השירות הארוך של משרתי המילואים במהלך מלחמת "חרבות ברזל" העלה סוגיות משפטיות חדשות בתחום דיני המשפחה. אחת השאלות הבוערות היא האם יש לכלול את מענקי המילואים בחישוב דמי המזונות של הורים גרושים.
בעוד האימהות טוענות כי יש להגדיל את המזונות בשל האחריות הנוספת שהוטלה עליהן בזמן היעדרות האב, האבות טוענים כי המענקים נועדו לפצותם על אובדן הכנסה אישי ואין לראות בהם הכנסה רגילה לצורך תשלום המזונות.
מעבר להיבט המשפטי, מדובר בסוגייה מורכבת ורגשית. חיילי המילואים משאירים מאחור משפחות, עבודה ושגרה, ויוצאים לשרת את המדינה, פעמים רבות תוך סיכון אישי רב. מנגד, ההורים שנותרים בבית, ובעיקר האימהות, מתמודדים עם עומס נפשי ופיזי עצום, כשהם צריכים לשאת לבד בנטל גידול הילדים לאורך שבועות ואף חודשים.
רבים מהאבות מרגישים כי נוסף על הקרבתם למען ביטחון המדינה, הם גם ניצבים בפני תביעות להגדלת מזונות, אשר לטענתם אינן משקללות את העובדה שהמענקים נועדו לפצות אותם על אובדן הכנסה ולאו דווקא לשמש כהכנסה נוספת.
בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ברחבי הארץ מספקים תשובות שונות לסוגיה זו. כך למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, דחה בית המשפט את בקשת האם לכלול את מענקי המילואים בחישוב הכנסות האב. כאשר הנימוק לכך הוא שמדובר בפיצוי אישי למשרתים שנועד להקל עליהם בשל שירותם, ולא כהכנסה נוספת לחישוב המזונות.
לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה בחדרה פסק אחרת, כי אכן יש מקום לפצות את האם בסכום של 500 שקלים לכל חודש שבו לא התקיימו זמני השהות כסדרם, תוך התחשבות בכך שהתא המשפחתי כולו שילם מחיר על שירות המילואים של האב.
גם בפסיקות בתי הדין הרבניים ניתן למצוא גישות שונות. בית הדין הרבני בחיפה דחה את דרישת האם להגדלת המזונות בשל שירות המילואים של האב. בפסק הדין נכתב כי יש לבחון האם האב אכן הרוויח כלכלית משירותו, ולא ניתן לקבוע חד-משמעית כי המענקים מהווים רווח ישיר המצדיק העלאת המזונות. בנוסף, צוין כי החלטת בית המשפט שהביאה לכך שהילדים שהו אצל האם בזמן שירות האב, הייתה תוצאה של פניית האם ולא בחירה של האב.
השלכות כלכליות נוספות נוגעות ליכולת ההשתכרות של הצדדים בעתיד. שירות מילואים ממושך עשוי לפגוע במעמדו התעסוקתי של האב, ובמקרים מסוימים אף להביא להפסדים כספיים משמעותיים. מנגד, לאימהות הנושאות בעול נוסף עלול להיגרם הפסד ימי עבודה, צורך בהעסקת מטפלות או בייביסיטר, וכן עלייה בהוצאות הביתיות. סוגייה זו מחייבת התייחסות רחבה יותר מצד המדינה, שכן השפעת השירות הצבאי על הצדדים ניכרת גם לאחר סיום התקופה עצמה.
לכן, יש לבחון פתרונות אפשריים של קביעת מנגנון פיצוי ייחודי למשרתי מילואים גרושים, כך שהמדינה תספק תמיכה כלכלית להורה שנשאר עם הילדים בזמן היעדרות האב, במקום לגלגל את האחריות על האב בלבד.
פתרון נוסף הוא קביעת מדרג הכנסות ברור שיבדיל בין מענקים המיועדים לפיצוי בגין אובדן הכנסה לבין מענקים כלליים שניתן לשקלל בחישוב המזונות. בנוסף, ניתן לשקול הסדרת הנושא במסגרת חקיקה ייעודית אשר תקבע כללים אחידים ותמנע את הפערים הקיימים בין פסיקות בתי המשפט ובתי הדין הרבניים.
הפסיקות הסותרות מצביעות על חוסר אחידות משפטית ועל הצורך בהסדרה חקיקתית של הסוגיה. אם מצב החירום הביטחוני יימשך, צפוי שהמחלוקות הללו יגיעו שוב ושוב לפתחם של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים.
המחוקק עשוי למצוא לנכון להגדיר בחוק את מעמד מענקי המילואים בהקשר של דיני משפחה, כפי שנעשה בנושאים אחרים הקשורים למצבי חירום. עד שיתקבלו הנחיות ברורות, ניתן לראות כי בתי המשפט מנסים לאזן בין הצורך להכיר במענקים כהכנסה לבין ההבנה שמדובר בפיצוי על שירות אישי של ההורה המילואימניק. כל תיק נדון לגופו, בהתאם לנסיבות הייחודיות של כל משפחה ולגישתו של השופט או הדיין המטפל בתיק.
הכותב הוא יהודה אבלס, עורך דין וטוען רבני, וחבר בוועדה בתי הדין הרבניים של לשכת עורכי הדין