדל בחשבון לא יוכל לעמוד בו.

כן, אם משכורתך בגובה של כ-50 אלף שקל (לא כולל הוצאות כבדות) נכנסת בכל חודש לבנק, בלי קשר למצב, אם מקום העבודה שלך לא יקצץ משרות לעולם, אם אתה שר שבאותו שבוע בדיוק העביר רבע מיליארד שקלים, שדרושים לתושבי הצפון כחמצן, כשוחד ל"בייס", כנראה שאצלך באמת לא קורה יותר מדי בינואר. איזה חוצפן.

וזה לא ששר האוצר לא מודע למצב או לצורך לחתוך בבשר החי: "בסוף יש מלחמה, צריך לממן אותה" אמר כבוד השר השבוע על מיסוי רווחי חברות פרטיות, והוסיף: "אם אנחנו לא לוקחים את הכסף מהקבוצה הזאת, אז אנחנו צריכים לקחת את זה ממעמד הביניים, מהחלשים".

תראו מי גידל לפתע מצפון חברתי! בראשו של שר האוצר חברות פרטיות הן מעין שם קוד לעושר - ולא היא: לרוב מדובר בעצמאים קטנים שגדלו מעט ונרשמו כחברה בע"מ, לפעמים יש בחברה כזאת פחות מעשרה עובדים שבעל הבית עושה לילות כימים כדי להבטיח את תשלום משכורתם במציאות כלכלית לא פשוטה. על אלה מבקש שר האוצר להסתער, סכין בין שיניו (שמישהו יסביר לו את הדימוי הקרבי) , כדי לא לפגוע ב"חלשים".

אגב, החלשים הם גם אותם עובדים זוטרים שיהיו הראשונים שיפוטרו מחברות פרטיות שתשלום המס יפגע בשולי הרווח הזעומים שלהן.

המדהים הוא ששר האוצר צודק: "בסוף יש מלחמה וצריך לממן אותה". כך למשל אפשר היה לבטל את המשרדים שצצו רק כדי לספק ג'ובים לחברי קואליציה מובטלים, אפשר היה לבטל את מיליארדי השקלים שמנותבים ככספים קואליציוניים למטרות שלמונים לחברי כנסת ושרים, כדי שיוסיפו לתמוך בקיום הממשלה.

אפשר היה להכריז גם שעניי קריית שמונה קודמים לאיזה מאחז חדש - ולבטל את מאות המיליונים למשרד ההתיישבות. רק ששר האוצר, שרק השבוע ביקש להגדיל את הגירעון בתקציב המדינה הרבה מעבר ליעד שכבר היה מוכן להתערב שלא נגיע אליו, ממציא לאוצר אפיקי הכנסה חדשים על חשבון הציבור העובד. מי אמר ששום דבר לא קורה בינואר?

שר האוצר של מדינת ישראל, זה שאין לו מדיניות כלכלית או אפילו את ההבנה הנדרשת כדי לגבש דרכי פעולה בתחום, ראוי לכל גנאי - על השקרים, על הניתוק ועל שהביא את המשק הישראלי אל עברי פי פחת, אבל הוא בפירוש לא הבעיה היחידה של כלכלת ישראל. כי בינתיים, מתחת לרדאר התערערו מאוד היחסים בין מי שנהנים מקופת המדינה לבין מי שממלאים אותה.

חוזקם של הוועדים הגדולים, אלה שידם על השלטר, היה ידוע תמיד, אבל בחסות עידן הפריימריז (בעיקר במפלגת השלטון, הליכוד) היא הפכה לעוצמה מטורפת.

רק שלשום שודרה בחדשות 12 (למרבה הצער רק בשעה 21:26) כתבתו של דין פישר שמתלווה לנשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, בסיור מוסק מעל לנמלי ישראל, שמחוץ להם חונות אוניות מטען, מתעכבות בדרכן לפרוק סחורה חיונית.

אפשר היה לקצר את ההליך, שעולה למשק הישראלי מאות מיליוני שקלים בשנה, לו רק היו פורקים את האוניות בנמלים הפרטיים (שקיבלו אישור עשות כן למשך תקופה מוגבלת, שהסתיימה), אבל מעשה חלם: בעוד האוניות עוגנות אל מול חופי ישראל, עומדים רציפי הפריקה והטעינה נעולים בפקודת משרד התחבורה.

הכיצד מתבצעת האיוולת הזאת לאור יום? נורא פשוט - קרוב למחצית מבין עובדי נמל אשדוד (למשל) התפקדה לליכוד. השרה הממונה היא מירי רגב, האישה והרמזור, מי שתסכים אפילו לפרוץ מלחמת עולם שלישית ורק שלא לפגוע בסיכויי הבחירה-מחדש שלה - והנה לכם מאות מיליונים שטובעים בים.

אבל לא רק הוועדים הגדולים, אלא גם בחלק גדול מהשירות הציבורי כבר הבינו את הכוח שבפנקס האדום, סליחה, בתעודת החבר של מפלגת השלטון. ולא, צמד המילים "הפנקס האדום" אינו פליטת קולמוס: המפלגה שזכתה בשלטון לפני כמעט 48 שנים רק בגלל שהשלטון הקודם תיעדף את "חברינו" עד לזרא, הוכיחה שהיא יכולה להיות יותר מפא"י ממפא"י.

האזרח הקטן נדפק לא רק מצד מפלגת השלטון שלו, בין אם בחר בה או לא, אלא על ידי כמעט כל רשות במדינת ישראל. קחו למשל את הרשות המקומית.

הבעתי כאן לא אחת את דעתי שזו צריכה לקבל יותר כוח על חשבון השלטון המרכזי (מה שלא יקרה לעולם, לצערי), שכן בניגוד לחברי כנסת מוזרים, שאיש אינו מכיר ושכל כוחם בלשונם, לפחות ראשי הערים מחויבים לעשייה יום-יומית למען התושבים, שאותם הם פוגשים מדי יום.

אבל הנה התעוררו תושבי תל אביב ביום בהיר אחד וגילו שתווי החנייה שלהם נחתכו בחצי, עם חלוקה מחדש של העיר לאזורי חניה שהכפילה אותם - וביחד אתם את סיכויי בעל הרכב לחטוף קנס על חנייה במקום אסור. זאת ועוד - נוספה לכך גזרה בצורת תשלום על תו חנייה נוסף ועוד.

אני נותן לעיריית תל אביב את הקרדיט על כוונה טובה: חובה לצמצם את מספר המכוניות בעיר במקביל לשדרוג מערך התחבורה הציבורית. הבעיה היא שלאחר שלא הצליחו להגביל כניסת תושבי חוץ אל העיר בשעות העומס (באחריות הממשלה), החליטה העירייה לפתור את בעיות התחבורה בעיר על ידי הכבדת ידה על תושביה.

שוב, לא ניכנס כאן לסוגייה התעבורתית, אבל דבר אחד ברור: מעתה יצטרכו תושבי תל אביב, שרובם רחוק מאוד מהדימוי התקשורתי שנוצר להם, לשלם יותר ארנונה (כמו כל תושבי ישראל) כדי לקבל פחות תמורה (במקרה דנן, פחות חנייה).

אז הממשלה מכבידה את ידה על אזרחיה אחרי שנכשלה בקיצוץ הוצאותיה שלה, השלטון המקומי מצטרף גם הוא לחגיגה, הוועדים הגדולים היו כבר מזמן חלק ממנה - והאזרח, זה שממלא את קופת המדינה, רק לו לא נשאר.

הוא עומד לפגוש מקרוב את הכלכלה המעוותת הזאת בכל אשר יפנה, בהוצאות שמהן אין לו דרך להתחמק (חשמל וארנונה למשל. בעצם סליחה - יש יישובים במגזרים החרדי והערבי שבהם אחוזי גביית הארנונה הם נמוכים להחריד, שכן רבים מהתושבים זכאים להנחות או אף לפטור מלא מהמס), אבל גם במפגש עם השוק הפרטי.

קחו לדוגמה גננת או חשמלאי שיצטרכו לגבות מע"מ של 18% ובמקביל לספוג עלייה של 5% בארנונה. בכמה לדעתכם יעלה מחיר השירות שלהם ללקוחותיהם? האם מישהו מכיר עליית מחיר של אחוז אחד? ברור שלא, לרוב יעלו המחירים ב-10% ומעלה, את מה שיעלה עם סיבה ישלים מה שיעלה עם תירוץ.

"החורף מתקרב" נהגו להכריז בסדרה האייקונית "משחקי הכס", כסימן לכל הרעות שעלולות להתרגש עלינו בתקופה קודרת, חשוכה וקרה.

גם שם ניסו שליטים על גבול השיגעון לשרוד בכיסאותיהם. רק שאצלנו, עם החורף המתקרב, הפכו משחקי הכס למשחקי הנס: במפלגתו של שר האוצר בטוחים שאנחנו חיים את החלום, זה שבעבור רבים מאזרחי ישראל הוא סיוט מתמשך.

סיוט שבו אנו צופים מהשורה הראשונה, כשמחיר הכרטיס עולה מיום ליום - וביתר שאת עם הפנים לחודש ינואר ,זה שבו - כך על פי שר האוצר: "לא קורה כלום".