בנימין נתניהו, להוט להוכיח את חפותו, עשה טעות שאינה מתאימה לאיש ציבור מנוסה, בוודאי לא למי שנחשב לפוליטיקאי הממולח ביותר בישראל מאז ומעולם. בנחישותו להציג את פרשת קטארגייט כ"חקירה פוליטית" הוא מנה את כל הפעמים הקומות שבהן, כביכול "נטפלו" אליו סתם.
עמדי וההובלות, פרשת המתנות, ביבי-טורס, פרשת המעונות, בראון-חברון, מילצ'ן, מוזס, הצוללות ועוד ועוד ועוד. בקיאים ממני הצליחו לספור כ-20 מקרים שבהם התעורר חשד לשחיתות וקבלת טובות הנאה, התעמרות בעובדים ואפילו שוחד, אך שום דבר לא הבשיל לכדי הרשעה פלילית - ורק שלושה תיקים, אלה המכונים 1000, 2000 ו-3000 הביאו להגשת כתב אישום שעדיין מתברר בבית המשפט.
תכף ניגע בעצם העניין, אבל הכנסת שלושת התיקים דלעיל לרשימה, בעיקר כשהיא נעשית על ידי "סביבת ראש הממשלה" (לשכתו, אם בכלל נשאר בה מישהו שלא זוהם עדיין בכסף קטארי ועושי דברו בתקשורת) ראויה לעיון נוסף. הרצון להציג את התיקים האלה כחשד שלא הבשיל הוא מובן, אבל מספק הצצה למכניזם שמניע את אותה "סביבה" מפורסמת.
נתניהו ניסה למרוח את החקירה, אחר כך דיבר על המלצות המשטרה שנזרקות לפח. משלא נזרקו - עבר להאשים את היועץ המשפטי שפעל כה רבות למענו ולמען משפחתו, משהתחיל הדיון זימן "בפקודה" את כל שריו, תמונתם עוטי מסכות במבואה של בית המשפט תיזכר לדיראון עולם, לפתיחה החגיגית.
אחר כך "שיפרר" תחת כל עץ רענן שהתיקים קורסים. משהתברר שלא כך בדיוק, הפך את עדותו לסאגה מתמשכת של דחיות וביטולים, יודע שאין שופט אחראי בישראל שייקח על מצפונו את ההתעקשות לקיים דיון בדיוק ברגע שבו ראש הממשלה נדרש, לכאורה, להכריע למשל בגורל החטופים.
גם התירוץ הזה הולך ונשחק, עד שבקרוב ייתם השלב שבו מרים לו עורך דינו, עמית חדד, כדי שיוכל לתקוף ולהפוך מנאשם למאשים. החקירה הנגדית קרובה - ועל פי התנהלותו ההיסטרית של ראש הממשלה לאחרונה, היא עלולה לחלץ ממנו הרבה רגעים מחמיאים פחות. עצם שרבוב התיקים שהיו לכתבי אישום לרשימת התיקים שנחקרו אך לא הגיעו אל בית המשפט, כמוה יותר כהודאה בכך שהיו דברים בגו גם בהם.
פייק הפרשות מאז ועד היום:
— Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו (@netanyahu) April 1, 2025
*כולן הופרכו, כולן נסגרו*
פרשת בראון חברון - נסגר.
פרשת עמדי - נסגר.
פרשת המתנות - נסגר.
פרשת ביביטורס - נסגר.
פרשת המעונות - נסגר.
פרשת המלצרים - נסגר.
פרשת הג'קוזי - נסגר.
פרשת הנרות - נסגר.
פרשת סיעוד אביה של רעיית רה"מ - נסגר.
פרשת החשמלאי…
נחזור אל רשימת-נתניהו וחקירותיו. יש שתי אפשרויות: או שמדובר בנרדף סדרתי, כזה שמיומו הראשון בפוליטיקה, עוד בטרם היה ראש ממשלה, רודפים אותו וסוחטים אותו (מישהו זוכר את פרשת "הקלטת הלוהטת" בה הואשם בסחיטה "בכיר בליכוד, מוקף בחבורת פושעים"?) או יש כאן נהנתן סדרתי, קמצן מעולם אחר, חובב ככובד וכיבודים, טובע במנעמי החיים (עד כאן אין כל פשע כמובן) שבלהטו וחמדנותו, מתנהל לעיתים קרובות מדי בתחום האפור שבין כיבוד לשחיתות, בין חברות לשוחד, בין אינטרס אישי ללאומי - ויש שיאמרו שהגבול הזה טושטש עד כדי כך, שנתניהו כבר חצה אותו מזמן.
עזבו לרגע את המישור הפלילי. נניח, רק לצורך הדיון, שכל אותן חקירות שנסגרו על ידי יהודה וינשטיין, היעוץ המשפטי שקדם לאביחי מנדלבליט - וכמובן על ידי מנדבליט עצמו - אכן לא הגיעו אל הרף הפלילי. לכל הפחות יש כאן פרופיל של נהנתן סדרתי שאינו מבין למה לשועי עולם אסור לצ'פר ולפנק אותו במנעמים שלרוב אינם מרעיפים על שום אדם, מבלי שיצורף להם תג מחיר.
לו כל אחד מאיתנו היה מבקש ליהנות מפינוקים שכאלה, הוא היה נאלץ לשלם אלפי, עשרות אלפי, מאות אלפי ואפילו מיליוני דולרים מכיסו. מה התמורה שלה נדרש נתניהו? כל ניחוש זוכה - מאפס ועד לכל מני הטבות והקלות.
פה ושם נגלה לעיני כל מנגנון תאוות הבצע והקמצנות, הרגישות לא רק לשאלות של נאמנות פוליטית אלא טירוף המערכות התחולל בכל פעם שנושא כספי עלה על השולחן. אלה נגלו לא רק מפי מי שהפכו מקרובים לאויבים, כמו ניר חפץ למשל, אלא קיבלו ביטוי גם ב"עדות שכיב מרע" שמסר יעקב ויינרוט המנוח לאילנה דיין.
מקיסריה עד מיאמי
יש פעמים שלא היינו זקוקים למתווכים כדי לראות את הזוהמה. למשל הדרישה להכיר בהוצאות הווילה בקיסריה, כולל שיפוצים בבריכה הפרטית, שאושרו בעיצומה של מלחמה.
הרצון האובססיבי לאבטחה, כולל זו של הבן האובד במיאמי, כולל זו של הרעייה שלקחה חופשה של חודשיים. היא הצהירה כמובן שכל הוצאותיה שולמו מכיסה הפרטי, אבל המעטפת היא על חשבוננו.
גם אם אין כאן (ובכל אותן פרשות, תחקירים, חקירות ועוד - כולל אלה שנסגרו לכאורה רק בשל ההבנה שנתניהו פורש מהחיים הפוליטיים לבלי שוב) בבחינת עבירה על החוק, יש כאן בוודאי התנהלות שמעוררת בחילה.
בצדק. היא מעוררת בחילה גם בתומכי נתניהו. ראש הממשלה בטוח שכל מצביעיו הם חסידים שוטים, שילכו אחריו בקריאות "היידה ביבי" ויסכמו כל ויכוח פוליטי ענייני ב"רק ביבי".
אין ספק שיש לא מעטים כאלה. רק שיש רבים מהם שלא תומכים בו בגלל שהם אינם רואים את החמדנות ואת תאוות הבצע, אלא בגלל שהם משוכנעים שלמרות מגרעותיו אלה, נתניהו הוא עדיין הכשיר ביותר לטפל בענייני השעה של ישראל, בביטחונה, ביחסי החוץ שלה ובכלכלתה.
המחנה הזה מסתובב, חלקו מראשית המהפכה המשפטית, חלק אחר מאז 7 באוקטובר והאחרונים שעוד נותרו בו - מאז פרשת קטארגייט, בתחושה נוראית. הנה כי כן האיש שהעדיפו, מתוך שיקול קר ומפוכח ולא מתוך התלהמות, הולך ומתגלה ככלי ריק גם כשמדובר בנושאי הליבה של עבודתו, בעניינים שהם בנפשם של העם והאומה.
בעיניים קרועות הם צופים בהופעותיו הפרועות, במצגת של "כולם מושחתים, אבל רק אלי נטפלים", במופע הנורא שנועד כבר להכשיר מראש קו הגנה במקרה שיועצו הקרוב יתפתה להפוך לעד מדינה. לא חוקרי המשטרה הם שגררו לדיון את בתו הפעוטה של יועצו, אלא נתניהו, במו ידיו - כי אין דבר שלא יעשה כדי להציל את עורו שלו.
מעוז בודפשט
עד כמה השתבשה עליו דעתו, עד כמה המנעמים עלו לו לראש? על כך אפשר ללמוד מפרשת החופשה, סליחה: "הדיון הביטחוני הדחוף" בבודפשט. ההחלטה לצאת לנופש התקבלה במקביל להרחבת הפעולה בעזה. שלוש אוגדות נמצאות כבר בשטח.
הלוואי וישובו כל לוחמי וחיילי צה"ל בשלום לביתם, אבל כששלוש אוגדות מתמרנות בשטח, גם אם לחמאס יש כרגע אינטרס להיטמע בהמון ולא לתקוף, קיים תמיד הסיכון שנשלם מחיר גבוה (והכוונה אינה למחיר בחיי חטופים, זה הרי ממילא כבר לא מעניין איש באותה "סביבה" רעילה).
כל זה עלול לקרות בזמן שנתניהו יטבול בג'אקוזי, יהנה מעיסוי, יאכל ארוחה מפנקת וישכח לו לרגע או שניים מצרותיו-צרותינו, ממש כפי שאירע עת תפר לעצמו סופ"ש מפנק בוושינגטון, אחרי הפגישה אצל טראמפ.
בטלוויזיה נראו חטופים משתחררים, כחושים כשלדים אחרי שהתקיימו על רבע פיתה ביום במשך קרוב ל-500 ימים. מעניין אם המחשבה על כך חלפה בראשו של בנימין "החטופים סובלים אבל לא מתים" נתניהו, בעודו טובל קצה בייגל בחלמון הכתמתם של ביצת העין שהוכנה בדיוק לטעמו.
יכול להיות שנתניהו לא ידע מכלום בפרשה המכונה "קטארגייט". עתה, כשברור שכסף מקטאר עבר גם עבר לאנשי לשכתו, לפחות לאחד מהם, הרי שאפילו טענת "חף מפשע מחוסר ידיעה" הופכת לבעייתית - כלום האיש לא ראה והבין מה מתחולל תחת עיניו העצומות לרווחה? כלום לא נמצא מי שימשוך בדש מעילו, מי שיעיר אותו בחמש בבוקר ולא בשש עשרים ותשע?
הבעיה היא שאם לא ידע, הרי שזה סותר את כל מה שאנחנו יודעים אודותיו, על פי הפרשיות שנאמניו בתקשורת מנו השבוע אחת לאחת.
יש לנו ראש ממשלה מושחת? לשאלה הזאת בדיוק נדרש בית המשפט שדן בתיקי האלפים. מה שבטוח הוא שלכל הפחות יש לנו ראש ממשלה מנותק, כזה שטובע בשררה, במלונות פאר, בשירותיהם של מעצבי שיער ומאפרים, בעוד עמו נאנק ונחנק.
הכרנו כבר שליטים כאלה, אפילו משפחות כאלה. ממנהיגים שלא היו חלק משיטה דמוקרטית, כמו משפחת צ'אוצ'סקו ברומניה (ולמען הסר ספק, ההשוואה היא לחיי הפאר המנותקים ולא לאחריתה האומללה) ועד למי שהצליחו להטות את המערכת הדמוקרטית-לכאורה לשיטתם, כמו משפחת מרקוס בפיליפינים - כולל אוסף הנעלים המפורסם של הגברת, אימלדה. ספק אם כאשר הבטנו בהם אז, האמנו שיבוא יום ונראה משפחה כזאת גם בישראל.
שחיתות? אולי. זאת יקבע בית המשפט. חמדנות, נהנתנות ותאוות בצע? שפטו בעצמכם.