התקשורת עסקה השבוע מטבע הדברים בביקור נתניהו בארה"ב והחשש לנפילת ממשלתו אם 'חלילה' יושלם שלב ב' של עסקת החטופים. כרגע זה לא קורה וחבל כי אני תמה לרגע: בשביל מה אנחנו צריכים ממשלה שלא עובדת בשבילנו.
האם כדי לפרנס את מחלקות העסקים באל על או את טייסי כנף ציון? האם כדי לפנות את הדרך לרכבי השרד עם הצ'קלקות הדוהרים בכבישים? או האם רק כדי לדאוג למר גורלו המשפטי של ראש ממשלה מקרטע עם בעיות בריאות? התשובה לכך חיובית. זאת הסיבה.
שרי ממשלה כזאת צריכים להישלח ללשכת התעסוקה או למוסד לחינוך מחדש. תפקודה בשנתיים האחרונות מוכיח שהמיניסטרים שרים רק למרות של עצמם ואין סיבה שממשלה כזאת תמשיך להתקיים. כל דקה נוספת מסכנת אותנו.
זוהי ממשלת רעש וצלצולים או ליתר דיוק ממשלת צללים. נתניהו בז בתוך תוכו לחבריו למועדון הפוליטי. הוא היה מעיף אותם לו רק היה מגיע להישג שהיה משכיח את טראומת ה-7 לאוקטובר ומותיר מאחור את צרותיו המשפטיות. אולי זה יקרה בעקבות הביקור בבית הלבן אך בינתיים לא.
כרגע יש לנו שר אוצר משיחי בשם בצלאל סמוטריץ' המזניח את המשק, מטיל מיסים בניגוד להבטחותיו, הותיר ב-2024 גירעון של 136 מיליארד שקל (שהם 6.9% מהתמ"ג) ואינפלציה של 3.2% ועם יוקר מחיה מטורף.
וכרעם ביום מעונן נפל עלינו שר שיכון בשם יצחק גולדקנופף הרוצה להתיישב בעזה. מחירי הדיור זינקו ב-2024 ב־7.8% כי אין פועלים פלסטינאים והזרים בורחים. פרויקט הדיור מחיר למשתכן מקודם בתנאי שמרבית המשתכנים חרדים.
המשרד לביטחון פנים נותר ללא שר לאחר שאיתמר בן גביר התפטר. הזדעזענו השבוע לגלות את נתוני הרציחות במגזר הערבי שהסתכמו בינואר 2025 ב-29 לעומת 13 בינואר 2024. לפי נתוני ארגון יזמות אברהם קורבנות הרצח בחברה הערבית היו ב-2024 כפולים לעומת 2022.
אז מה עושים כדי לטפל במגיפה? ראש הממשלה מפקיד את תיק ביטחון הפנים בידי שר התיירות חיים כץ ואם לא די בכך מפיל עליו עוד שלושה תיקים משיקולים פוליטיים.
ויש את מלכת הרמזורים מירי רגב שבשעות הפנאי היא שרת התחבורה. רגב מסכמת את 2024 עם 436 הרוגים בתאונות דרכים, זינוק של יותר מ-20% לעומת 2023. לפי נתוני עמותת אור ירוק 10% מההרוגים הם ילדים בגילאי 0-14.
בינתיים התגלעה השבוע מחלוקת על הפעלת רציפים בנמל אשדוד מה שתוקע עשרות אניות ורגב שותקת. שרת התחבורה, ואני לא מגלה כאן משהו שיפיל אתכם מהכיסא, מתעניינת בעיקר בתעבורה אישית לחו"ל ובקידום מינויים פוליטיים. העבודה המקצועית היא על הדרך.
ואיך אפשר בלי שר המשפטים יריב לוין וההפיכה שקרעה את החברה הישראלית. לוין, שלא מכיר עדיין בנשיא בית המשפט העליון, יוצר כאוס משפטי ופוגע במעמד לשכת עורכי הדין רק בגלל שמועמדו לתפקיד נשיא עורכי הדין לא נבחר. אצל לוין יום אינו יום אם לא הצליח לחרב משהו.
ולקינוח נזכיר שני תכשיטים שחנפנותם אומנותם. שר החינוך יואב קיש שידע ימים טובים יותר, מתמודד שלא בהצלחה עם צניחה דרמטית בהישגי תלמידי ישראל במבחן העולמי במתמטיקה ומדעים.
לפני נתוני מכון המחקר הבינלאומי טימס (TIMSS) התלמידים במתימטיקה צנחו מהמקום התשיעי בעולם ל-23 בחמש השנים האחרונות. אבל היי. יש לנו שר חינוך היודע לנפנף היטב לנתניהו במהלך משפטו ויש האומרים שהוא גם מיטיב לנפנף במנגלים של פעילי ליכוד.
ויש את מאי גולן המוכנה השרה לשיווין חברתי. לפי תחקיר של מיכל פעילן מחדשות 12 היא לקחה קרדיט על "פריצת דרך היסטורית" בהגדלת קצבאות שואה מרומניה. ארגונים המטפלים בניצולים טוענים שמדובר בתהליך שכבר מנוהל שנים ושמשרדה דווקא מעכב תקציבים לניצולים.
כדי שלא להעכיר סופית את אווירת סוף השבוע, נזכיר שגם בממשלת נתניהו יש עקבות של צדיקים. למשל שר האנרגיה אלי כהן ורפורמת ניוד המונים ופתיחת שוק החשמל לתחרות ושר הכלכלה ניר ברקת ורפורמת מה שטוב לאירופה לטוב לישראל להוזלת עלויות מוצרי ייבוא.
אה. ושכחתי את שר התיירות חיים כץ שהצליח להחזיק את ענף המלונאות בתקופת המלחמה מעל למים ואף דאג לפצות אותם על הנזקים. זהו. נגמרה לי הרשימה.