לשכן מחדש מאות אלפי פלסטינים מרצועת עזה בירדן ובמצרים - זה הפתרון שמציע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשאלת "היום שאחרי" שנמצא כבר מעבר לפינה. שיכונם במקום אחר יכול להיות זמני או לטווח ארוך, אומר הנשיא האמריקאי, שכן בלאו הכי לא יוכלו העזתים לגור בבתיהם ההרוסים.
האו"ם העריך שכ-60% אחוז מהמבנים ברצועת עזה ניזוקו, וייקח זמן רב לשקם את רצועת עזה ולהתאימה מחדש למגורים, אם בכלל.
בכך נגע טראמפ נגע באחד מעצבי האומה הערבית הרגישים ביותר, הוא ה"צוּמוּד" - ההצמדות לאדמה ולקרקע, אם כ"פלח" בזמן השלטון הבריטי טרם מלחמת העצמאות בין הערבים ליהודים, ואם ככפרי-עירוני לאחר שישראל השתלטה על יהודה שומרון אחרי מלחמת ששת הימים. בסיס ההתנגדות לשלטון הישראלי הוא הצומוד, שרק אחריו באה התנגדות אלימה.
על פי גרסה מוסלמית פנטזיונרית אפילו יותר, לא עוזבים קרקע בה מוסלמים אי פעם. זאת, על פי חלק מהמיליטנטים בקרב העולם המוסלמי שהשאיפה שלהם היא אפילו לחזור ולגור בכל המקומות בעולם שהיו בשלטון מוסלמי. החלום הזה כולל את ספרד שנכבשה בתוך שלוש שנים עד שנת 718 והייתה בשלטונם במשך מאות שנים, עד שאחרון המוסלמים סולק מחצי האי האיברי בשנת 1492 (סמוך לגירוש יהודי ספרד).
אוכלוסיית הממלכה ההאשמית, היא ירדן השכנה ממזרח, מונה כיום 11.5 מיליון תושבים. עבור הירדנים, מדובר באחת ההצהרות המלחיצות ביותר שנשיא ארה"ב יכול היה להעלות על דעתו. לפי ההערכות, כשלושה רבעים מאוכלוסיית ירדן הם פלסטינים במקור.
נתון קריטי זה נעלם מדיווחי ירדן, שאף מבטלת מדי כמה שנים את אזרחותם הירדנית של עשרות אלפי פלסטינים שכבר החזיקו בדרכון ירדני. הגירה של פלסטינים נוספים אל המדבר הירדני, כהצעת טראמפ, עלולה למעשה להביא לקריסת הממלכה ההאשמית בראשות המלך עבדאללה, שעמו הנשיא טראמפ מתכנן לדבר ולשכנע לטובת אפשרות לישות פלסטינית שתקום תחתיה.
גם ברשות הפלסטינית מתנגדים בתוקף לרעיון האמריקאי. ישראל, מנגד, אמביוולנטית: מצד אחד הייתה רוצה לראות מאות אלפי תושבי עזה הופכים לבעיה של ירדן (וכך גם יירד הלחץ מכיוון הרצועה) - אבל בירושלים לא מתכוונים לערער את מעמד הממלכה השכנה, עמה אנו חולקים את הגבול הארוך ביותר.
באופן לא רשמי, הצבא הישראלי מספק הגנה גם לירדנים מפני הכוחות הפונדמנטליסטים. ירדן, מדינה ענייה הנתמכת על ידי סעודיה והאמירויות, חוסה בצלה של ישראל ומדינות המפרץ.
שיעור האבטלה בירדן קרוב ל-22%, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה 34% בלבד (גברים מהווים 63% מכוח העבודה - נשים 14% בלבד). בנוסף, ישנה הרבה רבה שאינה מאורגנת, כלומר שחורה ולא פורמלית. התוצר הגולמי השנתי של ירדן עומד על כ-58 מיליארד דולר לכל היותר, לעומת ישראל, עם אוכלוסייה קטנה משל ירדן, אבל עם תוצר שנתי של כמעט פי עשרה - למעלה מ-520 מיליארד דולר.
הסחר בין המדינות ידע ימים יפים יותר. בשנת 2024 ישראל ייבאה מירדן בהיקף של 379 מיליון דולר וייצאה לירדן בהיקף של 109 מיליון דולר בלבד - לא משהו להתגאות בו. ישראל דואגת לשרידותה של ירדן, מייצאת לירדן גם גז וגם מרבית ממי הכנרת (נתוני הגז והמים אינם כלולים בנתוני הסחר האמורים).
תלותה של ירדן בגז ובמים הישראליים מוחלטת. צפי הצמיחה של ירדן השנה 2.9% עפ"י קרן המטבע הבינלאומית. מכל האמור, ברור כי בכל הקשור לירדן ישראל צריכה להיות עדינה, למרות ההכרזות המתלהמות של מלך ירדן מדי מספר חודשים נגד ישראל ומנהיגה, בעיקר בכדי לפייס את הפלסטינים בממלכתו.
מצרים: בור ללא תחתית של פיות רעבים
עוד מציע טרמאפ לפזר חלק נוסף של האוכלוסייה העזתית במצרים, הדחוסה בלאו הכי. לנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי אין שום יכולת להביא לפרנסתם של 110 מיליון התושבים הממשיכים לצמוח עם שיעור שנתי בגידול האוכלוסייה של 1.7%.
מצרים נאלצה למכור לאמירויות שטח יקר סמוך לים התיכון תמורת עשרות מיליארדי דולרים (רשמית מדובר בהסכם החכרה, אך כל מי שעיניו בראשו יודע ששטח זה לא יחזור לרשות מצרים, בטח לא בקרוב).
באין כסף להאכיל את פיות אוכלוסייתה הענייה והמתוסכלת, עם תוצר של כ-396 מיליארד דולר השווה לשלושה רבעים של התוצר הישראלי, במצרים לא מוכנים לשקול אפילו לרגע קליטה של אוכלוסייה ענייה וחסרת כל.
האינפלציה במצרים בקצב של 27%, מחיר הכסף יקר, תשואת האג"ח של ממשלת מצרים לשנה מעל 25% ולעשר שנים 22% - לעומת 4.22% ו-4.5% בישראל, בהתאמה. מטבע החוץ במצרים נדיר, הגירעון בחשבון השוטף 6.6% מהתוצר לעומת עודף של 4.4% בישראל. כל תוכניות הסיוע הבינלאומיות למצרים נבלעות בתקציב, שהוא בור ללא תחתית להאכלת הפיות הרעבים וסבסוד מצרכי יסוד - מה שלא מפריע לצבא המצרי לחמש את עצמו לדעת, כולל בסיני ובמדבר המערבי בואך לוב.
האיום הקיומי של מצרים קיבל החודש תפנית חדשה עם השלמת סכר המים האדיר באתיופיה - ה-GERD (The Grand Ethiopian Renaissance Dam). הסכר החדש על הנילוס הכחול יפיק חשמל עבור תושבי אתיופיה, אך יביא לפגיעה בזרם המים למצרים, שתלויה בו מאז ימי בראשית. הפגיעה במצרים תהיה קשה, הנזק ממש מעבר לפינה. אין עדיין הסכמות בין אתיופיה למצרים, וגם מלחמה עלולה לפרוץ ביניהן.
הסחר של ישראל עם מצרים דל. בשנת 2024 ישראל ייבאה ממצרים סחורות בהיקף של 274 מיליון דולר, כולל במיה קפואה תוצרת מצרים שאני צורך, וייצאה למצרים בהיקף של 305 מיליון דולר. לשם השוואה, יחסי המסחר של ישראל עם האמירויות פורחים מאז הסכמי אברהם משנת 2020. בשנת 2024 ישראל ייבאה מהאמירויות בהיקף של 2.75 מיליארד דולר וייצאה בהיקף של 0.5 מיליארד דולר לאמירויות.
מלכתחילה מצרים אמרה כי אינה רוצה לקלוט עזתים. המצרים טענו שישראל למעשה דוחפת את העזתים אל מעבר למעבר רפיח - ומשום כך העמידה כוחות סמוך לגבול עזה שיבלמו את כניסתם לאחר ה-7 באוקטובר.
עם זאת, ההצעה של טראמפ יותר סבירה מבחינת מצרים מאשר עבור ירדן, שכן אם המצרים יאפשרו לעזתים להיכנס למדינתם ולהשתכן בסיני או במדבר המצרי, הם יזכו לסיוע של עשרות מיליארדי דולרים מארה"ב וממדינות המפרץ - כסף שמצרים ממש זקוקה לו, לאחר שהפסידה עד כה סכום של 7 מיליארד דולר מהירידה בתקבולים ממעבר ספינות סוחר בתעלת סואץ בדרכן למפרץ הפרסי והמזרח הרחוק (וגם זה לא שכנע אותה להצטרף למדינות הקואליציה נגד החות'ים הנתמכים ע"י איראן).
הנשיא טראמפ אומר כי ישוחח על רעיון ההגירה עם הנשיא א-סיסי. על פי הנוסחה מדובר יהיה בפתרון זמני, אך לכו תדעו מה יוליד יום. טראמפ מאמין כי העזתים יוכלו לגור בשלום במצרים במקום נדידה אינסופית ברצועה. נזכיר כי אותו טראמפ ביטל לחלוטין את הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, כולל לאונר"א.
מאיפה הגיע הרעיון?
רעיון הגירת האוכלוסייה לקוח מחילופי אוכלוסין בין הודו לפקיסטן עם חלוקת תת היבשת ההודית בין שתי המדינות באוגוסט 1947. בעקבות הכרזת העצמאות והמלחמה בין שתי המדינות, 14.5 מיליון איש עברו בין מדינה אחת לשנייה, ובסך הכל עברו כ-7.23 מיליון מוסלמים מהודו לפקיסטן וכ-7.25 מיליון הודים, הינדים וסיקים עשו את הדרך ההפוכה.
הטעם המר בין שתי המדינות נותר בדמות שלוש מלחמות של ממש ועוד אלפי תקריות עד היום. במהלך השנים שתיהן התחמשו בפצצות גרעיניות. מלחמות וקרבות בין השתיים נמשכות מדי כמה שנים במחוז ג'אמו וקשמיר באזור השנוי במחלוקת הנתון לניהול אדמיניסטרטיבי של הודו.
אז האם אכן אפשר להביא להיפרדות ישראלית-פלסטינית לתמיד? אחרי עימותים ומלחמות שנמשכים מאז עליית יהודי תימן ארצה בשנת 1881, ועם אינספור עימותים ומלחמות לאורך 144 שנה, הסיכוי לשלום בר-קיימא נקרא חלוש ותלוש. הגירה של חלק מתושבי עזה היא אתנחתא בלבד, עד למלחמה הבאה בעוד מספר שנים, שכן למדינות ערב אין שום כוונה לקלוט פליטים כפי שעשתה ישראל כשהעלתה ארצה יהודים מכל קצוות תבל.
אל תצפו לסיוע גם מסוכנות האו"ם לפליטים, שמבקשת רק להנציח אחר שלושה דורות את העימות, את המסכנות הפלסטינית וכפועל יוצא גם את האיום על יהודי ארץ ישראל. מה שהיה הוא שיהיה.