זה אולי יישמע לכם מופרך, אבל מחצית ממשקי הבית בישראל בשנת 2022, 1.43 מיליון מהם, היו עם תזרים מזומנים נטו שלילי, כך עולה מנתונים טריים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר הכנסות והוצאות משק הבית עפ"י סקר הוצאות המשפחות. המשמעות היא מחסור כרוני בכסף שוטף לקיום חיים שגרתיים. הכיצד? על כך נענה בהמשך.
בעשירון התחתון של משקי הבית, העניים ביותר בחברה הישראלית, הפער בין הוצאות לחודש (12,127) להכנסה הפנויה של משק הבית מכל המקורות (5,064) מסתכם ב-7,063 שקל. כלומר, זהו הסכום החסר למשפחה כדי "לגמור את החודש". נדגיש כי מדובר ב-2022 - הרבה לפני המלחמה, המיסים והגזירות הכלכליות.
בעשירון התשיעי חסר מדי חודש למשקי הבית תזרים מזומנים של 4,604 שקל. בשמיני 3,123 שקל, בשביעי 2,278 שקל ובשישי חסרים 541 שקל לחודש. כל חודש כזה מגדיל את המינוס ויוצר עוד ועוד חובות ללא כיסוי כספי. התמונה משתנה בעשירון החמישי, שם נוצר תזרים חיובי של 204 שקלים לחודש, שצומח בעשירון השלישי ל-2,370 שקל. העודף החודשי נטו בקרב העשירון העליון של משקי הבית מגיע ל-12,700 שקל של פער חיובי הין ההכנסות להוצאות.
הקורלציה בין השכלה והכנסה פנויה ברורה: מספר שנות הלימוד אצל ראש משק הבית של חמשת העשירונים התחתונים היה בממוצע 12.7 שנות לימוד. אצל חמשת העשירונים העליונים - 15. אצל העשירון העליון - 16.4.
עוד עולה מהנתונים כי ככל שהאוכלוסייה במשק הבית משכילה, גם מספר המפרנסים במשק הבית עולה, כלומר יותר יוצאים לעבודה מקרב התא המשפחתי. מ-0.75 שיוצאים לעבודה בעשירון התחתון ל-1.56 בעשירון השישי ועד ל-1.73 בעשירון השני. בסך הכל מספר המפרנסים בממוצע בישראל הוא 1.41 למשפחה.
מעניין לציין כי הגיל הממוצע של ראש התא המשפחתי עולה ככל שההשכלה גבוה יותר - מה שמאפשר הכנסה גבוהה יותר. הגיל הממוצע של ראש או ראשת המשפחה בעשירון התחתון עומד על 43.9 שנים, בעשירון בשישי 46.4 שנים ובעשירון השני הגיל של המפרנס הראשי כבר מגיע ל-51.
שלא במפתיע, העלייה ברמת החיים גוררת לכך שמספר הנפשות הסטנדרטיות לתא המשפחתי, עפ"י הגדרת הלמ"ס, יורד: מ-2.81-2.74 בעשירונים התשיעי עד השישי ל-2.27 -2.65 נפשות מהעשירון החמישי ומעלה. כלומר, יותר השכלה מביאה ליותר יציאה לעבודה, מה שגורר ירידה במספר הנפשות בתא המשפחתי - והכל מביא לעלייה ברמת החיים ובריחה מהמחסור הכרוני בכסף לקיום השוטף.
נציין מספר נקודות חולשה אצל העשירונים התחתונים שאותן לא תמצאו בנתונים הרשמיים של הלמ"ס. למעשה, מצבם של משקי הבית בעשירונים התחתונים והבינוניים גרוע יותר, היות והנתונים אינם כוללים נטילות אשראי - בין אם בנקאי, חוץ-בנקאי או מגורמים מוסדיים. רק תשלום המשכנתה נלקח בחשבון בחישובי הלמ"ס, היות והוא מוגדר בצד החסכון של משק הבית.
זאת ועוד: היות והעשירונים הנמוכים יותר מסוכנים למערכת הבנקאות מבחינת יכולת ההחזר של האשראי שנטלו או של משיכות היתר שנקלעו אליהן, הן "נקנסות" באמצעות חיובי ריבית גבוהים משמעותית מאשר מי שאינו זקוק להלוואות ושאינו נמצא במינוס.
נקודה משמעותית נוספת במעגל העוני היא הנגישות למערכת הבריאות האיכותית במרכז הארץ ובירושלים, בהשוואה לזו שנמצאת בפריפריה. היכולת להתגבר על פציעות ומחלות, אם נקודתיים ואם כרוניים, נמוכה יותר - מה שגורר ירידה בכושר ההשתכרות, הפסד ימי עבודה ועצירת ההתקדמות במקום העבודה.
במובן זה, משקי הבית של העשירונים הנמוכים בישראל צורכים ומוציאים יותר כסף על בשר ועופות לעומת השכבות החזקות יותר, ובמקביל צורכות פחות דגים; מוציאות יותר על סוכר ומוצריו ופחות על משקאות אלכוהוליים; יותר על לחם ומוצרי בצק ופחות על ירקות ופירות וירקות קפואים.
גם הוצאות הבריאות של העשירונים התחתונים נמוכות משמעותית משל העשירונים העליונים, וכן הוצאות על כלי רכב לעומת השכבות החזקות. מנגד, הוצאותיהם של העשירונים התחתונים על סיגריות וטבק, ארנקים, תיקים ומוצרי תינוקות גבוהים יותר.
אם נבחן את ההכנסות ברוטו של משקי הבית, נראה שההכנסות מהון של משקי הבית בעשירונים התחתונים שוליות מאוד, וכך גם ההכנסות מפנסיה וקופות גמל. גם השכר הממוצע נמוך יותר בין אם מעבודה מסודרת ובין אם מעצמאית ומזדמנת. הבאר המפיקה מרגליות לעשירונים הנמוכים היא הביטוח הלאומי, מעין מקדש שהפך לגורם מפרנס משמעותי בחברה הישראלית. הכנסה משמעותית יחסית לכלל ההכנסה של משקי הבית בעשירונים הנמוכים היא מהמוסד לביטוח לאומי, הגבוהה אבסולוטית ובטח בשיעורה מכלל ההכנסה לעומת העשירונים הגבוהים.
חציון ההכנסה ברוטו של כלל משקי הבית עמד בשנת 2022 על 16,471 שקל. בעשירונים העליונים החציון מגיע ל-29,482 שקל לחודש, לעומת 10,840 שקל בלבד בעשירונים התחתונים. מצבם של התאים המשפחתיים בעשירונים הנמוכים יהיה הרבה יותר גרוע מעתה, במשך שנתיים לפחות, שכן דמי הביטוח הלאומי למי שמשתכר עד 7,522 שקל בחודש יעלו בעוד 1,442 שקל בשנה.
גם מדרגות מס ההכנסה יוקפאו עד סוף 2027, כך שההכנסה הריאלית הפנויה תמשיך להישחק. אלא שבעוד שהעשירונים העליונים יכולים לספוג את הנטל, הנמוכים יסבלו ממנו מאוד. תחילה הם לא ירגישו זאת, אך בדיוק כמו הצפרדע המשתכשכת במימיו החמימים של סיר המרק, הצטברות החובות תביא לרתיחה קטלנית בדמות צ'קים שיחזרו וכרטיסי אשראי שייחסמו.
נשאלת השאלה, כיצד יוכלו העשירונים הנמוכים בחברה הישראלית לעבור את השנים הקשות המצפות להם ולהשאיר את הראש מעל המים? הרי לא ייתכן כי העשירונים הנמוכים אכן מוציאים כל חודש אלפי שקלים יותר מאשר הכנסתם. אז איך הם מסתדרים? כיצד מצליחים לחיות התושבים במודיעין עילית, עם מדרגה סוציואקונומית מהנמוכות ביותר, או אחיהם בביתר עילית, בעמנואל, בבני ברק, בבית שמש, באלעד, בצפת, בקריית יערים ואפילו בירושלים - ערים שכולן משתייכות לאשכול 2 בדירוג הסוציואקונומי?
ובכן, מסתדרים. עובדה. אצל רבים בקרב אוכלוסיות אלה הדיווח על ההכנסה מעבודה או מעסק אינה מיטבית, בלשון המעטה. עושים עסקים בתוך בתי ודירות מגורים, בחדרי מדרגות, הרחק מעיני מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ.
משרד האוצר מסר השבוע לוועדת החוץ והביטחון בכנסת כי ההטבות שאברך מקבל מהמדינה לאורך השנים מסתכמות ב-700,000 שקל, ואם מוסיפים לכך הטבות שאינן בלעדיות למגזר החרדי, הן אף מגיעות ל-1.5 מיליון שקל לכל אברך. ההטבות כוללות סבסוד מעונות יום, הנחה בארנונה, והנחה בדמי הביטוח הלאומי. אז אם המדינה משלמת לי, למה שארכוש השכלה או מקצועות רלוונטיים למשק מודרני?
שכר הדירה החודשי בממוצע בשנת 2022 עמד עפ"י הסקר של הלמ"ס על 4,260 שקל לחודש בממוצע לכל האוכלוסייה. מה עושים? בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית נפוצה הבנייה הלא חוקית והלא מדווחת. לדוגמה, רוכשים דירה באחת הערים העניות עם חללי מדרגות, עליית גג בין התקרה לרעפים, חניות (אף שאין להם רכב), שטחים משותפים, ולאחר קבלת טופס 4 לאישור אכלוס, פותחים קירות, מקימים פלטות גבס, מושכים צנרת מים וביוב, בונים דירות בחללי הגג והרעפים ובחניות, אפילו בארונות חשמל - ואם צריך גם באוויר, ביציאה ממרפסות סוכה רשומות.
כך אפשר מדירה אחת על הנייר לייצר 2-3-4 דירות פיראטיות, עם שירותים, מים ומערכת חשמל. משכירים את הדירות הלא חוקיות האלה, שאינן קיימות בשום רישום, ומשכר הדירה שגובים משלמים משכנתה בגין הדירה המקורית הרשומה כחוק - ועוד נשאר עודף. הרשות המקומית, שהיא בעלת הסמכות בנושא מעקב אחר מניעת הפרת חוקי בנייה, יודעת בד"כ על מה שקורה בחצרות האחוריים, אבל מה לעשות - אם יש ילודה אז יש דירות.
שיעור הארנונה והיקפה שנקבע ע"י האוצר עם הזרוע של משרד הפנים אינו רלוונטי לעניין זה. התוצאה: ארנונה לא מייצגת להיקף הבנייה, הנכסים והשירותים הנדרשים לאוכלוסיית הרשות המקומית. כתוצאה מכך פחות תקציבים לרשויות בערים העניות והתוצאה היא וערים מוזנחות אפילו בשכונות חדשות.
הארנונה המשולמת על כל הקומפלקס של הדירה המוצהרת והדירות הלא מוצהרות נמוכה בחצי מארנונה שמשלמים בעלי ההכנסה בעשירונים הגבוהים.
באופן דומה ישנן דירות לא מדווחות בערים והכפרים המוכרים ולבטח הלא מוכרים בסקטור הערבי. כך יוצא שהוצאות בגין מים בעשירון הנמוך ביותר גבוהה מהעשירונים העליונים. גם בהוצאות בגין חשמל וגז ודלק, העשירונים הנמוכים די גבוהים יחסית להכנסת הכספים הפנויה שלהם. רואים? אמרנו לכם: מסתדרים.
ואם כל מאמצי השכבות הנמוכות להעלות רמת החיים לא עוזרים מה עושים? מכל השכבות מקפידים להתחבר לעטיניה של קרן הישועה של הביטוח הלאומי, גם בדרכים עקלקלות. כך קמה בשנים האחרונות תעשיית הונאה של הביטוח הלאומי על חשבון משלמי המיסים התמימים.
מחלקת החקירות למניעת הונאות של הביטוח הלאומי מונה רק 140 עובדים. החוקרים אמורים לאתר מקבלי קצבאות במרמה עפ"י נתונים כוזבים. מולם עומדת מערכת רמייה משוכללת שהביטוח הלאומי לא יכול ולעתים לא מספיק רוצה לטפל בה. אז אולי דובר על הטמעת בינה מלאכותית שתקצר את התורים ואת משך הזמן לטיפול בפניות, אבל לא דובר על חיפוש ומציאת "עוקצים".
שהרי גם לעניים מגיע רכב, הלא כן? מה עושים? מתברר שהזכאות לתו נכה נסקה מ-90,000 ל-665,000 בתוך חמש שנים. כיצד? באמצעות רשת זייפנים שעזרה לעוד ועוד "נזקקים" להפוך ל"נכים". בבת ים 37% מכלי הרכב נושאים תו נכה, המאפשר לחנות ללא תשלום במקומות המסומנים, פטור מאגרת רישוי שנתית, חנייה ליד הבית ונסיעה בנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית. ישראל היא גן עדן לישראלים ה"מסתדרים" על חשבון ההולכים ונוהגים בדרך הישר.