"אני מתרשם שהם איבדו את הבלמים", אמר אז נתניהו. השבוע הוא נדם

בין ההתרגשות משחרור החטופות, בתחילת השבוע, להתפטרות הרמטכ"ל באמצעו - ועד לעלילה שרקמו פוליטיקאים בשיתוף שופריהם בתקשורת, על המועמד לנשיאות בית המשפט העליון, כמעט שלא שמנו לב לידיעה שבכל מדינה נורמלית, היית מביאה להתפטרות הממשלה, לבחירות או לכל הפחות - מוציאה מיליונים להפגנות.

המדהים הוא שמדובר בידיעה שנוגעת לכולנו, כלל אזרחי ישראל, בלי הבדלים של שמאל-ימין, דתיים-חילוניים, אשכנזים-מזרחיים, יהודים וערבים, נשים, גברים, או במילים אחרות: כל מי שמשלם את החשבון בקופה בסופרמרקט.

הכוונה היא להודעה על פירוק הקבינט המיוחד, ועדת השרים והמנכ"לים למלחמה ביוקר המחיה.
מה רבות היו ההבטחות שליוו את תקומתה של זו, אי שם באביב 2023, עת הבינה הממשלה שהיא מפרה מדי יום ביומו את אחת שמתי הבטחות הבחירות המרכזיות שלה, הורדה גורפת של המחירים, שהביאו את ישראל למקום הראשון והמאוד לא מכובד בטבלת יוקר המחיה (השנייה הייתה השבת הביטחון האישי, ללמדנו שלמרות שקשה להאמין, באופן יחסי בהצלחה).

"אני מתרשם שלאחרונה היבואנים, היצרנים והמפיצים איבדו את הבלמים" אמר מי שמינה עצמו לעמוד בראשות הקבינט המיוחד, כדי להעיד על חשיבות הנושא, ראש הממשלה בנימין נתניהו. אכן מילים כדורבנות.

הקבינט המיוחד מיקד תשומת לב תקשורתית כה רבה, עד ששר האוצר, העומד בראש המשרד הכלכלי החשוב ביותר, בצלאל סמוטריץ', בחר להיעדר במפגיע מאחת מישיבותיו הראשונות כדי להביע "ברוגז" עם ראש הממשלה.

בכל חברה עסקית הייתה אי התייצבות של סמנכ"ל הכספים לוועדה מיוחדת שזימן הדירקטוריון בבחינת עילה לפיטורין, אבל במערכת היחסים המעוותת בממשלת ישראל, זו שבמסגרתה יכול כל ח"כ שורר להיות חתום על תעודת הפטירה הפוליטית של נתניהו, ההחרמה של שר האוצר ישיבה כה חשובה, אותתה לכולם מי הבוס.

ועדיין, לא הייתה נכתבת כאן מילה אחת, לו היה סמוטריץ' לא רק מעליב את נתניהו, אלא גם מטפל בנושא בעצמו. רק שהשר שהמשימה היחידה שלו היא להילחם ביוקר המחיה, זה שמפלגתו אינה עוברת בסקרים אפילו את אחוז החסימה, עסוק בללבות-מחדש מלחמה אחרת.

אגב, אפשר ששר האוצר צדק: עם כל הכבוד למשרדי הכלכלה (להגנתו של ברקת ייאמר שהוא לפחות ניסה, למרות המנדט המוגבל של משרדו), התחבורה (שבו עסקו בעיקר בשימור כוחה של השרה "הצודקת" במרכז הליכוד), התיירות (אין), השיכון (לחרדים בלבד) והרווחה, מי שיש לו את מרב הכלים כדי להילחם, ברצותו, ביוקר המחיה, הוא משרד האוצר.

הבעיה הייתה שסמוטריץ' התחמק מהמערכה כמעט כפי שהתחמק מגיוס (והסתפק לבסוף בשירות מקוצר, בתפקיד שאין ג'ובניקי ממנו). בהתחלה הוא שילם למאבק ביוקר המחיה מס-שפתיים, אחר כך חדל אפילו מזה. אם אצל מפכ"ל המשטרה פיגועים הם גזירת גורל ולא משהו שיש מה לעשות כדי למנוע אותו, הרי שאצל שר האוצר, יוקר המחיה הוא משהו שנוגע לבני תמותה פשוטים, לא למי שיכול לחמוס מיליארדים לטובת כספים קואליציוניים.

כלומר, במבט לאחור קצת קשה לדעת מה עצוב יותר: לידתו בחטא של הקבינט, פועלו הדל או מותו בטרם עת.

ואולי מה שעצוב יותר מכל הוא הזלזול התהומי של מי שמכנים עצמם ברוב רושם "נבחרי ציבור", בציבור שבחר אותם. נכון שכבר התרגלנו לכך שציניות היא חלק מובנה במערכת הפוליטית, אבל הממשלה הזאת שכללה אותה לדרגת אומנות.

תכף יספרו לכם סיפורי מלחמה ויסבירו למה בלתי אפשרי גם להגדיל את תקציב הביטחון וגם לבצע הוזלה של החיים בישראל (הוזלה, לא רק זילות - כפי שמתבטא לאורך כל הדרך מחזית הקרב, דרך חזית המלחמה בפשע ועד לקטל המשתולל בכבישים).

ובכן, אל תאמינו לאף מילה: נניח לרגע שייקור הארנונה, העלאת המע"מ, הקפאת הקצבאות ועוד צעדים שכולנו נרגיש היטב בכיס, הם אכן דרושים כדי לממן מלחמה שמנהלת ממשלה שאינה מוכנה לגעת בכספי השוחד שהיא מחלקת בנדיבות לחבריה למטרות מימון משתמטים מגיוס או עידוד הטרור היהודי ביהודה ושומרון, נניח. איך זה קשור להורדת מחירים בסופרמרקט?

כזכור לכולנו, אחת הנסיבות לנפילת ממשלת השינוי הייתה עליית המחירים בתקופתה. אם אתם זוכרים, עת התכוונו להעלות אז יבואנים ויצרנים את המחירים, זימנו אותם שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, לשיחת איום, בה הבהירו שלא יהססו לפעול נגד מפקיעי מחירים. זה לא עזר לגמרי, בטח שלא פתר את הבעיה, אבל לפחות הקנה לצרכנים כמה חודשים של שקט בגזרת המחירים, חסד קטן שבימי הממשלה הזאת נמנע מאתנו לחלוטין.

התייחסנו לפן הכלכלי בלבד, עם היוודע דבר מותו של קבינט המלחמה ביוקר המחיה, דגל לבן שבו מנופפת ממשלת ישראל מבין מדפי הסופרמרקט, אבל אי אפשר שלא לערבב צער בצער ולגזור מהכישלון המוחלט גם לגבי מה שהיה אמור להיות הניצחון המוחלט.

ובכן, האנשים שניתקו השבוע את הקבינט המיוחד מהמכשירים, אלה שנכשלו כישלון טוטאלי במלחמה ביוקר המחיה, הם בדיוק אותם האנשים שמבטיחים חזרה למלחמה אחרת, שתהיה כושלת לא פחות (ולמרבה הצער במחיר גבוה וכואב הרבה יותר מאשר חיסרון כיס), על גבם של החטופים שנמקים במנהרות חמאס ושל חיילי צה"ל ומשפחותיהם.

קבינט למלחמה ביוקר המחיה או קבינט מדיני-ביטחוני, האנשים הם אותם אנשים, הראש הוא אותו הראש - וגם הכישלון המוחלט יהיה אותו כישלון בדיוק.