הרופאים לא "חצופים ופריבילגים", הם פשוט מזהים תאונה כשהם רואים אותה

באולפן שישי (קשת 12) שודרה כתבה על "בריחת הרופאים" והארץ כמרקחה. בעוד חלק מהצופים מנידים ראשיהם במנעד רגשות שנע בין עצב להזדהות, המחצית האחרת מגיבה באופן שאותו ניתן לתמצת במשפט: "יאללה יאללה, לכו, בלי טובות - מי צריך אתכם בכלל?".

נשמע מוכר? ובכן, זה מזכיר מעט את התגובה להרהורי הפסקת ההתנדבות של כמה טייסים במהלך המהפכה המשפטית. אז הם עלו מהביבים ברשתות החברתיות והגיעו עד לבנימין נתניהו עם האמירה לפיה המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא בלי ממשלה.

נשלב כאן לרגע זיכרון אישי קצרצר: את מרבית החודש הקודם ביליתי בפורטוגל, מדינה שיש בה לא מעט אזרחים חדשים מתוצרת ישראל. רובם לא נמלטו מהמלחמה אלא עזבו את הארץ במהלך המהפכה המשפטית. לא מיליוני, לא מאות אלפים, אבל עשרות אלפים של... ובכן, של מי? של מי שיכולים להרשות לעצמם.

"פריבילגים"? אולי, אבל אם איני טועה הם לא ביקשו מכם לממן את המעבר שלהם, ובניגוד למגזרים שלמים שמאיימים בעזיבה של הארץ אם רק יעזו לשלוח אליהם צווי גיוס, הם מעולם לא חיו כאוכלי לחם חסד על חשבון הקופה הציבורית. מפתה להוסיף כאן שהם לא עשו זאת מאותה סיבה שהם לא מגדלים עשרה ילדים בתקווה שמישהו אחר יפרנס אותם, אבל בואו נעצור כאן ונחזור אל המהגרים החדשים.

בסופו של דבר זו רק הכלכלה, חברים. כולנו גדלנו על סיפורי הצלחה של ישראלים שנחתו בניו-יורק עם עשרה דולר בכיס והיום שווים מאות מיליונים, שלא לומר מיליארדים. רק שאלה הם היוצאים מן הכלל שאינם מעידים עליו. בסופו של דבר מהגר מי שיכול להרשות לעצמו.

אמנם גם האוכלוסייה הזאת היא מגוונת מכפי שמקובל לחשוב, אבל לפחות הגל החדש שלה, זה של השנתיים האחרונות, צבוע בגוון חזק של חילונים-ליברליים שחששו מפני מה שמדינת ישראל הפכה להיות ועוד יותר - ממה שמצפה לה בהמשך הדרך.

למרות שלא הכסף הוא שדחף אותם החוצה (בניגוד למקובל לחשוב ליוקר המחיה יש אולי משקל בהחלטה, אבל הוא כמעט לעולם לא במקום הראשון) זו אוכלוסייה שיכולה לעבוד ולהתפרנס באופן שמאפשר לה להתבסס כמעט מיד בקרב המעמד הבינוני, אפילו הבינוני-גבוה בארץ היעד.

כלומר - הם לא מתעשרים, אבל לפחות לא צריכים להתחיל את חייהם מחדש בפרבר מהגרים מוכה פשע וזוכים לנקודת פתיחה כשהם מוקפים בתושבים ותיקים שמזכירים להם את סביבת המגורים שהותירו מאחור: חילוניים, ליברליים ואורבניים.

מבחינה תעסוקתית, רובם הם כאלה שמשתלבים בקלות במדינת היעד, אנשי טק הם כמובן הקבוצה המוכרת יותר, אבל לא היחידה, ובניגוד למקובל לחשוב, לא מדובר בנוודים דיגיטליים, כאלה שיכולים לנדוד לכל מקום שאליו הגיע האינטרנט האלחוטי. רובם מה שמקובל לכנות "זוגות צעירים", בלא מעט מקרים כבר עם ילד או שניים. כלומר - מהגרים כדי להשתקע ולא כדי לנדוד.

אפשר לפטור אותם ב"לכו לכו" (תמצית דבריו של אלמוג בוקר למשל, באולפן שישי, שעוררו סערה גדולה ברשת), אבל זו תגובה בריונית שמאפיינת עילגים שגילו שמישהו העליב אותם בתחכום ומזדרזים להשיב באגרוף.

אפשר גם לשאול איך תיראה ישראל בלעדיהם. ובכן, כאן אין לי אלא לשוב בשנית אל החוויה האישית שלי ולומר, בהכללה, שרוב המהגרים הישראלים החדשים שפגשתי בפורטוגל, הם אנשים שהייתי שמח מאוד לו היו שכניי.

כמעט כולם שירתו בצבא, חלק אף ביחידות מובחרות (כלומר לא תחושת הסכנה היא שהבריחה אותם החוצה - וממילא רוב היגר עוד לפני שפרצה המלחמה, שבאופן פרדוקסלי החזירה חלק מהם לשירות מילואים בישראל), כמעט כולם מחזיקים (לפחות) בתואר ראשון, חלק גדול מהם עמד במשך כמה שבועות או חודשים עם שלטים בקפלן, בתקווה להשפיע מבפנים, לפני שהמשיך משם לנתב"ג.

רוצה לומר - אנשים משכילים שכל עתידם לפניהם והלוואי שהיה משתלב עם עתיד מדינת ישראל, בטרם ניתק.

כן, הם ויתרו. הם ויתרו על חלקם בקולקטיב היהודי-ציוני, ראו את החולייה הבאה בשרשרת הדורות לנגד עיניהם - והעדיפו לנתק אותה. זה לא בא בלי כאב: החברים החדשים שירכשו לעולם לא יהיו תחליף לאלה שנותרו מאחור, אצל רובם הניתוק מההורים כואב. העובדה שהילדים שלהם יאבדו לאט לאט את העברית וביחד איתה את הזיקה לישראל, תהיה חלק מהמחיר שעוד ישלמו. האם זה משתלם?

ובכן, התשובה היא לא רק אינדיבידואלית אלא גם רחוקה: תשאלו אותם ואת ילדיהם בעוד 20-30 שנה.
העובדה שהרווח שלהם, אם בכלל קיים, הוא לא ברור, לא מקהה את ההפסד שלנו. גם כך ישראל מתבהמת ומזדהמת מיום ליום.

מדינת ישראל שבויה בידי ממשלה שאין כל קשר בין מה שהבטיחה (השבת הביטחון האישי והורדת יוקר המחיה) לעשות לבין פעולותיה בפועל (הפיכה משפטית ושוד הקופה הציבורית).

זו ממשלה שמרבית שריה כלל לא שירתו בצה"ל או שירתו שירות חלקי ומקוצר, ממשלה שרק לבודדים מתוכה הייתה הבנה מוקדמת בתחום עליו הם מופקדים, בטרם מונו לתפקידיהם, ממשלה שאפילו לא מתיימרת להעמיד פנים שהיא עושה משהו למען אזרחי ישראל - ועל כן יש לה אינטרס להאריך את המלחמה שגובה מאתנו מחיר דמים נורא, ככל שרק תוכל - כדי שאף אחד לא יוכל לבקש את החשבון, לשלם ולהתחיל לשאול אותם מה עשו בשנתיים האחרונות.

והנה, למרות שלא ביקשנו את החשבון, הרי שזה מוגש לנו על אף שלא הוגשה שום מנה אל השולחן. צריך להזין את נוער הגבעות של סטרוק, את גדודי המשתמטים של גולדקנופף ואת מפעל הג'ובים של רגב את אמסלם. כרגע, כל עוד אפשר לקצץ בחינוך, ברווחה, בבריאות ובתרבות, מספיק להם רק לייקר לנו מעט את החשמל, המים, הארנונה והמע"מ.

כשגם זה יאזול הם ישלחו יד גם את החסכונות שלנו: אל הדירות השניות, אל קרנות ההשתלמות והפנסיה, אל קופות הגמל... לא מאמינים? ובכן, יהיה לכם מספיק זמן להגות בכך, עת שתעמדו מול דלתות הבנק הסגורות. רק שאז כבר יהיה מאוחר. לו היו ראשי המשק רואים את תסריט האימה הזה, כבר היו משביתים את המדינה. רק שבינתיים דואגים לרפד אותם לבל יטלטלו את הספינה. כל עוד רווחיהם עולים, הם ימשיכו לשמר את המחאה על אש נמוכה בלבד, בטרם גילו שהלאמת רכוש היא התחנה הבאה של מי שמבקש לחוקק חוקי "התגברות".

נחזור למהגרים החדשים, "החוצפנים" על פי אלמוג בוקר. הם לא סירבו, לא הפסיקו לשלם מסים, לא ירו זיקוקים לעבר ביתו הריק של ראש הממשלה. הם בסך הכל הראשונים להסיק מסקנות מתאונת הדרכים הקטלנית בין הדמוקרטיה הישראלית לדמוגרפיה הדתית. בהיותם רופאים הם לא ממתינים לחור שייפער בדופן הרפואה הציבורית בישראל, פעם מפוארת כמו הטיטאניק - די להם לראות את הקרחון כדי לזנק לסירות ההצלה.

האם מדובר בחכמים או במי שהקדימו את זמנם? זה תלוי: חילופי שלטון, אם וכאשר יבואו, או לחילופין של אותם חילופים - מימוש האופציה הסעודית על ידי נתניהו (קשה לראות איך הדבר אפשרי בממשלת "כהנא-צדק", אבל נניח לרגע) יכולים להביא לישראל פרוספריטי, פריחה כלכלית של כמה שנים שבמהלכה ייראו המהגרים (אולי) קצת נלעגים. כלומר לטווח הקצר אפשר שהם טועים. מצד שני, כך גם היה יכול לחשוב יהודי בפולין 1938 על קרוב משפחתו הרחוק שנמלט מגרמניה לפלשתינה ב-1933. שלא נדע.

בכתבת המגזין של "אולפן שישי" לא נמסר כמה מבין הרופאים שעוזבים את ישראל מגיעים ממחלקות היולדות, אבל דבר אחד בטוח: הם מיטיבים לראות את הנולד.