סמוטריץ' דורש לחדש את המלחמה, האם הוא לא למד כלום מהשנתיים האחרונות?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הכריז שישראל תשוב להילחם בעזה. גיבור המלחמה המהולל, האיש שעשרות פשיטות בעורף האויב רשומות על שמו, אסר מלחמה עלינו ועל כל עם ישראל ואמרו אמן.

נשאיר לרגע את גנרל סמוטריץ', אלוף פיקוד הגרנדמייזר, בחזית המערכה ונתהה איך זה ששני המובילים את הקו הניצי של מלחמה עד לניצחון המוחלט והסופי, זה שבמסגרתו לא נכבוש מחדש ונשלוט רק בעזה, אלא גם בקהיר, פתם (פיתום) ורעמסס - שהרי נחלת אבותינו היא, כנאמר במקורות: "ויבן ערי מסכנות לפרעה, את פתם ואת רעמסס" (שמות פרק א' פסוק י"א)... ובכן, איך זה שדווקא שני השרים המתלהמים, כלל לא שירתו בצבא (בן גביר) או התחמקו משירות מלא והסתפקו בשירות מקוצר וסמלי כפקידים (סמוטריץ').

נכון שלא צריך להיות גנרל כדי להיות אסטרטג (נזכור תמיד את עמיר פרץ וכיפת ברזל), אבל בכל זאת, ממי שבנעוריו לא יכל או לא רצה לשלם את מחיר המלחמה, אפשר לצפות למעט צניעות בטרם יתקע בחצוצרה אלי קרב.

אבל נניח לעוז ליבו של מי שכל כוחו בפיו וננסה לבדוק מה עלה בגורל המלחמה הקודמת של סמוטריץ', המלחמה ביוקר המחיה.

ובכן, ממשלת נתניהו השישית נישאה אל השלטון על גב שתי הבטחות מרכזיות. נכון שבישראל שנתיים וחצי הן כמעט נצח - ובכל זאת ננסה לשחזר ולהיזכר. ההבטחה הראשונה הייתה להשיב לאזרחי ישראל את הביטחון האישי.

די נו, אל תצחקו לנו עכשיו (אני מתנצל בפני מי שבדיוק לגמו קפה תוך כדי הקריאה. זה בסדר, גשו להחליף חולצה ונמשיך). כן כן, הביטחון האישי שהתערער בעקבות כמה פיגועי יחידים - והאופוזיציה דאז קיימה תהלוכות של ריקוד על הדם בכל מקום שבו הוא נשפך.

את התיק הזה לא נפיל על סמוטריץ' לבדו, שכן הוא הופקד על תיק מאוד ספציפי: תיק האוצר, שאותו דרש ממי שכלל לא התכוון לתת לו אותו. דרש, לחץ - וקיבל.

גם לתיק האוצר יש קשר הדוק להבטחות האופוזיציה בשבתה כממשלת צללים, ערב בחירות 2022: מלחמה ביוקר המחיה.

גם כאן אולי נדרש ריענון קצר של הזיכרון. ממשלת בנט-לפיד, זו שהפקידה את אביגדור ליברמן על האוצר, השאירה כספת מלאה בכל טוב. נכון שלא היה מדובר רק במעשה ידיה, נכון שהיא נישאה על גל פריחה מטורפת של ההייטק בעידן "הכסף הזול", נכון שזה החל לדעוך לקראת סופה, ובכל זאת - מלאו אסמינו בר.

שני עקבי אכילס היו לפרוספריטי ההוא: הראשון - שהוא לא חלחל אל כולם. תסכולם של מי שנותרו מחוץ למעגל ההייטק (שכולל באופן ישיר קרוב ל-10% מהמועסקים במשק ועוד את מי שנמצאים במעגל השני והשלישי של נותני השירותים).

השני - מתעשרי ההייטק הטיסו למעלה את המחירים. זה נכון הן לגבי החשבון במסעדות והן לגבי מחירי הנדל"ן, מה שרק הגביר את התסכול ואף את הניכור המסוכן (חלק גדול משנאת האליטות, התקשורת והאשכנזים - יו ניים איט, היא שנאת-מצליחנים גרידא).

הוסיפו לכך גורמים גלובליים אחרים כמו מלחמת רוסיה-אוקראינה (שהחלה כזכור אחרי שפוטין, מושא הערצתם של תומכי נתניהו, פלש לאוקראינה) שהטיסה למעלה את מחיריהם של חומרי גלם חשובים - ממקורות אנרגיה כגז טבעי ועד לחומרי גלם בתחום המזון, כשמן חמניות.

השורה התחתונה הייתה שהקנייה השבועית בסופרמרקט הפכה למבצע קשה יותר לצליחה - ואם חשב מישהו שהאופוזיציה של אז התמחתה רק בריקוד על הדם נוכח טרור-יחידים, הרי שנזכיר שהם הפליאו לחולל גם עם סרטי הקופה הרושמת.

נתניהו הבטיח הקפאת משכנתאות, אחר כך הוציא הבהרה שאמרה שהתכוון בכלל לתעריפי הארנונה (אלה שהתייקרו מאוד החודש...) וכן, אחרי שמונה סמוטריץ' להיות מי שינהל עבורו את המלחמה הזאת ביוקר המחיה, הציג תכנית להוזלת מחירים כוללת על ידי הורדת מחירי האנרגיה.

זה המקום להזכיר שאם את עליות המחירים שבאו מיד לאחר מכן (כמו המנגנון ה"חצי-אוטומטי" של העלאת מחיר החלב למשל) עוד אפשר היה לנקוף לחובת הממשלה הקודמת, הרי הממשלה הנוכחית כיהנה במשך יותר מתשעה חודשים בטרם פרצה המלחמה (התירוץ החדש להתייקרות המשתוללת) שבהם לא נרשמה הצלחה מסחררת, בלשון המעטה, במלחמה שניהל גנרל סמוטריץ' ביוקר המחיה.

מה כן היה בכהונתו במשרד האוצר, עד לפרוץ המלחמה? אזהרה (שאכן התממשה לבסוף, אם כי בנסיבות שונות מעט) שלפיה ירד דירוג האשראי של ישראל אם תימשך ההפיכה החוקתית, הצהרה שאותה פטר שר האוצר כ"פוליטית" (כאילו לכלכלני "מודיס" למשל אכפת מי הם ראש הממשלה בישראל ושר האוצר שלה) - וחמור אף יותר מכך: הסטה מסיבית של כספים למטרות שימור הקואליציה.

הפוקוס הלך כמובן להשתמטות-בתשלום של בחורי הישיבות, אבל סמוטריץ' חמס את הקופה הציבורית שנמצאת בכיסו האחד, כדי לחזק את בייס המצביעים שלו, שאותם קיווה לשמר בכיסו האחר - ועשה זאת בעזרת משרד ההתיישבות הפיקטיבי של אורית סטרוק, צינור להעברת כספים למצביעיהם.

ייאמר מיד: עד לרמה מסוימת, זה לגיטימי שפוליטיקאי בכיר יתאמץ במיוחד עבור מי שהביאו אותו אל עמדתו הבכירה. רק שסמוטריץ' הפך את תקציב המדינה, שנועד לממן בעזרת הכסף שלנו את צרכינו-כולנו, לתקציב שימור הממשלה בכל מחיר.

בנימה אישית יש להודות שסברתי שסמוטריץ' ינהג אחרת. הרפרנס שלי (ושל רבים אחרים, אם כי זה אינו מנחם אותי) היה כהונתו המוצלחת כשר התחבורה בימי ממשלת הקורונה. בעוד חלק מחבריו עשו את מה שהם עושים הכי טוב - כלומר לא עשו כלום, סמוטריץ' ניצל את הסגרים כדי לסלול נתיבים ומסילות ולקדם בניית גשרים ומחלפים. אפשר להתווכח על ההיגיון של חלק מאלה, אבל אי אפשר לקחת ממנו את תנופת העשייה.

חבל ששום דבר מכל אלה לא הגיע אתו למשרד האוצר, שבו מהר מאוד התברר (כאמור, עוד הרבה לפני המלחמה) שסמוטריץ' אינו רוצה או אינו מסוגל להילחם ביעילות ביוקר המחיה.

הסוף כמובן ידוע: טבח ה-7 באוקטובר אילץ את ישראל להוצאות ביטחון חריגות, אבל סמוטריץ' חווה את המלחמה כ"נס" (כהגדרת חברתו לסיעה), לא רק מפני שהרעיון להתיישב מחדש בחבל עזה מסעיר את דמיונו בלילות (איך אמר פעם? "גם לי יש פנטזיות!") אלא מפני שצרכי תקציב הביטחון היו לו כעלה תאנה לכסות בו על הכישלון החרוץ במלחמה ביוקר המחיה.

לכן, כשהאיש שלא הצליח להוריד את מחירי הדלק, החשמל, הארנונה, הלחם, הקוטג', הפסטה והטונה - שהיו המשלטים שאותם היה צריך לכבוש במלחמתו הקודמת, מסביר לנו שראש הממשלה (האיש שאותו כינה "שקרן בן שקרן") מבטיח לו את חידוש הלחימה, עד לכיבוש, השתלטות, התיישבות, התנחלות, גירוש - והשד יודע עוד מה ועד להיכן, אפשר להיזכר לא רק בסיפא של אותה מובאה מספר שמות, על פיתום ורעמסס, אלא שם בתחילתו של הפסוק: "וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם".

מה שמעלה כמעט מאליה שאלה ממקורות קצת יותר עדכניים של מסורת יהודית-ישראלית, לאמור: עברנו את פרעה, נעבור גם את זה?