תרגיעו. מה קרה? אין צורך בדרמות, האשמות הדדיות, תלישת שערות וכל מה שקרה פה מאז התפרסמו נתוני מבחן ה-TIMSS, המבחן הבינלאומי במתמטיקה ומדעים. אז תלמידי כיתה ח' בישראל, התדרדרו מהמקום התשיעי למקום ה-23. אוי אוי אוי. זה כל כך 1980 להתרגש מ"ירידה חדה של 32 נקודות" ולספוק כפיים, כן, בניסוח העתיק הזה, מזה שהדרדרנו בדירוג העולמי.
למי זה אכפת בכלל? את מי מעניינים המבחנים האלה? האם מישהו, שאינו עוסק במקצוע שמחייב מספרים בשוטף, זוכר איך מחשבים שטח של משולש, או משתמש בשורש ריבועי? רק אחד מתוך 13 תלמידים הצטיין, אכלו לעצמם אנשי מערכת החינוך את הכבד. זאת המציאות. רבים מאיתנו משננים את המתמטיקה בשביל המבחן ושוכחים דקה אחר כך, ומי שריאלי, נהנה מזה והופך את המתמטיקה ונגזרותיה למקצוע.
אבהיר ומייד - אני בעד צבירת ידע, אבל לא באופן המיושן והלא רלוונטי לכלום, שמנסים לדחוס לילדים שלנו באמצעות תוכניות לימוד מתחילת שנות ה-70, ומורים שאין להם מושג על מה הם מדברים. ויש לילדים שלנו פוטנציאל מעולה, אחרת הם לא היו נמצאים מעל הממוצע בשנת 2023 בעולם, לפי הנתונים העדכניים האלה. הבעיה היא לא בהם, אלא באופן שבו מלמדים אותם את החומר.
חברות ההיי-טק הגדולות בעולם לא מחתימות היום את המתכנתים שקיבלו 100 במתמטיקה בבגרות, כי אין למספר הזה משמעות בעיני המגייסים שלהן. הן מחפשות עובדים שחושבים מחוץ לקופסה, שיש להם מחשבה יצירתית, תחכום יוצא דופן, ספקנות, סקרנות, ואת זה אף ספר לימוד מהאייטיז לא יכול לתת.
מי שממש לחוץ מהתוצאות הבינוניות שלנו ומתכוון לשבת בחושך עד מחר ולעשות חשבון נפש נוקב, מוזמן לקרוא את דבריו של פרופ' אנדראס שלייכר, מנהל מחלקת החינוך של OECD והאחראי על מבחני פיז"ה, ומי שמכונה "שר החינוך" של ה-OECD, כשביקר כאן לפני ארבע שנים.
"מורים שיסתפקו רק בהעברת ידע לתלמידים יגמרו את הקריירה. תלמידים שלא יפתחו מיומנויות של למידה עצמאית ויצירתיות לא יוכלו להגיע לשום מקום". הוא הסביר את מה שבעולם הבינו מזמן, שישראל צריכה לפתח גמישות במערכת החינוך, להעביר סמכויות נוספות לרשויות המקומיות, למנהלים ולמורים; ולשנות את שיטות ההוראה כך שלא תתבסס על העברת מידע בלבד, ולצאת מהרובוטיות הפנאטית של שינון וחזרה על החומר - כי זה לא מה שחשוב.
מייד אחרי פרסום הנתונים, התחיל שר החינוך יואב קיש למצוא אשמים בכישלון הנוראי, המבצעים הצבאיים, תחלופת הממשלות, היקום שקם נגדו, והקורונה. מעניין שדווקא פרופ' שלייכר ראה בקורונה הזדמנות מעולה: "המגפה הראתה לנו מה זה אומר להיות אנושי, ועד כמה חשוב לפתח את היכולות הרגשיות והחברתיות של התלמידים".
הבעיה שלנו היא התפיסה העקומה. ההצמדות למוכר במקום לבנות אלטרנטיבה, למשל של לימודי חינוך פיננסי, ובתוכם לשלב גם את המתמטיקה באופן אורגני. לימודי שוק ההון, השקעות ולא פחות חשוב, ואולי אפילו יותר, השקעה במדעי הרוח, כי דווקא המקצועות המאוד לא ריאליים האלה נותנים לך יכולות של לימוד עצמי, העמקה, יכולת לשאול שאלות, פיתוח חשיבה עצמאית ויכולת הפנמה של חומר שאינו הלחם והחמאה שלך, זאת אומר, גם מתמטיקה.
אבל מכיוון שאנחנו תקועים עמוק במאה שעברה, בספריו האייקונים של אהרון אספיס הגדול, אבי לימודי האלגברה של פעם, החלטנו להשמיד מתוכנית הלימודים את כל המרכיבים בעלי החשיבות הרבה ביותר בעיני החברות הבינלאומיות הגדולות בעולם. מי צריך ספרות, היסטוריה, לשון? מי צריך לדעת לכתוב חיבור קוהרנטי בלי שגיאות כתיב? מיותר, נעיף ממבחני הבגרות את מדעי הרוח קיבינימט ונמשיך לשנן משוואות שאף פעם לא נשתמש בהן.
קיש המאוד מזועזע מהכישלון הקולוסאלי, לכאורה, הבטיח מייד, שבסוף המלחמה יגיש בקשה לתוספת של מיליארד שקלים למערכת החינוך. הלוואי שזה יקרה, אבל שיהיה מספיק אמיץ כדי להשקיע אותם במשכורות גבוהות למורים, לשינוי תפיסתי מהותי של מערכת החינוך, השקעה בכלים פרקטיים לחיים הטכנולוגיים שהילדים שלנו עתידים לחיות, ולא בשעות תגבור של מתמטיקה. מפה לא תבוא הישועה, אלא תדרדר אותנו עוד קצת מתחת לקטאר במדד העולמי.