אחרי אתמול חייבים לומר: לא רק הממשלה, גם אנחנו בוגדים

יש לפעמים שהעובדות חזקות מכל פרשנות: 75% מהמשרתים במילואים מדווחים על הרעה במצבם הכלכלי כתוצאה מהשירות.

60% מהאנשים שנקראו אל הדגל כדי לתת לנו ביטחון, מעידים שהביטחון בעתידם התעסוקתי-כלכלי התערער.

כ-41% מציינים כי פוטרו או איבדו את מקום עבודתם כתוצאה מהשירות המתמשך. כל עולה מסקר שקיים שירות התעסוקה.

במדינה נורמלית הממשלה הייתה מתפטרת בעקבות נתון שכזה, המונים היו שוטפים את הרחובות ו... אתם יודעים מה? לכל הפחות האופוזיציה הייתה מגייסת 40 חתימות כדי לכנס את מליאת הכנסת לדיון מיוחד, רצוי בעת שראש הממשלה נופש בהונגריה, כדי שכולנו נבין את גודל הבושה.

כמה הללנו אותם: את ההקרבה, את ההתנדבות, את רוח הנתינה, את המוכנות להשליך את נפשך מנגד, לעזוב את הכל - בנות ובני זוג, ילדים ועסקים, רק כי המולדת קראה להם. כמה בלבלנו את המוח על החוב שלנו להם.

למה בלבלנו? כי הנתון הזה מוציא לא רק את ממשלת ישראל חסרת לב ובוגדת כמעט בכל ערך ציוני שעליו גדלו כאן דורות, אלא גם אותנו - המשפחה המורחבת, החברים והמעסיקים: הקושי של חיילי המילואים הוא החרפה של כולנו.

ואולי אנחנו יכולים לנחם את עצמנו שבכל זאת ניסינו: מיזמים פרטיים למען חיילי המילואים שטפו את הארץ, בתי עסק התחרו ביניהם מי יעניק להם יותר הנחות והטבות. אפילו המדינה יזמה כמה אפיקי סיוע שבדיעבד התגלו כלא יותר מצ'ופרים. לך תצא לסרט עם בייביסיטר בחינם, כשאין לך במה למלא את המקרר. כלומר - ניסינו לעזור כחברה, אבל לא הפלנו עדיין את הממשלה שאחראית למשבר הזה שהוא ערכי-מוסרי עוד הרבה לפני שהוא כלכלי-פיננסי.

צא ולמד עד כמה רעה פגיעתו של שירות המילואים בפרנסה, על פי הסקר הזה שערכה לשכת התעסוקה (כלומר גוף רשמי של מדינת ישראל ולא ישות פוליטית שעלול להיות לה אינטרס להשחיר בכוונה את התמונה):

הן חלק גדול מהמשרתים במילואים הם חיילים משוחררים שעוד לא התנסו בשוק התעסוקה וחלק אחר הם סטודנטים שעובדים עבודות דחק - ואם אחרי כל אלה הורע מצבם של 75% מהמשרתים במילואים, פירוש הדבר הוא כי הורע מצבו, ובכן - של כמעט כל חייל מילואים באשר הוא. הנתון הזה הוא לא פחות ממטורף.

לצפות בראש הממשלה משתלח במשפחות החטופים ומאשים כי הן מהדהדות את תעמולת חמאס (כמובן בהקשר האישי של ההאשמה לפיה הוא אינו נפגש איתן. הילדים שלהם מתים בעינויים, אבל האיש שאצלו הכל אישי, נעלב) - לראות מה הוא מגדיר כתעמולה למען חמאס וולא להאמין: האם יש משהו שמחליש את המוטיבציה להילחם יותר מהנתונים המחרידים שחשף שירות התעסוקה?

האם הנתונים האלה אינם מקל בגלגלי המוטיבציה להתגייס, להתנדב ולשרת? האם אין בהם יותר עידוד סרבנות מאשר בכל מהלך מחאה כלשהו? מה עושים במקרה שבו הממשלה עצמה, במצב שאליו הביאה את חיילי המילואים, היא שמעודדת בפועל, יותר מכל גורם אחר את הסרבנות?

גם אם לא סרבנות של ממש, שכן חיילי המילואים הם מספיק ערכיים כדי לצעוק "הנני" עוד לפני שנדרשו למצב העו"ש בבנק, אזי לפחות התחמקות שקטה: למשל להוריד פרופיל בגלל הברך או הגב שמציקים לך עוד מימי הסדיר, כשצוותו אותך לשאת את הפק"לים הכבדים ביותר בתרגילים - ואתה שתקת ונשאת בנטל.

ובכלל, למען איזו מדינה אתה נלחם? אם בסבב המילואים הראשון עוד שיווית לנגד עיניך את המשפחה שלך, את הילדים - וידעת שאתה יוצא להגן על הבית, הרי שגם זה הלך ונשחק.

היום כבר יודע כל חייל מילואים שהוא יוצא להגן על הקומבינות של גולדקנופף (שלא שירת בצבא), שמתגאה איך הוא מונע דיור ממשרתים לטובת חבורת המשתמטים שהוא מייצג, רגע לפני שהוא יוצא לחולל לצלילי הלהיט הענק: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים".

כך יודע כל חייל מילואים שהוא יוצא להילחם בחירוף נפש למען מדינה שמקצצת בחינוך, בבריאות, בהשקעה במדעים וברווחה, אבל מתכננת להוסיף עוד שני תפקידי שרים לממשלה - אחד למפלגת בן גביר, שהתרברב שעצר כל עסקה והשני כי אבי מעוז (?!) נעלב ממשהו.

הו, לאלה יש בשפע, כמו גם כשצריך להוסיף עוד עשרות מיליוני שקלים ברגע האחרון כדי להגדיל את תקציב המשרד שכל מהותו היא שוחד פוליטי, זה של מאי גולן (שלא שירתה בצבא)

ידע כל לוחם מילואים שבעוד הוא מאבד את מקום עבודתו, את ביטחונו הכלכלי ואת עתיד משפחתו, מירי רגב מטיילת בעולם במקום להילחם מלחמת חורמה בקטל בכבישים, שבחודשיים האחרונים הפכו לקטלניים יותר משדות הקרב שלנו, אז רגע - אולי בעצם הממשלה עושה לכם, אחי המילואימניקים, טובה בכל שהיא מונעת מכם לנהוג למשך חודש-חודשיים נוספים?

יידע כל מילואימניק שבזמן שהוא נשחק עד דק בסבב חמישי או שישי של שירות, הבטיח ראש הממשלה לסיעות החרדיות על רבניהן הישישים והמנותקים, כי תחול התקדמות משמעותית בקידום חוק ההשתמטות עוד לפני חג השבועות.

עם קצת מזל עוד תהיו בבית כדי לראות את זה בחדשות, רגע לפני שיישלח אליכם עוד צו, כי הרי החרדים יהיו פטורים משירות על פי חוק.

יידע כל מילואימניק שיצא לפנות בוקר את ביתו, אחרי שעבר בחדר הילדים ונשק ללחיים של ילדיו הישנים, כי בעת שהוא יוצא למלחמה, בין היתר גם כדי להשיב את החטופים, הפסיק ראש הממשלה כל דיון בעניינם כדי לנפוש מעט בהונגריה. סליחה - יש לו שם "התייעצות מדינית-ביטחונית דחופה" כפי שהודיעה לשכתו. כל כך דחופה עד שהיא תימשך יותר מארבעה ימים.

אז כן, במדינה נורמלית די היה בסקר של לשכת התעסוקה כדי למלא את הרחובות במוחים, מכל מחנה ציוני אפשרי, שהיו שואלים מה קרה לנו? איך הפכנו למי שמונהגים בידי ממשלת משתמטים (הן לרוב שרי הממשלה אין מושג בכלל מה זה אומר לשרת במילואים) ומושחתים? איך זה שהממשלה שולחת להם בידה האחת צווי מילואים, אבל ביד השנייה מעבירה מיליארדים לצועקים "נמות ולא נתגייס".

"נמות ולא נתגייס" צועקים השוחים בתקציבים בעוד מכם, אנשי ה"נתגייס אפילו אם חלילה נמות", נמנעים שירותים חיוניים. הילדים שלכם ילמדו בכיתות צפופות יותר, גם פקידי הרווחה שלהם אולי תדרשו, ממש כמו המורים, יהיו עסוקים יותר ומתוגמלים פחות,

בדיקות חיוניות יידחו בעוד כמה חודשים בגלל מחסור בתורים, אבל אל תדאגו - במשרד למורשת לא יחסר דבר, כך גם במשרד לשוויון חברתי, כך גם לשר לענייני ירושלים, או במשרד המודיעין שיוקם מחדש - או לכל תפקיד מומצא לחברי כת אוכלי החינם שלקחה בשבי מדינה שלמה.

סליחה, אני עצבני, אולי מרגיש אפילו אשם על שהפרופיל הרפואי שלי ירד אחרי שירות של שלוש שנים קרביות בסדיר ועוד שש בלבד במילואים, שלאחריהן התנדבתי לשרת במשך עוד כמה שנים ביחידה עורפית.

כן, גם ברמה האישית אני מרגיש אשם, למרות שגם אם תחברו את השירות-לא שירות של סמוטריץ', בן גביר, גולדקנופף וגפני (שלא מרגישים אשמה אפילו לא לשנייה), לא תקבלו אפילו רבע מהכמות הזאת.

אני מתבייש כי אני יודע איך אתם מרגישים, כי למרות שבגילי אני כבר לא חולק עמכם את הנטל (שאותו כאמור לא חלקו עמכם מעולם רוב חברי הממשלה הזאת), אני לפחות מכיר את התחושה הנוראית שמשתקת את כל הגוף ברגע שבו אתה צריך ללבוש את מדי ה-ב' ולנעול את הנעליים הגבוהות.

התחושה המשתקת הזאת אמנם מופגת לרגע כשאתה רואה את החבר'ה שאתה אוהב, אבל אני מניח שגם אתם שמתם לב הפעם ששאול לא הגיע, ששחר חסר, שלדוד יש איזו בעיה עם הגב שבגללה עבר ניתוח בדיוק עכשיו ושתום עבר להתמחות בחו"ל.

לא רק שבכל יום שעובר נולדים בישראל עוד משתמטים, אבל נגרעים מהסד"כ חיילי מילואים, עתה מתברר כי גם אלה שנשארים כבר בקושי מתקיימים.

בדיוק בעוד חודש יבוא עלינו החג שהיה פעם היום הכי שמח בשנה, זה שבו קוראים בגאווה: "לתפארת מדינת ישראל". ובכן, חבריי - אתם התפארת, אתם שארית הגאווה. כל השאר? בושה אחת גדולה.