טראמפ זרק פצצה: האם זה ייגמר במלחמת עולם שלישית?

דונלד טראמפ, יש להודות, הצליח להכניס את העולם לפרופורציות: יושבים להם אנשים בתל אביב, סידני, טוקיו, פריז או אמסטרדם, עסוקים בשלהם - ופתאום, פצצת אטום כלכלית מתפוצצת לידם.

לו היה מדובר בפצצת אטום - ולא כמטאפורה, אזי היינו עסוקים עכשיו במניין הקורבנות בנפש ובאומדן הנזק לרכוש. מאחר שמדובר בכלכלה, הרי שהנפגעים הם סמויים מהעין, אבל הם יבואו. תהיו בטוחים שהם עוד יבואו.

רגע, אולי בעצם לא, כלומר - זה לא חלום בלהות, אבל אולי האיש הלא צפוי הזה, הביטוי העדין ביותר שאפשר להגדיר בעזרתו את האיש בעל ההשפעה הגדולה ביותר על הסדר העולמי, בכלל לא התכוון?
אולי הוא יגיד מחר "פוס משחק", משהו בסגנון של "החלטתי להשהות, אולי להשעות את המכסים עד ש..." כלומר, הכל היה בעצם בבחינת הכרזה מפוצצת על כניסתו לזירה, כמו רכב שמגיע בחריקת בלמים כדי להסב את תשומת לב כולם.

באופן ביזארי, התקווה היחידה שעומדת לאנושות עתה, היא שטראמפ מתלוצץ או מעמיד פנים, אולי עושה שריר לקראת משא ומתן מעמדה של כוח. למה? כי כל אפשרות אחרת היא מפחידה מדי.

קורבנות בנפש של פצצת האטום הכלכלית עדיין לא מוטלים ברחובות: טיבן של פצצות כלכליות, בניגוד לכאלה שמומטרות ממטוסים או נישאות על גבי טילים, שלוקח זמן עד שמתברר מלוא היקף פגיעתן.

ראשונים ייפגעו העניים: האיכרים הפשוטים שלא יבינו אפילו מה פגע בהם, אבל ביום אחד יגדע מקור פרנסתם. במקביל ירגישו זאת גם פועלי הייצור הפשוטים ביותר - תחילה במדינות העולם השלישי, אחר כך במעמד הביניים של אומות העולם, אחר כך גם בשפיץ.

אירופה למשל, יבשת שמשקלה הסגולי רב בהרבה ממספר תושביה, עלולה לשלם מחיר יקר. היא בקושי התאוששה מהמשבר של שלהי 2008, בקושי הצליחה לעמוד שוב על רגליה לאחר הקורונה, חטפה עוד מהלומה כתוצאה ממלחמת רוסיה-אוקראינה ו... את המכה שהנחית עליה טראמפ בצורת מכסי מגן, היא עלולה שלא לשרוד.

הרחובות אולי לא יתמלאו בגופות, בטח שלא בשלב הראשון, אבל ענפי ייצור שלמים יקרסו. רוצים דוגמה קטנה? יאללה, קחו כוס יין ובואו: תעשיית היין המפוארת של מדינות כמו צרפת, איטליה וספרד, ארצות "עולם ישן" קלאסיות, תלויה למחייתה בשוק האמריקאי.

בלי צפון-אמריקה על מפת הייצוא, אפשר לזרוק את כל תכניות השיווק והתחזיות אל הפח. יחד אתן יאבדו עשרות אלפי משרות - מהכורם בשדה ועד איש המכירות שממונה על החוף המזרחי.

זו כמובן דוגמה נקודתית מאוד לענף שתלוי לחלוטין בשוק האמריקאי העצום. כמוהו יש עוד רבים בכל מדינות היבשת. בחלק מהמקומות יצטמצמו, בחלק ימחו, בחלק יפגינו נגד הממשלה שלא ראתה את הנולד - ובמקום ממשלות מתונות-יחסית, נהיה עדים לעליית כוחות קיצוניים, נתמכים בידי מיליונים שנשבר מטה לחמם.

ולנו יש פלאפל: לנתניהו עומדת זכות אחת גדולה - הוא הראשון להתחנן בפני הפריץ החדש. הראשון לחבק את רגליו ולבקש על נפשנו.

עוד לפני כן, צריך לומר מיד: באופן יחסי לחלק גדול ממדינות המערב שאינן ארה"ב, מצבה של ישראל הוא טוב מלכתחילה. אמנם ציפינו להנחת-מקורב גדולה יותר (נניח - 10% במקום 17% שנפסקו לנו), אבל ענף הייצוא העיקרי שלנו לשוק האמריקאי הוא ידע, כלומר הייטק על נגזרותיו השונות, שירותים ולא סחורות.

הטור הזה אינו פוליטי אלא כלכלי, אבל אי אפשר בלי הרהור ביניים קצר על החבטות שספגו שני מגזרים שבלטו בחזית "קפלן" על שלוחותיה - טייסים והייטקיסטים.

הראשונים הגיעו כבר לתימן, סוריה ואיראן - ויש דיבור על כך שבקרוב ימריאו שוב. האחרונים מצילים את הכלכלה הישראלית מפני קריסה מוחלטת. אז אפשר לקשקש עד מחר על מרצדסים ורולקסים (למרות שזה היה יותר טסלות ואפל-ווטש) או להגיד "אליטות" ולעקם את האף כדי לגזור עוד קופון פוליטי במרכז המפלגה שאפי נווה הוא מאתמול מועמד רשמי לפריימריז בשורותיה, אבל ברגע האמת - אשריה של מדינת ישראל שיש לה חיל אוויר והייטק - ולא רק שרים חסרי אחריות.

נכון שהתמקדות בזווית הישראלית הפעם היא קצת כמו דאגה של מי שהלך לרחוץ בחוף ים שאליו מתקרב צונאמי, מכך ששכח בבית את קרם ההגנה, אבל מאחר שאנו אוהבים לעסוק בשלנו, נחזור לוושינגטון ולמה שצפוי לנתניהו שם.

מצחיק, אבל תקוות התעשיינים בישראל נשענת עתה על העובדה שאת נתניהו מעניין בעיקר נתניהו. כלומר - אם ייזרק לו איזה חבל להפחתה ניכרת של המכסים או אף לביטולם, כך שיוכל לחזור אל הבייס שלו ולספר לרבים בו, אולי עשרות אלפים, שהציל את מקום העבודה שלהם, הרי שזה יהיה טוב לו וטוב לכולנו.

טראמפ יודע אמנם שנתניהו הוא רק הראשון בשורה של בלתי שווים, מנהיגים מכל העולם שיעלו אליו לרגל כדי לזכות בהקלה (אפשר שלשם כך נועד המהלך), אבל גם בהינתן שהוא יודע, הראשון עשוי לזכות בהקלות מפליגות הרבה יותר מאשר הבאים אחריו.

מה יצטרך נתניהו להבטיח בתמורה? ובכן, גם כאן זה ווין-ווין, אולי התקדמות במשא ומתן לשחרור החטופים, ככל שזו תלויה בישראל וככל שהיא מסכנת את הקואליציה של נתניהו. כלומר - אפשר שעוד נרוויח מכל הכיוונים.

ובכל זאת, אם ייקלע העולם לכאוס כלכלי שיוביל לכאוס חברתי, שייתרגם לכאוס פוליטי, שיוביל למהפכות ולמלחמות בין מדינות שכלל לא העלינו על דעתנו שהן עלולות להיגרר לעימות מזוין, לא תחמוק ישראל מהשפעותיה של האנדרלמוסיה העולמית.

ויש אולי עוד תקווה כמעט-דתית, שאין לה על מה להישען זולת על רצון כן שיהיה טוב. אולי טראמפ גאון? אולי פעולתו בניגוד לכל עצת מומחים שקיבל, בניגוד לכל הגיון כלכלי, בניגוד למה שנראה אפילו כאינטרס הצר של שכבת המצביעים שלו, עוד תתברר כישועה גדולה במקום שבו רק הוא היה מסוגל לראות את ההיגיון?

אשרי המאמינים, אבל בואו נסכם שעדיף לכולנו לחיות בעולם שבו כל המומחים מתבררים כשוטים גמורים, מאשר בעולם שבו יתברר שצדקו כשהזהירו אותנו מאסון כלכלי.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור מה מבקש טראמפ להשיג. בינתיים הבורסות ברחבי העולם הגיבו בירידות תלולות אחרי שפרחו בעידן ביידן. כלומר, טראמפ שירש מקודמו כלכלה במצב טוב מאוד, עם נתוני צמיחה מצוינים ועם בעיה קלה של אינפלציה, עסוק בינתיים בהשמדת ערך שמטרתה אינה ברורה.

לכן נקווה שהוא לפחות יודע מה הוא עושה, מה שמזכיר סיפור מתחום הכדורגל - ואפילו הכדורגל הישראלי. לפני כמה עשרות שנים כשהפועל באר שבע שיחקה עדיין באצטדיון וסרמיל, השליכו אוהדיה רימון-עשן למגרש. כלומר, זה מה שהם חשבו.

למה? כי על הרימון הצה"לי היה כתוב "עשן מתפוצץ", שם קוד לזרחן, שאסור היה בשימוש לפי כמה אמנות בינלאומיות... המעשה ההוא היה עלול להיגמר באסון כבד, לבסוף נפצע באירוע רק מנהלה של האורחת, הפועל חיפה (משה אשר ז"ל).

כלומר, יכול להיות שטראמפ לא מבין בעצמו את משקל הפצצה שהטיל לזירת הכלכלה העולמית. אפשר שכל זה ייגמר ברוורס פראי, אפשר שכל זה יתברר עוד רק כרצון לשפר עמדות לקראת תחילתו של מו"מ קשוח עם מנהיגי העולם, רק שלרימון - ולא משנה מה כתוב על המעטפת שלו - יש כלל אחד: מרגע שנשלפה הנצרה, המנוף קפץ והוא מתגלגל על הרצפה, כל שאפשר לעשות הוא להיצמד לקרקע, לשים ידיים על הראש ולהתפלל לטוב.