במקום לכעוס על אל על, עדיף שתגידו לה תודה

"ראית את אל על?" שאל אותי חבר והוסיף: "נו, מה אתה אומר? גנבו אותנו במחירים ועשו קופה-קופה".

את המשפט האחרון, כך נדמה, אפשר היה להדפיס על טי-שירטים ולחלק לאזרחי ישראל: רווחיה של חברת התעופה הלאומית-לשעבר, היו לצנינים בעיני כה רבים, עד שהצליחו לבלוט גם בימים שבהם תופסים את הכותרות נושאים שהם בנפשנו, כמו החטופים או ועדת חקירה ממלכתית.

הטענות נגד אל על מתמקדות בשני מישורים שמתלכדים לביקורת אחת: החברה נהנתה בעבר מ"חילוץ" על ידי המדינה, כשהיתה שרויה בהפסדים כבדים, אבל למרות זאת, אותה מדינה נתנה לחברה לחגוג כאשר נותרה למעשה ללא תחרות. כתוצאה מכך זינקו מחירי כרטיסי הטיסה, לעתים קרובות הוכפלו ממש.

בואו נבחן לרגע את הטענות האלה, שנשענות על שתי עובדות מוצקות, אך מביאות לטעמי למסקנה שגויה.

הראשונה נוגעת לתמיכת המדינה באל על. מדינת ישראל לא עשתה זאת לשם שמיים, אלא לשם שמיים פתוחים. כלומר, מדינה כמו ישראל שיש לה שער כניסה ויציאה עיקרי אחד של סחורות דרך הים ועוד שער כניסה ויציאה של אנשים דרך האוויר, לא יכולה להרשות לעצמה הפסקה של תנועה אווירית. חד וחלק.

המצב גבר מאוד בשנים האחרונות שבהן ישראל מייצאת פיתוחים טכנולוגיים וידע שמועברים (בין היתר) על ידי אנשים. כלומר, בחילוץ אל על בתקופות הקשות שלה, היה לא רק היגיון אלא שהדבר היה בבחינת כורח של ממש. יתרה מזאת: חלק גדול מהסיוע לא היה מענק אלא הקדמת תשלום על כרטיסי טיסה עתידיים.

עד כאן באשר לחילוץ. עתה לשאלת הפיקוח על המחירים, שהיעדרו אפשר לחברה למכור כרטיסים שהיו לעתים יקרים להחריד. כל זה אירע מפני שאל על המשיכה לטוס (ביחד עם ישראייר וארקיע, הקטנות ממנה) בעת ששאר החברות הפסיקו את טיסותיהן בשל המצב. כלומר - עוד לפני שנדרשים למחיר כרטיסי הטיסה, אפשר לומר שהשקעתה של המדינה באל על הניבה את הפירות המיוחלים: תנועת המטוסים לישראל וממנה התאפשרה בזכות החברה שנחלצה מהפסדים בחסות המדינה.

המחירים באמת גאו, אבל מי הפסיד מכך - מי ששילם מחיר גבוה בעד הכרטיס או מי שנמנע מלטוס בגלל המחיר הגבוה? כרגיל, מי ששילם את המחיר הוא מעמד הביניים, שצמצם מאוד את חלקו בטיסות. אנשי עסקים שצריכים לטוס למען עבודתם, המשיכו כרגיל. חלקם נאנק, התפתל ושילם, אחרים ריכזו כמה יעדים בחו"ל לטיסה אחת (עם טיסות המשך, "קונקשן", שהמשיכו להתנהל לפי מחירי השוק החופשי והפתוח).

בקרב הנופשים נחלק הקהל לשלושה: מי שעבורם הכסף אינו מהווה שיקול והמשיך לטוס כרגיל - לסופשבוע רומנטי ברומא, סקי בצרפת או שופינג בניו יורק. עם כל הכבוד להוצאה הנוספת שנאלצו אלה לעשות, תסכימו אתי שקשה לרחם עליהם.

בתווך נמצאים מי שהיו רגילים לנצל את הדילים של "סופ"ש בווינה ב-299$". אלה צמצמו מאוד את ביקוריהם בחו"ל. כלומר, אולי לא ביטלו את חופשת הקיץ עם הילדים, אבל כן את הקפיצות לוויקאנד חורפי. מאחר שאני קרוב יחסית לאלה, אומר שאני מבין את כאבם, אבל קשה לי לשמוע אותם מתבכיינים. נו, אז לא טסתם כהרגלכם, לראות כדורגל באנגליה (ממילא יונייטד שלי לא פוגעת) ועל הדרך למלא שקיות חומות של פרימרק בבגדים שאתם לא צריכים.

פלח האוכלוסייה השלישי שנפגע הוא מי שנאלצו לוותר על חו"ל. חלק גדול מהם ממילא לא היה טס באל על, אבל העובדה שחברות הלואו-קוסט נמחקו מלוח ההמראות והנחיתות בישראל, גרמה להם להישאר בבית או להסתפק בטבריה כתחליף לרודוס. כלומר, הבעיה שלהם אינה שטיסה לאירופה התייקרה מסביבת מחיר של 500 דולר לאזור ה-1,000, אלא שהמצב הביטחוני גרם לביטול האופציות הזולות הרבה יותר.

גם אם נניח שאל על ניצלה את הפיכתה למונופול זמני בתחום הטיסות לישראל וממנה כדי להפקיע מחירים, הרי שהיה זה "פשע" עם מעט מאוד קורבנות. נכון - פה ושם היו כאלה שהלב נחמץ נוכח העובדה שנאלצו לוותר על טיסה: חיילים שביקשו לשבור שגרה בין שתי תקופות מילואים או זוג צעיר שנאלץ לדחות את ירח הדבש שלו או אזרחים מהשורה שביקשו להתאוורר מעט וגילו שלטוס עם שני ילדים הפך למשהו שגדול עליהם. לא נעים, אבל גם לא אסון גדול.

זאת ועוד, רווחי השיא של אל על פירושם גם שבפעם הבאה שיתרגש עלינו משבר כמו סגרי הקורונה למשל (שלאחריהם "חולצה" החברה המפסידה על ידי המדינה) היא תוכל לצלוח את התקופה הקשה בלי עזרה מהמדינה. טוב, זה קצת נאיבי ולכן נאמר: עם פחות עזרה מהמדינה.

אישית, השתמשתי כמה פעמים בשירותי החברה ועיקר טענותיי מתמקדות בעובדה שמי שגבה ממני סכום של מעל ל-900 דולר עבור כרטיס טיסה ללונדון או לליסבון (מחיר הטיסה, המטען ושדרוג למה שמכונה "מושב מועדף", מה לעשות שאני בחור גדול), יכול לצפות לשירות טוב יותר.

אין לי טענה לצוות האדיב, אלא בעיקר לעובדה שבכל פעם שבה רציתי לשתות נאלצתי להרחיק עד למטבחון שבירכתי המטוס, וכן שבמקום אוכל סביר, השליכו עלי לחמניית פרצל עם מילוי לא ברור בטמפרטורת כוויה בלשון (לא ברור איך השף אסף גרניט מוכן ששמו ייקשר עם הביזיון הזה).

רוצה לומר, עיקר הטענה שלי לאל על הוא על שחלק מהרווחים האדירים היו יכולים להתבטא בשיפור השירות, למשל בהחזרת היין והבירות לעגלת המשקאות במחלקת התיירים, שיפור איכות המזון (למשל: מי שמזמין ארוחה צמחונית לא צריך לבה רותחת שאינה מכילה בשר במקום מה שאתם מכנים "רוסטביף", אלא ישמח לקבל בננה, תפוח - ואם תוסיפו גם שקית קטנה של אגוזים או שקדים, תבוא עליכם הברכה) וגם ליחס ה"מבין מדי" לאוכלוסייה החרדית.

אשר לבונוסים מהם נהנו טייסיה ובכיריה? באלה עיני לא צרה, שכן נזכור ונזכיר: הם הפעילו מערך טיסות רגיל ואף מוגבר לישראל, בשעה שצוותי האוויר של: בריטיש, סוויס, לופטהנזה, אליטליה, אייר פראנס - והרשימה עוד ארוכה וכוללת כמובן גם את כל חברות הלואו-קוסט, הפגינו פחד שכמוהו כחרם.