בזמן שניסינו להבין מה אומר טראמפ, גנבו עוד חלק מהמדינה

אזרחי ישראל, תנחומי הכנים. בזמן שישנתם וחלמתם על עזה נקייה מפלסטינים, ספגה מדינת ישראל מהלומה לאינטרס הקיומי שלה. לא - לא מדובר בעסקת חטופים, לא על תמרון צבאי או על הגרעין האיראני, אבל אתם יודעים איך זה: רוב התאונות המסוכנות קורות דווקא בבית.

אם כך,על מה תנחומיי? על הצגת מסקנותיה של ועדה בראשות פרופסור אסף מידני, שנועדה לבחון חלופות למינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות, ועדה שעל פי העומד בראשה בדקה שלוש חלופות: מינוי דירקטורים מתוך המאגר שזכה לכינוי "נבחרת הדירקטורים", מינוי דירקטורים באמצעות ועדת איתור או - החזיקו חזק: מינוי לפי בחירת השר, בכפוף לקריטריונים.

ובכן ישבה על המדוכה הוועדה, שאת הקמתה יזם השר דוד אמסלם, בחנה ובחנה - ובסוף יצאה עם מסקנה אחת חותכת, שהפלא ופלא - התאימה בדיוק לתוכנית המושחתת של השר שיזם את הקמתה: שהכי טוב למנות דירקטורים בחברות ממשלתיות בכפוף לשיקול דעתו של השר...

אה, כן, גם בהתאם ל"קריטריונים". מהם אותם קריטריונים? ובכן אם מביטים באלה שחשובים לשר הממונה והממנה, על פי המינויים שניסה להעביר דרך שומרת הסף, המנכ"לית הקודמת של רשות החברות הממשלתיות, עו"ד מיכל רוזנבוים (שהתפטרה בשלהי דצמבר 2023), אזי קרבה למוקדי הכוח של מרכז הליכוד היא דרישת הסף החשובה ביותר.

לפעמים מדובר בפעיל שטח מרכזי, לפעמים בקרובים מדרגה ראשונה שלו, לפעמים מדובר בגמול לקבלן קולות - עסקנות בואכה פשע מאורגן.

תגידו נו טוב, ג'ובים, הרי אלה היו תמיד חלק מהמנגנון הפוליטי, אבל רק אל תבואו לבכות אחר כך, כשחברה חיונית לביטחון ישראל כמו רפאל למשל, תנוהל בידי עבריינים שפקדו אלפים לליכוד ערב הפריימריז.

בעצם רגע, זו לא תמיד הייתה השיטה: הנה מקרה שהיום נראה כמו מופע של צדיקות בזירה הפוליטית. ב-2013, עת מונה יאיר לפיד לשר האוצר בממשלת נתניהו, הוא החליט לבטל את הזיקה הפוליטית למינויים בחברות הממשלתיות.

איך מבטלים את הקשר המושחת הזה? ובכן, מקימים מאגר מקצועי, "נבחרת" - ששום מבן כניסה אליה לא כרוך בקשר למפלגה כזאת או אחרת, גם לא במוצא דת או מין, אלא רק בהשכלה, ניסיון מקצועי ועוד דברים שטוב שיימצאו בארגז הכלים של מי שייבחר לכהן במשרה שיש בצידה אחריות גדולה: נציג מטעם הציבור בהנהלה (דירקטוריון) של חברה ממשלתית.

יתרה מזאת, בהמשך - וכדי לגוון את המאגר עוד יותר, ניתנה העדפה מתקנת למיעוטים שאינם מיוצגים מספיק במקומות שכאלה. העדפה שאותה קידמה המנכ"לית לשעבר.

לכאורה זה אמור היה להיות חלומה של מדינה מתוקנת, כזאת שבה הדרגים המקצועיים אינם נקבעים לפי העדפתו של השר המכהן, בלי קשר אם הוא איש הציונות הדתית או מרצ, הליכוד או ישראל ביתנו.
הבעיה היא שחלומות על מנהל ציבורי תקין הם הסיוט של פוליטיקאים שעסקנותם-אומנותם ודילים בחדרי חדרים הם תחליף עבורם לעשייה למען כלל האזרחים. או אם לצמצם את הפסקה האחרונה לשתי מילים: דוד אמסלם.

מיומו הראשון בתפקיד השר הממונה על החברות הממשלתיות (עוד לפני כהונת הממשלה הנוכחית) הכריז אמסלם מלחמה על נבחרת הדירקטורים. מבחינתו - ממש כמו ייעוץ משפטי, היא מחסום בפני הדבר שהוא כה כמה אליו: חלוקת ג'ובים למקורבים.

"אין יותר נבחרת דירקטורים ואין יותר כוכבים" סיכם "רובין הוד אמסלם" שחגג את הגשת מסקנות הוועדה שהקים. כן, אמסלם ניסה, כבר מהרגע הראשון, לשוות למאבק שלו זהות עדתית, המשך ישיר לנאומי ההסתה שלו על "המרצדסים והרולקסים".

הוא הדגיש שהנבחרת הוקמה בעת כהונת יאיר לפיד כשר אוצר (שהרי מה יותר לבן-פריבילגי מזה?), הוא נאם מעל בימת הכנסת את הנאום הפופוליסטי המעושה ש"תהה" למה עקרת בית לא יכולה להיות דירקטור בחברה ציבורית, תוך שהוא מנסה לצבוע את הדיון בצבעים עממיים-משפחתיים (תכונות שכידוע אין למצביעי לפיד).

להזכירנו - דיון שעוסק במידת כשירותו של אדם לכהן במשרה שדורשת הבנה מינימלית ביכולת לקרוא דוחות ומאזנים. כן, אמסלם טוב בלטשטש את המקור היחיד למעשיו: חמדנות.

תנו לאמסלם לצבוע שחיתות בצבעים של שחור ולבן, ימין מול שמאל ואשכנזים מול מזרחיים, תנו לו להפוך את השחיתות לממוסדת - והאיש יתגלה כגרוע יותר מסוכני שלטון הפרוטקציה מבית מפא"י ההיסטורית - אלה שמנחם בגין, בשלהי כהונתו הראשונה (1981) התגאה כל כך בסילוקם.

הבעיה היא שכאשר מזהים גנב ברחוב, די לשלוח את היד אל הכיס או אל התיק - ולוודא שלפחות הארנק שלכם נותר במקומו. כאשר מזהים מושחת בכסות מה שמכונה "נבחר ציבור" (והרי אין בוחר אחד שהצביע עבור הליכוד בגלל דוד אמסלם ולא בזכות בנימין נתניהו), לא הארנק שלכם הוא בסכנה ואפילו לא רק כספי ציבור, אלה שהתרגלנו כבר שהאנשים שמכנים את עצמם "נבחרי ציבור" נוהגים בהם כאילו היו כספם הפרטי.

המשמעות של כהונת דירקטורים לא ראויים בחברת החשמל, בנמל אשדוד ובתעשייה האווירית היא סכנה קיומית של ממש. איך יודעים? רואים מהן ההשלכות של מינויי המקורבים שמינתה חברתו לסיעה, מירי רגב, במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שהקפיצו את מספר הנספים בכבישי ישראל.

לא, זו לא סכנה קיומית כזאת שמדברים עליה בוושינגטון ואפילו לא כזאת שמוציאה המוני אדם לרחובות במחאה, אלא סכנה מסוג אחר, מחלה רדומה בגופה של מדינה, כזאת שבסופו של דבר הורגת אותנו מבפנים. כשתגלו באיחור שהמדינה שמפגינה את שרירה החוצה, הפכה לרקובה מבפנים, אנא זכרו את היום הזה שבו הותר לשר אמסלם לעשות ברשות החברות הממשלתיות כבשלו.

השר אמסלם זכה במה שביקש להשיג מלכתחילה: הוועדה שמינה הגישה, הפלא ופלא, בדיוק את ההמלצה שלה ייחל. הוא כבר הודיע שיקדם את ההמלצה במתווה של חקיקה - הנה לכם שחיתות מאורגנת, מאושרת, שזכתה בהמלצה של ועדה ותקודם במתווה של חקיקה, הכל לכאורה תקין, הכל לכאורה כחוק, הכל רע לתפארת.

בתגובה לטור מסרה אלקס ריף, מנכ"לית לובי המיליון ומומחית לענייני בריה"מ לשעבר: "השר אמסלם, ייצוג הולם חשוב - אבל צריך לדאוג לכולם, לא רק למזרחים ולא על חשבון מקצועיות. ישראלים דוברי רוסית הם 14.4% מהאוכלוסייה העובדת אבל רק 2-3% מהדירקטורים. גם יוצאי אתיופיה וערביי ישראל סובלים מתת-ייצוג. במקום מינויים פוליטיים סקטוריאליים, בוא נבנה מודל מקצועי שייתן מענה לכל המגזרים, כולל הנמכת דרישות סף שמהוות חסם כניסה לאוכלוסיות מסוימות - אחרת כולנו נשלם את המחיר."