המדינה משקיעה סכום עתק בבתי כלא, קשה שלא לחשוש שהם עוד יתמלאו במתנגדי משטר

אם חשתם בלילות האחרונות כי שנתכם ערבה ובטוחה יותר, אין מדובר במקרה: תקציב המשרד לביטחון לאומי יגדל, במסגרת חוק התקציב החדש, לסכום של כ-28 מיליארד שקל.

מדובר בסכום נכבד למדי, למעשה חסר תקדים. בכמה הוא גבוה מהתקציב של השנה הקודמת? ובכן, במסגרת מדיניות של טשטוש וזריעת חול בעיני הציבור, איש אינו מפרט כמה. לכו לבדוק את ספרי התקציב של השנה שעברה, עתה בדקו אם יש תוספות חריגות שניתנו לו (או להיפך, כספים שלא נוצלו וחזרו לקופת המדינה) והרכיבו את הפאזל בעצמכם - מדינת ישראל הפסיקה לספק נתונים מלאים.

נניח לרגע למספרי האמת בצד ונקבל כלשונה את הצהרתם של השרים סמוטריץ' וכץ (המחזיק הזמני בתיק) אודות גידול חסר תקדים, בכבוד. עתה נשאל מה הואילו חכמים בתקנתם - כלומר, איך מתבטא הגידול בתקציב או ליתר דיוק - איך הוא מתרגם להגברת הביטחון האישי, הקהילתי והלאומי של אזרחי מדינת ישראל, הלקוחות, האנשים שמכיסם נלקחו אותם עשרות מיליארדים.

חלק מהכסף ילך לתוספת שכר לשוטרים. שכר גבוה יותר לשוטרים הוא מתבקש. הוא לא מתבקש רק כפיצוי בגין העבודה הקשה הכרוכה בתפקידם, אלא גם כדי להפוך את המשטרה מוקד משיכה לאנשים צעירים ובעלי יכולות, כאלה שיוכלו לזכות בקריירה אזרחית מספקת ומתגמלת, אך יעדיפו להילחם בפשע בשירות מדינת ישראל. האם התנאי הזה מתקיים? ספק רב.

המצב מזכיר מעט את זה של מערכת החינוך: לכולם ברור שהשקעה בשכר מורים כך שהתחום ימשוך אליו את הטובים ביותר, הוא השקעה נטו בעתידנו. מה קורה כאשר מתקבלת תוספת תקציב? השכר הולך לכיסי מי שהפכו את המערכת לבינונית: חלקם ראויים לתוספת בדין, אחרים - מוטב שיתרחקו מחינוך ילדים.

כך הדברים גם במשטרת ישראל: יביט כל אחד מהשוטרים שעובדים קשה ימינה ושמאלה. בצד אחד שלו הוא יראה עמית שזכאי לבונוסים על בונוסים על העבודה הקשה, המאומצת ולעיתים אף המסוכנת שהוא עושה למען ביטחון אזרחי ישראל. בצד השני שלו הוא יראה שוטר שהוא עצמו לא היה נותן לו את הסמכות להיות שומר בחניון (בקשת סליחה נשלחת כאן מראש לכל העומדים בשערי החניונים ועושים מלאכתם נאמנה).

איך מבטיחים שהראשון יתוגמל כראוי בעוד מראים לשני את הדרך החוצה? לשם כך דרושה מדיניות: החלטת שר שמחלחלת כל הדרך למטה ומיושמת לאורך כל שרשרת הפיקוד. האם דבר כזה מתקיים במערכות ביטחון הפנים שלנו ובראשן משטרת ישראל?

ספק גדול שכך הוא, שכן - עם כל הבעייתיות (בלשון המעטה) של הפקדת איתמר בן גביר על המשרד לביטחון פנים, הוא לפחות היה שר במשרה מלאה ולא ממלא מקום. אז כן, אפשר לומר שבתקופתו נדמתה המשטרה בכל יום לסניף של לה-פמילייה, שהמינויים שלו נסמכו על תפיסת עולם (בהנחה שאפשר לקרוא כך לאלימות כלפי אזרחים שהפגינו נגד הממשלה) ולא על יכולת ביצועית. חלקם לקו באי סבירות קיצונית.

גם בשירות בתי הסוהר הוא התעסק יותר באיכות השניצלים הניתנים לאסירים ביטחוניים או במרקם הפיתות - ובינתיים הזניח משימה חשובה בהרבה כמו להתקין מספיק מתקני כליאה לעצורי המלחמה, מה שמנע בשלב כלשהו משב"כ לעצור דורשים לחקירה (פגיעה חמורה בביטחון, לא שזה עניין את מי שצר תחום עשייתו כסרטון בטיקטוק), אבל הוא לפחות היה שר - ולא ממלא מקום.

מאז התפטר בן גביר, אבל התיק נשמר לו למקרה שיתחרט בידי שר התיירות חיים כץ, אין אפילו שר ממונה על מערך ביטחון הפנים של מדינת ישראל.

אחת הרעות החולות הרגילות במצב שכזה היא, בדרך כלל, שאין מי שילחם עבור המשרד על תקציבים חיוניים. רק שבמקרה של בן גביר קרה בדיוק ההפך: שר האוצר ושר התיירות (והמסורת והמשטרה והשד יודע מה עוד) עשו כל מאמץ כדי לספר לנו עד כמה הם הגדילו את התקציב, דווקא בתקופה של קיצוצים.

כשקורה דבר כזה, שעל פניו נראה לא טבעי, צריך לתור אחר סיבה - והפעם לא צריך אפילו להתאמץ. מדובר בסטירת לחי לשר לשעבר, שהיא בבחינת ווין-ווין.

אם ייפגע מעמדו הציבורי של בן גביר כתוצאה מכך שהמשרד לביטחון לאומי זוכה לעודף תקציבים דווקא בהיעדרו - הרי שסמוטריץ' וכץ, שיושבים על אותו בייס של בוחרים פוטנציאליים (במיוחד שר האוצר), הרוויחו את הקולות שיערקו ממפלגתו. לעומת זאת אם ייבהל מהשחיקה במעמדו וימהר למצוא אמתלה לשוב לחיקה החמים של הממשלה, הרי שהם עשו שירות טוב לחיזוק הקואליציה.

תם ולא נשלם, כי גם אם בן גביר לא נמצא במשרד בגופו, רוחו עדיין מרחפת מעליו. איך יודעים? רואים שבתקציב החדש יש כמעט שני מיליארד שקלים עבור מתקני כליאה. ייאמר מיד: מתקני כליאה ארעיים הם צו השעה. מתקני כליאה קבועים הם הזמנה למלא אותם בפושעים.

הבעיה היא שמשטרת ישראל, כמו שיודע כמעט כל אזרח שרכושו נגזל - ופונה למשטרה רק כדי לקבל אישור עבור חברת הביטוח, לא ממש מצליחה במלחמתה בפשיעה (שרושמת גידול כמעט בכל פרמטר). בכל יום שחולף יש יותר נרצחים (בעיקר במגזר הערבי, אבל לא רק), יש יותר עבירות רכוש, למשל גניבת כלי רכב - וכמעט כל ויכוח על מקום חנייה הוא בבחינת הזמנה לדקירה.

לכן מתעורר חשש שמא מתקני הכליאה שיוקמו עוד יתמלאו בעצירים ואסירים, לא מי שמתכננים פיגועים נגד אזרחי ישראל, אלא מי שנלחמים על אופייה הדמוקרטי, אם חלילה יצליח נתניהו להעביר מתפקידו את ראש השב"כ ולמנות לתפקיד מי שנאמנותו למשפחה היא הסעיף היחיד שחשוב ברזומה שלו.

גם מי שסבור שמדובר בחשש מוגזם, אפוקליפטי מדי, יכול לכל הפחות להתגעגע לימים שבהם ניתנו פה תוספות תקציה להקמת בתי ספר ולא בתי סוהר. ימים שבהם טיפחנו מדענים ולא סוהרים (שראויים, למען הסר ספק, לגמול שיהלום את עבודתם הקשה).

לכן אם שנתכם ערבה עליכם בלילות האחרונים נוכח הגידול הצפוי בתקציב המשרד לביטחון לאומי, צר לנו על שאנו אלה שאוחזים בכתפיכם ומטלטלים אותן כדי שתקיצו. אם לא תתעוררו מהר, יבוא שוטר - ולא בגלל שעברתם על החוק, להיפך: אולי בגלל שהגנתם עליו בכל מאודכם.