שני נערים תמימים נהרגו לאחרונה במהלך מרדף משטרתי אחר גנב רכב שנסע נגד כיוון התנועה. מקרים כאלה מעוררים שאלות משפטיות מורכבות: האם משפחות ההרוגים יכולות לתבוע את המשטרה או המדינה? על מה מבוססת תביעה כזו? או שעליהן לתבוע את פוליסות ביטוח החובה של הרכב שבו נהרגו יקיריהן? ואילו פיצויים ניתן לדרוש?
במקרים מסוימים ניתן להגיש תביעה נגד המשטרה או המדינה בגין אחריות לניהול המרדף. המדינה אחראית למעשיהם של עובדיה במסגרת תפקידם, ולכן אם יוכח שהמשטרה פעלה ברשלנות או בניגוד לנהלים, ניתן לבסס עילת תביעה.
מקרים אלו יתרחשו במידה ופוליסת ביטוח החובה של הנפגעים, ברכבם שלהם, לא הייתה בתוקף או שנקבע כי לא ניתן להחיל על המקרה את הכיסוי הביטוחי בגלל החריג לחוק שקובע כי "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".
משפחות ההרוגים עשויות לטעון שהמשטרה פעלה ברשלנות בניהול המרדף. טענה זו תיבחן על בסיס השאלה האם התנהלות השוטרים הייתה סבירה. לדוגמה, האם נשקלו חלופות למרדף, כמו מעקב אחר החשוד באמצעים אחרים? האם המרדף בוצע באופן שסיכן את שלום הציבור ללא הצדקה?
אם המשטרה פעלה בניגוד לנהלים פנימיים או לחוקי התעבורה, ניתן לטעון להפרת "חובה חקוקה". לדוגמה, נהלים עשויים לאסור על מרדף בתנאים מסוימים שבהם נשקפת סכנה לציבור. כמו כן, ניתן לטעון לפגיעה בזכות לחיים ולביטחון, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המשפחות יכולות לטעון כי המשטרה הפרה זכות זו בכך שהעמידה את האזרחים בסכנה בלתי סבירה. המדינה עשויה לשאת באחריות לנזק, שכן היא אחראית למעשיהם של השוטרים.
אם התביעה תתקבל, משפחות ההרוגים עשויות לקבל פיצוי עבור נזקי ממון ונזקי נפש. הפיצויים עשויים לכלול אובדן השתכרות עבור ההכנסה שהמנוחים היו צפויים להרוויח במהלך חייהם, פיצוי על אובדן התמיכה הכלכלית של בני משפחה תלויים, וכן הוצאות קבורה ולוויה. בנוסף, ניתן לתבוע פיצוי על כאב וסבל שחוו המנוחים לפני מותם, וכן עוגמת נפש ואבל שנגרמו לקרובי המשפחה. אם יוכח שהמשטרה פעלה באופן שגרם לסיכון מיותר, דהיינו ברשלנות, ניתן יהיה לזכות בתביעה שכזו מול המדינה.
המשטרה עשויה לטעון להגנה חוקית, ולציין שהמרדף היה נחוץ ובוצע בהתאם לשיקול דעת מקצועי. ייתכן גם שתעלה טענה לפיה האחריות מוטלת על גנב הרכב, שביצע את העבירה המקורית, ולא על השוטרים שניסו לעצור אותו.
אירועים שבהם נהרגים אזרחים תמימים במהלך מרדף משטרתי מציבים אתגר מוסרי ומשפטי קשה. מצד אחד, יש להבטיח את אכיפת החוק, ומצד שני, יש להימנע מהעמדת הציבור בסיכון בלתי סביר. על המשטרה לפעול בזהירות ובאחריות, תוך שקילה מתמדת של ההשלכות האפשריות.
שאלה נוספת שעולה, היא האם משפחות ההרוגים יכולות לתבוע את חברות הביטוח של הרכב הפוגע שבו נהג הגנב, ושל הרכב שבו נסעו הנפגעים, והאם חברות הביטוח עשויות לתבוע שיפוי מהמדינה. זו שאלה רלוונטית במקרה והרכב שנפגע על ידי העבריין לא היה מבוטח.
במקרה של היעדר ביטוח, החוק מאפשר לפנות ל"קרנית" - קרן ממשלתית שתפקידה לפצות נפגעי תאונות דרכים כאשר אין ביטוח תקף. קרנית אמורה לפצות את משפחות ההרוגים.
אם הרכב שבו נסעו ההרוגים היה מבוטח בביטוח חובה, משפחותיהם רשאיות להגיש תביעה נגד חברת הביטוח של רכב זה. ביטוח החובה מכסה פגיעות גוף ונפגעים, גם כאשר התאונה אינה באשמת הנפגעים. במקרה כזה, חברת הביטוח תשלם את הפיצויים למשפחות ההרוגים, אך ייתכן שהיא תבקש שיפוי מגורמים אחרים, כגון קרנית או חברת הביטוח של הרכב הפוגע בו נהג הגנב, אם יש לו ביטוח תקף.
חברות הביטוח עשויות לטעון שהמדינה נושאת באחריות לקרות התאונה, במיוחד אם יוכח שהמשטרה התרשלה בניהול המרדף. כדי שתביעת שיפוי כזו תצליח, חברות הביטוח יצטרכו להוכיח שהמשטרה פעלה באופן רשלני או בניגוד לנהלים, ושהתנהלות זו תרמה ישירות להתרחשות התאונה.
אירועים טראגיים כמו זה מעוררים דיון ציבורי רחב יותר על אופן ניהול מרדפים משטרתיים. השאיפה לעצור פושעים ולהגן על ביטחון הציבור חייבת להיעשות תוך שמירה על חיי אזרחים תמימים.
הכותב מתמחה בתביעות נזיקין של תאונות דרכים.