זה רק חלון בשני מיליון, כי מה לא נעשה בשביל מלך ישראל?

חלון הוא לפעמים רק חלון ולפעמים גם מטאפורה, משל, סימבול, דימוי, יבחר כל אחד את המונח הקרוב לליבו. אתמול למדנו שתיקון החלון שנשבר במה שמכונה "מעון" ראש הממשלה בקיסריה, עלה לנו, כלומר אזרחי ישראל המשלמים מיסים כחוק, 1.7 מיליון שקל, כך לפי פרסום של אורי משגב בדהמרקר.

יהיה מי שישאל באיזה חלון מדובר בדיוק, שזאת עלות החלפתו, יהיה מי שיש לו בן דוד ביחידה לאבטחת אישים שיידע לספר שמדובר בחלון מיוחד, עמיד נגד ירי, פצצות תאורה ונזקי טבע ויהיה מי שיעשה את הדבר הכי ישראלי בעולם ויאמר: "קח את הטלפון של גיסי, הוא עובד בשיפוצים, יש לו זגג מקלנסואה, יעשה לך יותר טוב מזה, בחצי מחיר".

גם אנחנו ננסה להקיף את הנושא מכמה כיוונים אפשריים - ואולי נתחיל מהמינוח: "מעון ראש הממשלה" והמהדרין יוסיפו "מעונו הפרטי של ראש הממשלה". ובכן, קצת מוזר שהמילה הארכאית, שמופיעה בצורה פוזיטיבית בין חמשת הממים של זאב ז'בוטינסקי (שאם תהיו לרגע בשקט, תוכלו לשמוע אותו בוודאי מתהפך בקברו נוכח מעלליו של מי שמתיימר להיות ממשיך דרכו) ובעברית בת זמננו, לרוב בהקשרים שליליים: "מעון לילדים טעוני טיפוח" או "מעון לנשים מוכות", קנתה אחיזה בתקשורת בת זמננו.

אולי זה מוגזם לצפות ממגישי חדשות לומר "הווילה של ביבי ושרה בקיסריה", אבל מה רע ב"ביתו הפרטי של ראש הממשלה"? אם יש "בית הנשיא" (מה עם הקמפיין של גילה גמליאל, באמת?), גם ראש הממשלה, ירום הודו, יכול לגור בבית.

בכוונה לא נטפלנו כאן למילה "פרטי", שכן זכותו של ראש הממשלה לבקש ממדינת ישראל לתקן נזק שנגרם לביתו הפרטי בעקבות המלחמה (תכף נגיע גם לזה), בעיקר בגלל החשד הסביר שהנזק נגרם למבנה דווקא מפני שמתגורר בו ראש ממשלת ישראל (חיזבאללה הציג זאת כאחד מהישגיו הגדולים ביותר במלחמה).

הבעיה היא שנתניהו, הגם שנוח לו שנפיל את התיק על רעייתו, הפך את הוצאות הבית הפרטי שלו לאובססיה. כולנו זוכרים איך בימי ראשית המלחמה, בעוד בתים ברחבי הארץ נפגעים על בסיס יומי, הוא פעל כדי לאשר שיפוץ בבריכת השחייה ב"מעונו הפרטי".

לכן מי שבטוח שתפקיד המדינה הוא לדאוג לשיפוצים של בריכה פרטית על חשבון הקופה הציבורית, אל יתפלא שמי שגירשו אותו מהבריכה, חוזר דרך החלון.

רוצה לומר, אלמלא היינו מורגלים ברשימת דרישות מופרכת לתיקונים, שיפוצים, מתנות, פינוקים ועינוגים על חשבון הציבור מצד נתניהו ובני ביתו, סביר להניח שהיינו מתעלמים מחלון, אפילו כזה שעלות החלפתו היא כמעט שני מיליון שקלים.

עכשיו נתהה על מהירות ההליך: כולנו זוכרים איך התייצבו נציגי מס רכוש בגאון בחצר "מעונו הפרטי" מיד למחרת הכטב"ם שהתפוצץ. זה נהדר שרשויות המדינה מגיבות כה מהר, אלמלא היו תושבים ביישובי קו העימות שמחכים עדיין לנציגי מס רכוש שיגיעו... אלמלא היו מתייצבים אצל חלק מבעלי העסקים שביניהם, גובי פרוטקשן מטעם משפחות פשע (זוכרים שהבטיחו לנו משילות?) עוד לפני שיתייצבו שם נציגים מטעם המדינה כדי לשמוע איך אפשר לסייע.

תאמרו שאין דינו של ראש ממשלה כדין האזרח הקטן? אולי, אבל כאן אנו עוברים מעולם של זכוכיות ופרופילים של אלומיניום ופלדה, אל עולם הדימויים, וכאן נראית דרישתו של ראש הממשלה, נסמן לרגע את צמד המילים האחרון בכוכבית, רע אפילו יותר.

למה כוכבית? כי מעולם לא תשמעו את נתניהו אומר בקולו: "סדרו לי את החלון" או "שפצו לי את הבריכה". תמיד יהיה מישהו מ"סביבתו" - מהרעייה ועד אב הבית או כל שם אחר שבו נהוג לכנות את המשרת המשפחתי, שידאג לבקשה ולקידומה. נתניהו?

מה אתם יודעים, הוא בכלל לא עוסק בזוטות שכאלה אלא רק בקידום ענייני המדינה, כלומר כשהוא לא מעיד במשפט שבו הוא מואשם בלקיחת שוחד, כלומר כשהוא אינו חלוה מכדי להתייצב בבית המשפט או שבדיוק הוא מתעסק בהלבנת העסקת עובד נטול סיווג ביטחוני הולם בלשכתו, או שהוא לא יודע שאותו עובד מעניק לכאורה שירותי ייעוץ וקידום למדינה ערבית שמזרימה מיליארדים לחמאס שעמו מתנהלת המלחמה שעליה הוא משחית את רוב זמנו שלא מאפשר לו לעסוק בזוטות כחלון שבור, חד-גדיא, חד-גדיא.

קו ישיר מתוח מחלון ושיפוצים אחרים בשווי כמעט שני מיליון שקלים לבין חלון הסוויטה בוושינגטון, זו שבה בילה נתניהו חופשת סוף שבוע, סליחה - קיים פגישות עבודה - במהלך סוף השבוע שעבר. כן, ראש הממשלה שלנו, זה שלא יכול להתייצב לדיונים שנקבעו לו בבית המשפט אחרי שטען שהוא יכול גם להגן על עצמו מפני ההאשמות וגם לנהל את ענייני המדינה, מצא זמן לוויקאנד קטן בניכר.

הבעיה אינה בחופשה הקצרה (כל אחד זקוק לחופש מעת לעת, אלא אם כן הוא חייל מילואים שנקרא להתייצב כבר בפעם החמישית לשירות, בין היתר בגלל שראש הממשלה שלו מקדם חוק השתמטות), אלא בעיתוי האומלל: בשעה שמשתחררים בעוד טקס משפיל שלושה חטופים מורעבים, נראים כדמויות מיומני קולנוע על שחרור מחנות המוות באירופה.

מה הייתה התקרובת באותה השעה, בשעת השחרור, במטבח של הסוויטה (נזכיר שכל סוויטה שכזאת באה עם אינספור חדרים נלווים עבור אנשי הפמליה, עוזרים, מאפרים, ספרים, מאבטחים, דורים ועוד)? קצת בשרים קרים? אולי מגש גבינות ופירות טריים? הייתה שמפניה במקרר?

סליחה שאנו מנצלים את העובדה שהצלחנו להידחק מבעד לחלון בקיסריה כדי לבדוק את התקרובות במטבח בסוויטה בוושינגטון, אבל לא מדובר כמובן באשכול הענבים הצונן ליד החריץ של גבינת הברי ויין המרלו מנאפה וואלי, שיושן שנתיים בחיות עץ אלון... באמת שלא, שיהיה לו (ולרעייתו כמובן ולבנו המאובטח על חשבוננו) לבריאות. הבעיה היא שאין דבר שמעיד יותר על מצבו הנפשי המנותק של מי שרואה בעצמו מלך מורם מעם, זולל ושובע בעוד אזרחי ממלכתו מורעבים בשבי.

אין מצופה, חלילה, מראש הממשלה לצום כאות הזדהות עם החטופים (אגב כך, איך היו נוהגים בגין ושמיר? איך היה נוהג בן גוריון?), אבל ההתעלמות הבוטה הזאת ממראית עין, ממס השפתיים שעל כל נושא משרה רשמית, בוודאי הבכירה ביותר, לשלם בעת הזאת, מעידה על הלך רוח של מי שלא רואה אף אחד, זולת עצמו.

וכאן נכנס אלמנט אי-הכשירות של ראש הממשלה למלא את תפקידו: זה לא בגלל שהוא מואשם בלקיחת שוחד, זה לא בגלל מצב בריאותו, זה אפילו לא בגלל ניגוד העניינים שמתעורר במקרה שלו על כל צעד ושעל (מה עם ראש השב"כ, כבר הודח מתפקידו כפי שהבטיח לנו ברדוגו?), זה הסטייט אוף מיינד של מי ששיגעון הגדלות שלו מגיע עד כדי כך שהוא כבר אינו רואה בעצמו מי שהגורל זימן לו את הזכות לשרת את מדינתו בתפקיד הרם ביותר, אלא מי שבטוח שנועד לגדולה, שתפקיד המדינה והעם הוא לשרת אותו, לדאוג לו למנעמים, לכבוד ולכיבודים.

לא נהיה נאיביים, סביר להניח שאלמנט שכזה קיים גם באופיו של איש הציבור המוסרי ביותר - אין ראשי ממשלה שסולדים מכבוד, אלא למראית עין, אבל נדמה שאצל נתניהו הפכו ישראל ואזרחיה לכלי שרת במרדף שלו אחר כבוד, תהילה ועושר.

אגב אזרחי ישראל, גם לנו יש חלון. לא כזה שעולה 2 מיליון שקל, אלא חלון פשוט יותר, זה שפעם יכולנו להרשות לעצמנו לפתוח מדי פעם כדי להתאוורר, כדי להרגיש שהחיים כאן אינם בלתי אפשריים.

אצל אחד זה היה צימר בצפון, אצל אחרת זה היה וויקאנד קצר באירופה, אצל אחרים היה זה ביקור בסופרמרקט, רכישה של כל טוב - ואז פיקניק משפחתי עם שיפודי פרגית ובירות ביער של קק"ל. את החלון הזה אנחנו כבר לא מצליחים לפתוח מאז כפה עלינו ראש הממשלה מהפכה משפטית שנועדה לסכל את משפטו, מאז הפך מלחמה של הצבא החזק במזרח התיכון בארגון טרור למסע שנמשך כבר 16 חודשים.

החלון הקטן, אותו צוהר שנהגנו לפתוח מדי פעם כדי לנשום אוויר, נסגר. העיקר שבעוד אנו נחנקים בפנים כאילו היינו ספונים בממ"ד, באותו "מעון" ישופץ חלון בעלות של קרוב לשני מיליון שקלים, כי מה לא נעשה בשביל ביבי מלך ישראל?