ישיבת ועדת הכספים שאמורה הייתה לדון השבוע בתקציב 2025 עמדה על סף פיצוץ. יו"ר הוועדה משה גפני איים לבטלה, לאחר שבאופן חסר תקדים שום נציג מהאוצר לא הטריח את עצמו לישיבה. מילא שר האוצר אבל גם לא המנכ"ל. האווירה הייתה של סוף קורס. בסופו של דבר המנכ"ל שלומי הייזלר, שיפרוש בשבוע הבא, הגיע והישיבה החלה. אופן ניהול הישיבה העיד שהנוכחים לא מתייחסים ברצינות למספרים שנזרקו לחלל האוויר.
גפני רטן: "מעולם לא היה דבר כזה. אנחנו רגילים לדעת מה אנחנו מקבלים ועל מה אנחנו דנים". הוא כיוון לעובדה שהתקציב שהובא לאישור היה "על תנאי", וכי הגרעון הסופי המתוכנן ל-2025 (4.9%) תלוי במסקנות "ועדת נגל" לעניין תקציב הביטחון.
עם כל הכבוד ליו"ר ועדת הכספים, הוא עצמו בטלן לא קטן. הצעדים למלחמה בהון השחור ובראשם חובת דיווח של בעלי נכסים על דירה נוספת, רפורמת מיסוי הדלקנים, מניעת אפשרות קיזוז מע"מ בין חברות הנמנות על חברות אחזקה ועוד אחרים - תקועים.
אי אישורם משמעותו אובדן הכנסות של 5-4 מיליארד שקל לשנה (מתוכם כ-1.5 מיליארד שקל במיסוי דירות). אגב, לאחר פרישת איתמר בן גביר מהממשלה, עדיין לא ברור מדוע גפני לא יזם את סגירת חלק מהמשרדים המומצאים של מפלגת עוצמה יהודית כדי לחסוך כמיליארד שקל בתקציב המחורר.
אפרופו תקציב, ראוי להזכיר שישראל מתנהלת מתחילת השנה ללא תקציב. המצב שבו לכל משרד ממשלה מוקצב 1:12 מההוצאה בשנת 2024 כבר נורמל. מנכ"ל האוצר היילזר מסיים את תפקידו בשבוע הבא ובינתיים אין לו מחליף.
באוויר מוזכר שמו של סמנכ"ל המשרד יוראי מצלאווי, וזה נשמע יותר כמו בדיחה. כניסה לתפקיד המנכ"ל שקולה לישיבה על כיסא מפלט. אף מועמד רציני לא ירצה להיכנס לתפקיד, במיוחד לאחר ששר האוצר בצלאל סמטוריץ' הצהיר השבוע שאם המלחמה בעזה לא תחודש במלוא עוזה, לא רק שהוא יפרוש מהממשלה אלא גם ידאג לפרק אותה.
ובכן, ראש הממשלה בנימין נתניהו עומד כעת בפני דילמות מהגיהנום. לאחר נאום ההשבעה של הנשיא טראמפ השבוע, התברר שנשיא ארה"ב הוא ראש הממשלה האמיתי של ישראל, למרות שלא נבחר בקלפי. נראה את נתניהו מעז לבלום את המשך עסקת החטופים ולהמשיך במלחמה כדרישת סמוטריץ', מבלי להרגיש על הראש את הנבוט של טרמפ. במצבו הבריאותי הנוכחי מדובר בסכנה מוחשית לשלומו, עד כדי שצריך לשקול ביקור משלחת הומניטרית אצלו של הצלב האדום.
לאחר פרישת בן גביר, התסריט של פירוק הממשלה והליכה לבחירות עד סוף 2025 נראה קרוב מתמיד. בעוד 35 ימים, בתום השלב הראשון של הפסקת האש, ניצבים לפתחו של ראש הממשלה מספר אתגרים:
העיקרי הוא כלכלי, ונוגע לאישור תקציב 2025 עד סוף מרץ (כחודשיים מהיום), שכן בלעדיו אין ממשלה. כפי שהדברים נראים כעת, אם סמוטריץ' יפרוש מהממשלה כבר לא יושג הרוב לאישורו. נושאים נוספים שעל הפרק הם המשך הטיפול בחוק ההשתמטות, המשך הסבסוד של מעונות היום לחרדים (לאחר שהארכה הראשונה תסיים בסוף פברואר), גורל ועדת החקירה הממלכתית, המשך ההפיכה המשטרית וכמובן המשך עדותו של נתניהו בבית המשפט. משעמם לא יהיה.
כל אחד מהאירועים האלה הוא עילה בפני עצמו להליכה לבחירות, בוודאי כשכל אלה מצטברים למסה קריטית. נתניהו חדל לנהל את הממשלה והפך לבובה המנוהלת בשלט רחוק על ידי אשתו שרה ובנו יאיר, ובשלט קרוב על ידי בצלאל סמטוריץ'.
השבוע התברר שמנהל העסקים הראשי שלו הוא בכלל נשיא ארה"ב דונלד ג'יי טראמפ. במצב זה נתניהו הוא ראש ממשלה על הנייר, כי כל מהלך שהוא יוזם, בטח בענייני כלכלה, נתקל באינטרס פוליטי מנוגד. ביבי הפך לשורד האולטימטיבי במשחק הדיונון הישראלי, אלא שאנחנו האזרחים ממנים את תשלום הפרס.
הדילמות הניצבות בפניו הן מהגיהנום. במצב העניינים הנוכחי, הדבר שכמעט מתבקש לאחר גיוסו של גדעון סער הוא פנייה לקבלת עזרה מחבר טלפוני ששמו בני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי. מה תהיה התשובה של גנץ לקריאת המצוקה אם וכאשר פנייה כזאת אכן תגיע? הפעם באמת קשה לדעת.