חודש מרץ שהחל היום הפך לקריטי בקביעת גורל הממשלה ובעקיפין את גורל המדינה. האתגרים של נתניהו רבים מנשוא, אבל האיש שלא אוהב להחליט ניצב בפני דילמות מהגיהנום. הצרה העיקרית היא שעון העצר הפוליטי לאישור תקציב 2025.
אם עד סוף החודש אין תקציב הממשלה נופלת ואז הכל פתוח. לא שעד היום היעדר תקציב הטריד את נתניהו. במצב הנוכחי המדינה מתנהלת לפי תקציב 2024 צמוד למדד. יהלי רוטנברג חשב האוצר גילה פער של כ-100 מיליארד שקל בין הצרכים הריאליים במשרדים למה שמאושר בפועל.
לולא האיום בנפילת הממשלה, לנתניהו לא היה מפריע בהתנהלות עם תקציב זמני גם עד סוף 2025. ואולי יתכן שהוא יארגן חקיקת בזק עם שקר כלשהו כמו מצב מלחמה המאפשר לממשלה ארכה נוספת של שלושה חודשים או יותר באישור התקציב.
לתמימים מבנינו הסבורים שהרי זה לא יתכן נזכיר: מי היה מאמין שנתניהו יחרים את טקס השבעת נשיא בית המשפט העליון, יפגע בוועדה לבחירת שופטים, יצפצף על הנחיות היועצת המשפטית, ירסק את שומרי הסף, ינזוף בחבר שופטיו כאילו הם עומדים למשפט, ידיח את שר הביטחון, ישמיץ את ראש השב"כ והרשימה ארוכה.
אז תאמינו שבשם ההישרדות אצל נתניהו הכול אפשרי ושום דבר אינו פסול כולל שיפוץ חלונות ביתו ב-1.7 מיליון שקל (ואוי ואבוי לו זה היה בנט) גם אם הוא על גבול המושחת. תקציב 2025 הוא חשוב אבל המדובר במספרים ולא בחיי אדם.
על הפרק חוק ההשתמטות שאותו מנסה להלבין בעבורו שר האיומים ישראל כץ. חוק ללא סנקציות פליליות וכספיות אישיות ולא קולקטיביות המפלה בין חרדים לשאר בני תמותה זה צחוק מהחוק, אבל גם מזה ביבי לא מוטרד. החרדים בשלב זה רק מאיימים ויו"ר ועדת הכספים מעכב סעיפים בתקציב כמו המלחמה בהון השחור כדי לתת לאוצר להזיע.
אבל עוד קודם לכך מונח על הפרק המשך סבסוד מעונות יום לילדי החרדים והאם בג"ץ יאשר הארכה נוספת בסבסוד המעונות. סביר שבג"ץ יידרש במרץ גם לעתירה בעניין אי הקמת ועדת חקירה ממלכתית למלחמת ה-7 לאוקטובר.
נושאים חשובים יותר הם גורל שלב ב' של עסקת החטופים לאחר ששלב א' הסתיים השבוע, והאם פיצוץ העסקה יכשיר יציאה למלחמה כפי שסמוטריץ' דורש. וכך כל האתגרים הללו התקבצו לחודש הקרוב הכולל כאמור דילמות מהגיהנום. חלקם כמו חוק ההשתמטות וחוק התקציב תלויים האחד בשני.
גם פיצוץ שלב ב' של עסקת החטופים וחזרה למלחמה משיקים זה לזה. די אתגר אחד בלבד מכל הטוב הזה כדי להקריס בתוך שניה את ממשלת השינוי ללא הצורך במלחמת החמץ של עידית סילמן. אבל מצדו של נתניהו עדיף שהמדינה תיפול לפני שהממשלה תיפול.
הוא דוחה את הקץ ונלחם בכל כוחו לשפר את מעמדו ולהגיע בחסות טראמפ להישג מדיני כלשהו. בדרך לשם הוא יחזר כפי שרק הוא יודע אחרי חברי הכנסת משמימים, אם רק לשנייה הוא יחשוד שמישהו מהם משמיע הרהורי כפירה וחציית הקווים.
בכך ואולי גם במצב בריאותו הוא מתמקד 24/7. לא בחטופים, לא במשפטו, לא ביוקר המחייה ולא בהפקרת משרדי ממשלתו כמו המשרד לביטחון פנים. אחד משרי הליכוד הבכירים הודה בפני שלאף גורם בממשלה אין עניין בבחירות כי מצב הליכוד במציאות גרוע ממצבו מסקרים.
אם הליכוד יתרסק, סמוטריץ' ייעלם, בן גביר יחטוף סטירה והחרדים יישארו ללא חוק השתמטות - אז למי יש חשק להתאבד.
זאת הסיבה ששרים מיישרים עם נתניהו קו כמו חיילים צפון קוריאנים המקריאים דף המסרים. הם מששנים את הדף בדבקות של נזיר בודהיסטי. יותר ממה שהם חוששים ממצב המדינה הם מפחדים למרוד כנגד המותגים ליכוד וביבי מחשש לפגיעה במעמדם בפריימריז.
דוגמאות לא חסרות. זה קרה בפליק פלאק שביצעו בעניין ועדת חקירה ממלכתית, בהחרמה הקולקטיבית של טקס השבעת נשיא העליון, במהפך בעמדתם בנושא חוק ההשתמטות וגם בציפוף השורות בעניין הצהרות טרמפ על גורל עזה.
החרדים מצדם נוהגים כאותה אישה מוכה המסרבת להתגרש בטענה ששום דבר טוב לא מחכה לה בחוץ. ונתניהו, כאותו בעל מכה, מבטיח ונשבע שזאת הפעם האחרונה, ורק מבקש פעם נוספת קודם תקציב ואחר כך חוק גיוס.
אריה דרעי מש"ס כבר התכופף וגם גולדקנופף או ישראל אייכלר משגרים איומי סרק. לכן כשמרץ יגיע לסיומו נגלה בסופו שיש תקציב (שאושר כחוק או בטריק פוליטי מלוכלך), וממשלה הממשיכה להתקיים על אוטומט על אף שלל תחלואיה.
לאלה המייחלים שחודש מרץ יביא אתו גם אביב פוליטי נכונה אכזבה. אז מתי יתקיימו הבחירות? בעיתוי הנוח שביבי ייבחר (ככל הנראה בתחילת 2026) או במועדן בסוף אותה 2026. כל השאר הם בשלב זה בגדר ספקולציות או משאלות לב.