עת עמד המסוק שבו חטופים השבים לביתם לנחות בבית החולים שיבא, פרסמה דוברות הספארי קטע וידיאו של אריה המביט לשמיים עם כיתוב שקשר בין שני האירועים.
פעם נהגו לומר על יצירות אומנות שברגע שהן יוצאות מרשות בעליהן, הן הופכות לנחלת הכלל, שכן לא רק "היופי הוא בעיני המתבונן" (כפי שכתב אנטואן דה סנט-אכזופרי בספר "הנסיך הקטן"), אלא גם הפרשנות.
היום האבחנה הזאת נכונה, ככל הנראה, גם לגבי חדשות או אפילו תצלומי יח"צ. בערוץ 14 למשל, התפננו על הסיפור, בעוד בקצה השני של הספקטרום התקשורתי, "הארץ", צלבו את דוברת הספארי שנאלצה להודות שמה שנראה לה כחידוד בלבד לצרכי יחסי ציבור, הפך ברשות הרבים לסיפור אגדה.
העובדות הן שכל בעל חיים, בעיקר חד חושים כטורף ממשפחת החתוליים, היה מרים את ראשו ונושא את מבטו לעבר כל רעש חריג שפלש לסביבתו. רוצה לומר - מבטו של האריה השמיימה יכול להיות מפורש כמובן על ידי המאמינים ש"הכל נהיה בדברו", אבל לידיעה - הוא היה מרים מבט גם לו הייתם יושבים על העץ שמעליו ומזמרים אריה מתוך אופרה של פוצ'יני (למען ביטחונכם, אל תנסו).
אם המסקנה שלכם ממדורת ההבלים הקטנה הזו הקודמות היא ש"הכל מטומטם", הרי שאתם צודקים! אנחנו אכן מטמטמים את עצמנו לדעת, בוחרים בטמטום בשתי ידיים, מערבבים בטעות טמטום עם מסורת, עם עממיות, עם אמונה אפילו עם בחירה פוליטית.
"כן" רשאי לומר לעצמו הקורא הנבון, "אבל מה הקשר בין זה לבין כלכלה?". אז זהו שיש קשר - לא רק לכלכלה אלא אף ליוקר המחיה.
אם רק ירצה זה שנזכר קודם, ההוא שהכל נהיה בדברו, הרי שבעוד כשנה וחצי תהפוך הצעירה שבצאצאיי לסטודנטית. סטודנטית למה - כלומר באיזה תחום והיכן, זה לבחירתה (אני יכול רק לייעץ, לא בטוח שבחכמה). אוכל רק להודות למזלי הטוב על שמועד תחילת הלימודים שלה יחול לאחר מועד סיום הלימודים של אחיה הגדול, לימודים שהחלו, לשמחתי, לאחר שאחותם הבכורה סיימה את אלה שלה.
החוזה הבלתי כתוב אך השריר וקיים ביני (ובין אימם כמובן, הסמכות העליונה בביתנו לענייני אקדמיה) לבין הילדים שלי הוא שאנו משחררים אותם לרשות עצמם עם תואר ראשון ביד (ועם דרכון זר שמאפשר לימודים לתואר שני כמעט בחינם וכמעט בכל מדינה באירופה).
למה הכוונה? בעיקר לכך שאנו שילמנו, משלמים ונשלם את שכר הלימוד שלהם בכל מוסד אקדמי שבו יבחרו ללמוד ובמהלך שלוש (או ארבע במקרה של הבן) שנות הלימוד, גם תורמים תוספת לא רק עבור שכר הלימוד אלא גם עבור חלק משכר הדירה.
שום דבר מאלה לא פטר את ילדיי מעבודות "סטודנטיאליות" כגון: מלצרות, שליחויות, שמירה וכיוצא באלה, אבל לפחות את הבסיס אנחנו הנחנו כדי שייצאו אל העולם עם יכולת לפתח קריירה - כל השאר תלוי רק בהם.
בטרם נמשיך אעצור כאן לרגע ואבהיר כי בתעודה אקדמית, תואר ראשון ואף צפונה מכך, אין שום ערובה לחוכמה. נער הייתי וגם בגרתי ופגשתי כל מני סוגי אנשים - מיושבי קרנות שניחנו בחוכמה יתרה ועד לבעלי תואר פרופסור שהיו כסילים מוחלטים.
אבל אחרי שזה נכתב, בוודאי תסכימו עמי שלימודים פותחים צוהר לא רק ליכולת השתכרות טובה יותר, אלא גם לחשיבה עמוקה (בעיקר בשנה הראשונה שלהם, שנת המבוא).
כמה עולה "לייצר סטודנט"? ובכן "חבילת סיוע בסיסית" שכוללת תשלום מלא של שכר, הוצאות הלימוד והשתתפות בשכר הדירה, תגבה מההורים כ-5,000-4,000 שקל לחודש. גם אם "נתפשר" על כ-50,000 שקלים לשנה, נמצא שכדי לייצר בוגר אוניברסיטה או מכללה, נזדקק לסכום נכבד של כ-150 אלף שקל.
זה נשמע מפחיד - וכן, יש לא מעט סטודנטים מוצלחים ומצליחים שלא נתמכים אפילו בשקל ובכל זאת הופכים לכוכבים, אבל אם ניקח בחשבון את הצעיר הממוצע, זה שכדי להתרכז בלימודים ולהצליח לא יכול לתת יותר משלוש-ארבע משמרות בעבודת דחק, נגלה שלא רק שזה הסכום הנדרש כדי להביא אותו אל קו הסיום, אלא שאל הסכום הזה יש להוסיף גם עזרה בלימודים בשנות בית הספר התיכון, למשל שיעורים פרטיים במתמטיקה ואנגלית וכמובן - קורס הכנה לבחינה הפסיכומטרית (לידיעת כל ההורים הצעירים שנאבקים כדי לשלם תמורת חוגים של בלט וכדורסל במתנ"ס).
אפשר גם בפחות, אבל אשר למשפחתי ולי, הבחירה במסלול אקדמי הייתה כרוכה גם ביציאה מתוכננת מן הבית, ולא בכדי: כאשר אדם צעיר מתגורר בבית הוריו, עלות כל המצרכים בבית - מלחם ושניצלים ועד למרככי שיער וכביסה היא... ובכן, אפס. כאשר הוא נאלץ להתמודד בעצמו (גם אם בעזרת הוריו) עם תשלום חשבונות וקניות בסופרמרקט, הוא לומד שיעור חשוב בכלכלת בית, אולי המקצוע החסר ביותר במערכת החינוך.
איך כל אלה קשורים לאריה מהספארי? ובכן, כאשר חיסרון כיס - כתוצאה מהעלייה ביוקר המחייה - מונע רכישה של השכלה (בין אם ישירות ובין אם כתוצאה מבחירות אחרות שמתעדפות סגנון חיים שכולל נסיעות לחו"ל, שופינג ובילויים למשל, על פני רכישת השכלה), הופכת הבורות לתחליף ודלות המחשבה לתו תקן: אני חסר השכלה? משמע אני עממי, פשוט ומאמין (יש שיוסיפו גם: ימני ודתי - וכך ישחקו לידי מי שהופכים בערות להון פוליטי).
כמובן שאין קשר בין הדברים, אפשר לקרוא מחזות של ברכט או דף גמרא - וליהנות מבירה עם החבר'ה בפאב. אפשר שיהיה גם מנוי לפילהרמונית וגם לבית"ר בטדי - ואפשר גם להיות חובש כיפה ודתי אדוק -וגם לזכות בפרס נובל לכלכלה על תרומתך לפיתוח תורת המשחקים (ע"ע פרופסור ישראל אומן).
רק שכאשר שיקול כלכלי מונע רכישת השכלה, הופך היעדרה למשהו שהוא כביכול תוצר של בחירה ערכית. לאט לאט מתמעטים בקרבנו האנשים שמאמינים בכל לבם שאפשר, ממש כמו מלך החיות בספארי, לשאת עיניים למרומים בתפילה, אבל יודעים גם שכל חתול יעשה את אותו הדבר מתוך אינסטינקט חייתי.
ובנימה אישית: לי הזכיר האריה הנושא מבטו מעלה דווקא אריה אחר, זה השואג מחצר תל חי: פעם סמל קוממיות עם ישראל בארצו והיום סמל של הפקרה ונטישה. הנה כי כן, לא רק את היכולת להשכין אמונה דתית עם השכלה כללית איבדנו בשנה וחצי האחרונות.