בימים של שפיפות לאומית, גזירות כלכליות שמחכות מעבר לסילבסטר, ותחושה שהכל חונק וסוגר עלינו, קבלו סיפור אופטימי, על קבוצת אזרחים נחושה שבשיתוף פעולה מופתי ודבקות במטרה, הצליחה לכופף את רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב ואת ממשלת ישראל.
באמצע אוקטובר אישרה הכנסת את רפורמת החניה שיזם משרד התחבורה ונכללה בחוק ההסדרים, ומטרתה לשנות את סדרי החניה בערים של מעל 40,000 תושבים ולהכניס עוד כסף לכיסי הרשויות. התכנית כללה חלוקה לאזורי חניה, שלילת האפשרות לחנות בחינם לתושבי העיר וביטול המקסימום שאפשר לגבות לשעת חניה.
עיריית תל אביב מיהרה לאמץ את הרפורמה, והודיעה לתושבים שהחל ב-1 בינואר 2025, מספר אזורי החניה בעיר יוכפל ל-14 אזורים, תושבי העיר ישלמו על חניה מחוץ לאזור מגוריהם, עם הנחה של 30% ביחס למחיר שמשלמים מבקרים - 12.40 שקלים לשעה במרכז העיר. בנוסף, החניה בתשלום היתה אמורה להתחיל בשעה 08:00 ולא בשעה 09:00, ולכל משפחה יינתן תו חניה אחד בחינם והשני ב-500 שקלים, כששלישי פשוט אין יותר.
מי שציפה שלוגמי האספרסו וצרכני הרוזלך ירכינו ראש, יתרכזו באינסטוש, יפתחו את הארנק בהכנעה, יעלו על הקורקינט החשמלי וימשיכו הלאה, התבלבל הפעם. האוכלוסייה שהפכה לשק חבטות אליטיסטי וספגה לא מעט עלבונות על ניתוק וחוסר אכפתיות, שינסה מותניים והראתה ששום דבר אינו גזירות גורל, ועם קצת רצון טוב אפשר לעשות שינוי אמיתי.
בתחילת דצמבר, כמה ימים אחרי הודעת העירייה, נפתחה קבוצת וואטסאפ בשם "אל תגעו לי בחניה ת"א יפו", שמהר מאוד התמלאה במגיבים עצבניים ומלאי מוטיבציה, והיום היא מונה כ-950 חברים, ביניהם חברי מועצת העיר מימין ומשמאל, קואליציה ואופוזיציה, וסתם אזרחים אכפתיים שלא מוכנים יותר שידרכו להם על הראש.
מפה הכל התחיל להתגלגל מהר ויעיל. עצומה נגד הרפורמה הופצה בקבוצות הוואטסאפ העירוניות, נעשו פניות אישיות לראש העיר וחברי המועצה על ידי מאות תושבים, קבוצת פעילים הפגינה מול ישיבת המועצה ונציגים הגיעו לדיוני ועדת הכלכלה שדנה ברפורמה והצליחו לשכנע את היו"ר דוד ביטן, שהרפורמה תפגע בתושבים באופן לא מידתי.
חולדאי, שעשה שרירים בתחילת הדרך והתעקש להעביר את הרפורמה כמו שהיא, התחיל לסגת. בשלב הראשון ביטל את האגרה עבור התו השני והעניק שעתיים חניה חינם לתושבים מחוץ לאזור מגוריהם, וככל שחלף הזמן, הרפורמה המפוארת הצטמקה מ-14 אזורים ל-9 בלבד, שעתיים ראשונות חינם למי שחונה מחוץ לאזור מגוריו ואחריהם הנחה של 30% לתושבי העיר, ובוטל החיוב על תו החניה השני.
המוחים לא עצרו כאן, והמשיכו לעלות לדיוני הוועדה בכנסת, עד שביום ראשון החליט ביטן לדחות את יישום הרפורמה כולה בשאר הערים לשנתיים וגם אז היא תחול רק על ערים מעל 120,000 תושבים. כדי לאזן, אמר שאין להעניש את עיריית תל אביב על כך שהזדרזה ליישם את הרפורמה, אבל הוא מצפה ממנה "ללכת לקראת התושבים", דהיינו לוותר עליה.
חולדאי לא הבין עם מי הוא מתעסק. מובילי המחאה נחושים ללכת עד הסוף ולהביא לביטול מוחלט של הרפורמה וכבר התחילו לאסוף כסף כדי להגיש עתירה מנהלית נגד העירייה.
עד כאן העובדות ומכאן ההוכחה שאת הציבור אי אפשר לנצח. ודווקא עכשיו, כשכל משפחה עומדת לשלם עוד כמה אלפי שקלים לשנה, חלק מהכסף בגלל צורך אמיתי בעקבות המלחמה, וחלקו כי יש כאלה שמעיזים לנצל את המצב, אנחנו חייבים לזכור את המאבק שמתרחש תוך כדי המלחמה, כשכולנו טרודים בעניינים חשובים לא פחות מחניה, כמו חטופים וחיילים שלוחמים בחזית.
כשאנחנו נמצאים עמוק בתוך ההישרדות והאבל, הדבר הראשון שאנחנו מוותרים עליו הם הזוטות לכאורה. כי מה זה משנה אם נשלם עוד כמה שקלים על שעת חניה, או עוד שקל על שוקולד. אלא שדווקא עמידה על הזכויות שלנו כצרכנים, מחזקת את היכולת הלאומית להתמודד עם משברים כאלה. ומדהים לגלות כמה כוח מאבקים צודקים כמו זה, נותנים לנו.