פסיקת בג"ץ על מזונות ילדים עוררה סערה. מי עלול להיפגע מכך?

פסק הדין המשמעותי של בג"ץ על מזונות ילדים, שמאשש שוב את הלכת שרגאי, מסייע לכאורה לוודאות בדיני המשפחה ומחלישה את בתי הדין הרבניים, אלא שאינו תורם למציאות הבלתי נסבלת של מרוץ הסמכויות.

הלכת שגראי קבעה בשנת 1969 שמזונות ילדים ידונו רק בבית משפט אזרחי, אלא אם בני הזוג מסכימים לתת לביה"ד הרבני אפשרות לדון בנושא.

לאט לאט בעשור האחרון חל כרסום בהלכת שרגאי, ובתי הדין הרבניים חלקו על הקביעה הזו וגם היו התבטאויות של שופטי העליון שפתחו פתח לנושא. המשמעות היא שלאורך השנים נוצר חוסר ודאות בנושא מזונות הילדים, ובתי הדין הרבניים לקחו לעצמם סמכות גם באין הסכמה.

פסק הדין של בג"ץ עושה למעשה סדר בנושא, כאשר שופטות הרוב למעשה מחדדות את כוונתם המקורית של שופטי העליון בפסק דין שרגאי.

פסק דין שרגאי ניתן במקור על מנת להגן על נשים שמגדלות ילדים, ונושאות בעיקר את נטל גידולם. בשעתו, סכומי המזונות שנפסקו בבתי הדין הרבניים היו נמוכים בהרבה מבתי המשפט, ולכן כולן "רצו" לבתי המשפט.

היום המציאות קצת שונה. בעקבות פס"ד 919/15 והנחיית בית המשפט העליון, היוצרות התהפכו. דווקא סכומי המזונות שנפסקים בבתי המשפט תוך נטייה לשוויוניות בנטל בין ההורים, הם הרבה יותר נמוכים, בעוד שסכומי המזונות שנפסקים בבתי הדין הרבניים גבוהים יותר.

אין זה מקרי שכל העותרים היו גברים, שכן הם ביקשו לקחת את הסמכות מבתי הדין לדון במזונות ילדים, מחשש שמא הסכומים שיפסקו שם יהיו גבוהים יותר מסכומי המזונות שיפסקו להם בבתי המשפט, שכן לאורך השנים התפתחה במערכת האזרחית פסיקה מתקדמת לאור השינויים ברמת החיים. כך למשל בתי המשפט למשפחה מתחשבים בכושר ההשתכרות של האישה, משמורת משותפת שבעקבותיה סכומי המזונות שגברים צריכים לשלם פוחתים וכיוב'.

הנפגעות העיקריות ממנו עלולות להיות נשים שנושאות בעיקר את נטל גידול הילדים, ויפסקו להן על ידי בתי המשפט סכומים נמוכים. הפיצול בהתדיינות יגבר. כלומר, שתי הערכאות יוצפו ביותר תיקים כי אילו היה ביה"ד הרבני קונה לעצמו סמכות במזונות, הוא היה דן בהם יחד עם הליך הגירושין. כעת יהיו הליכים בשתי הערכאות, מה שיגרור עלויות, הימשכות הליכים ומלחמה משמעותית בין בני הזוג.

פסק הדין מעצים דווקא את מרוץ הסמכויות, כי אם אני יודע שיש רק לערכאה אחת סמכות במזונות, אז בעניינים מסוימים ארוץ לערכאה המועדפת עלי. לדוגמא, אם אני אישה שיודעת שנושא מזונות הילדים ידון בכל מקרה בבית משפט, אבל יש לי אינטרס ששאר ענייני ידונו בביה"ד הרבני, ארוץ לביה"ד לתפוס סמכות ביתר העניינים בהקדם.

לכאורה, פסק הדין של בג"ץ סייע ביצירת ודאות, אבל הצעת החוק רוצה להחזיר את המצב לקדמותו טרם מתן פסק הדין של העליון. אם החוק יעבור הוא יחדש את מרוץ הסמכויות, שהרי בתי הדין לא רוצים שיגזלו מהם סמכות לדון בנושא המזונות.

אם היינו בעולם של ודאות לאחר פסה"ד, הרי ששוב תיווצר בעיה אם החוק יעבור.

לסיכום, אנו דנים בכל מקרה במסגרת - היכן נושא מזונות ילדים ידונו, אך עדיין אין התייחסות של המחוקק ושל העליון בשאלה החשובה ביותר - למה עדיין אין חוק שקובע את אופן פסיקת המזונות וכיצד זה צריך להתבצע. חוק שיחול על כל ערכאות השיפוט ועל כל הדתות.

המציאות כרגע היא שיש הבדל בין ילד יהודי, מוסלמי ונוצרי בפסיקת מזונות, וגם בכל עדה יש הבדל אם פסיקת מזונות נפסקת בבית דין או בבית משפט. לא יעלה על הדעת שבמדינה מתוקנת ומודרנית עם שיטת משפט אזרחית אין חוק טריטוריאלי שחל על כל אזרחי המדינה.

הכותב הוא עורך דין העוסק בדיני משפחה, ומשמש כיו"ר הפורום הארצי לדיני משפחה בלשכת עורכי הדין.