בקרב החרדים, בהכללה כמובן, נפוצה אגדה אורבנית לפיה החרדים תורמים לכלכלת המדינה, בזכות כספי התרומות שנכנסים לארץ. כמו כל שקר טוב, גם בזה יש גרעין של אמת, אבל כזה שהוצא מהקשרו, נופח והופץ.
מה שמעניין כאן אינה העובדה שמדובר בשקר, אלא בתנאים שהולידו את הצורך בו: אפילו בציבור החרדי, זה שחונך על ברכי התפיסה לפיה לימוד התורה הוא ששומר על עם ישראל, מבינים שהאיזון הופר כבר מזמן. צעיר חרדי מבין את העיוות שנוצר כשחברו החילוני מתגייס וימצא את עצמו בעוד כמה חודשים בעזה או בלבנון, בעוד הוא לא יצא מהשכונה שבה ממוקמת הישיבה שלו.
לא רק הוא, גם פרנסי הקהילה, על אף שכלפי חוץ הם נוהגים כמצוות ההנהגה הרוחנית שלה, מבינים שלא ירחק היום שבו הציבור העובד והמפרנס בישראל לא יוכל עוד לשאת על גבו גם את המגזר החרדי, ולמען ההגינות - לא את כולו כי אם את האחוזים הניכרים בקרבו שאינם עובדים למחייתם.
אתמול קיבלו ההערכות האלה תג מחיר: 30 מיליארד שקל בשנה יעלה למדינת ישראל מתווה "הגיוס" הנרקם מאחורי הקלעים ומאחורי גבנו. נכון שמדובר בהערכה בלבד, אבל לפחות הפעם היא לא מושמעת על ידי מספרי סיפורים שנועדו לשכנע את הפרט והקהילה שהם מועילים לכלכלה שאותה הם חולבים, אלא על ידי גורמים מקצועיים.
קל להמיר את הסכום הזה לכסף שחסר בקופת המדינה כדי לשקם, למשל, את הנגב המערבי ואת הגליל, אבל תג המחיר הכלכלי מספר רק חלק מהסיפור: כל עוד התקיימה ישראל בצנעה יחסית ובשוויון כלכלי מסוים, ניחא. בשנים האחרונות גדלו הפערים במקביל יוקר המחיה המאמיר.
מה זה אומר? שלמעט אחוז קטן מאתנו שניחן בכושר מסחרי יוצא דופן, עבור רובנו מהוות השכלה והכשרה מקצועית פרמטרים שישפיעו מאוד על רמת החיים שלנו: הקפיטליזם בנוי (בין היתר) על קנאה בממונו של האחר, בדירה שלו, ברכב, בנסיעות לחו"ל ועוד.
אלא שמדובר במשחק עדין, כל עוד הוא אומר לך שהמותרות האלה הם עשויים להיות בהישג ידך, הרי שאתה מתאמץ להשיגם. ברגע שלא משנה כמה קשה תעבוד, לעולם תישאר במעמד כלכלי נמוך, הופך התסכול המדרבן להצלחה לחרב פיפיות, כזאת שמדיחה לקיצורי דרך, כלומר - לעבריינות.
צה"ל היה יכול להיות לא רק מסגרת צבאית לוחמת בשירות המדינה אלא גם מסגרת תומכת למי שמכונים "שבאבניקים" בחברה החרדית, שמספרם מתעצם מיום ליום. הפוליטיקה החרדית מנסה לשמור אותם בתוך המחנה (על הרקע הזה אפשר להבין את קריאתו של הרב יוסף שלא לגייס גם "בטלנים"), אבל היא לא מסוגלת לדאוג לכולם לג'ובים על חשבוננו.
אם תרצו, מדובר בפרדוקס: החברה החרדית התעצמה מאוד בזכות הריבוי הטבעי הגבוה בקרבה שמתגרמים לגדודים של מצביעים שיוצאים ביום בחירות אל הקלפי עם רון בלב ופתק בכיס, אבל ההתעצמות הזאת הייתה לה לרועץ.
לא רק מי שזעקו תמיד ש"ככה אי אפשר להמשיך" (בין הטעות של בן גוריון שפטר אברכים משירות פעיל לטעות של בגין שהחליט לשלם להם תמורת ההשתמטות) יודעים עתה כי צדקו, אלא גם חלקים גדולים בציבור הרחב ואפילו בשוליים (הלא צרים כלל וכלל) של המחנה החרדי.
סוגיית הגיוס - או ליתר דיוק: החוק שמיועד לאפשר לחרדים שלא להתגייס הוא, מבחינה פוליטית, המהפכה המשפטית על סטרואידים, בהיותו זר לציבור תומכי נתניהו.
מדובר באותו ציבור שלא הבין, לפני המלחמה, מדוע ממשלה שנבחרה כדי להילחם ביוקר המחיה עוסקת כל כולה בוועדה למינוי שופטים... עתה הוא עומד נדהם מול הקומבינות הנרקחות כדי להאריך את שירות החובה של ילדיו בחצי שנה, שלא לדבר על תוספת של ימי מילואים עתידיים, כדי להסדיר השתמטות מאורגנת של ציבור שלם.
נתניהו, מוקף וממודר מרחשי לב הציבור על ידי עדת חנפנים שמקיפה אותו, אינו שונה מהותית מנער חרדי שהורחק מחומות הגטו כדי שלא יציץ אל מעבר להן וייפגע. הוא לא מבין שעם כל הכבוד לחזית הסורית ולאופציה הסעודית, הקומבינה העסקנית הזאת היא צעד אחד יותר מדי שירחיק ממנו גם את תומכיו הנלהבים במחנה שגם כך קטן מסקר לסקר.
סעודיה או סיפוח?
לא רק הוא שרוי בניתוק מדאיג מרחשי לב מצביעיו, אלא גם בצלאל סמוטריץ'. אם לנתניהו יש חלום להינשא אל הבחירות הבאות על גבי האופציה הסעודית (שלא רק תדלק את הדמיון אלא גם תזרים לכלכלה הישראלית את עשרות המיליארדים שהוא מנסה עתה לגרוע מהקופה), הרי שהחלום של סמוטריץ' הוא הפוך לגמרי: הוא מזניח מאוד את התחום העיקרי שתחת אחריותו, הכלכלה ומוסיף חטא על פשע כשהוא, כנציג המגזר שמשלם את מחיר הדמים הכבד ביותר של המלחמה הזאת, מסייע לקומבינת ההשתמטות.
למען הסר ספק, סמוטריץ' מועל פעמיים באמון בוחריו: פעם אחת כשהוא מאפשר את הידלדלות קופת המדינה בניגוד מוחלט להמלצת הדרך המקצועי במשרדו, כדי לאפשר את המשך מימון ההשתמטות ובפעם השנייה כשהוא מותיר אותם לבד במערכה, תרתי משמע, משלמים לא רק במיסיהם אלא גם בדמם על המעשה הנפשע.
למה הוא עושה זאת? בגלל חלום הפוך לגמרי מזה של נתניהו: הוא חולם להינשא אל עבר הקלפיות כשהוא רוכב על גב הסיפוח, אולי על מאחז סימלי בעזה, על מאות המיליונים שהוא מזרים למגזר דרך אורית סטרוק. גם הוא לא קורה נכון את המפה. בכל יום שעובר (זאת מוכיחים גם הסקרים) מתרבים בציונות הדתית, כמגזר, כאלה שלא יכולים עוד להביט בפניו של מי שמנהיג את "הציונות הדתית" כמפלגה.
הפרדוקס הפוליטי הוא שלא רק אחד מהם יפסיד, אלא שניהם: נפילת ממשלת נתניהו תהיה גם סוף הקריירה הפוליטית של סמוטריץ' (לפחות בגלגולה הנוכחי), התרסקות של סמוטריץ' בקלפי פירושה אובדן הסיכוי לעוד ממשלה בראשות נתניהו (דווקא את זה הוא כן מבין ומנסה להריץ, בינתיים מתחת לפני השטח, התארגנות דתית-לאומית - אתם אמרתם עופר וינטר - שתהווה אלטרנטיבה).
שומרי הסף
אבל בואו נעזוב לרגע את הפוליטיקה ונחזור אל הקופה המתדלדלת. הערכת הדרג המקצועי באוצר דוחקת את החרדים לפינה לא מוכרת. הם הופכים להיות "אויבי העם".
הם כמובן אינם כאלה, אבל מעתה לא רק הורים שכולים ישאלו מדוע הבנים שלנו כן ושלהם לא, אלא גם כל מי שיתקשה לגמור את החודש. מוצדק או לא, כל מי שבקופת המדינה יחסר כסף לצרכיו, בין אם הוא נזקק לשירותי רווחה, חינוך מיוחד או בריאות שאין ביכולת המדינה לספק, יוכל להצביע על תלמידי הישיבות ולומר: "הנה ה-30 מיליארד שכמה עשרות אלפים מהם היו יכולים לאפשר לי קיום מכובד יותר".
יבוא יום וההנהגה החרדית תידרש לחשבון נפש. איך הפכה את החרדים ממי שמייצגים עבור ישראלים רבים את הסבא שלא הכירו, לאויבי-המדינה. איך הפכה את קהלה, בניסיון לשמר את כוחה הפוליטי, מציבור מכובד שהמדינה עוזרת לו לשמר את לימוד התורה באמצעות המצטיינים שבו, לציבור שסגנון חייו הפך לאבן ריחיים על צווארו של כל מי שאינו חרדי. הגבהת חומות הגטו בעזרת מלחמה בטלפונים לא כשרים או בגיוס לצה"ל תוכל רק לעכב את התהליך, לא למנוע אותו.
אחד הדברים שאפשרו את שגשוגו של המחנה החרדי בשנים האחרונות הייתה שחסרונו לא הורגש בטנק, זה שבתוכו מבלה עתה חברו החילוני כבר את סבב המילואים הרביעי. באווירת הפרוספריטי של הכלכלה הישראלית עד לשנת 2023, תחילת המהפכה המשפטית, היעדרותו ממעגל העבודה (אמנם כמחצית מהגברים החרדים עובדים, אבל כאשר מנכים מהמספר הזה את אלה שמועסקים על ידי הקהילה, בעיקר במערכות החינוך החרדיות - כלומר, שוב על חשבוננו, האחוז צונח) גם היא הורגשה רק בשוליים והייתה עילה ל"קיטורים" ולא למחאה אמיתית.
עתה חסרונו מורגש הן בטנק והן בבנק. צה"ל נקב במספר המתגייסים הנדרשים לו כדי לעמוד בדרישות הביטחון שלנו, עתה נקב במספר גם משרד האוצר, המשרד שהשר המופקד עליו עושה הכל כדי לממן את קומבינת ההשתמטות.
הנה לכם עוד נקודת מפגש בין "הרפורמה" המשפטית לחוק ההשתמטות: אם זאת המשמעות של שלטון הפקידים ושומרי הסף, תנו לנו עוד אלף נערי אוצר אחראיים ולא שר אוצר ("נבחר ציבור" ללא ציבור) לעומתי אחד.