לא בוכים על בירה שנשפכה: מה אפשר ללמוד מ"ביעור החמץ" בחיפה?

איש אמיד וחרדי רכש בירה ב-82,300 שקל רק כדי לשפוך אותה ולמנוע את לגימתה בידי משתתפי פסטיבל בחיפה. בכל מקום בעולם זו הייתה ידיעה חשובה בחדשות אותו היום, אבל בין התצהיר של ראש השב"כ לעדות של ראש הממשלה ובין מות האפיפיור לתקיפה קטלנית של כריש, היא הלכה קצת לאיבוד.

ובכל זאת, שווה להתעכב עליה עוד טיפה, שכן היא עשויה להפוך לטסט-קייס מעניין במשפט האזרחי: האם בעל המאה יכול להיות תמיד גם בעל הדעה?

למי שהחמיץ את הידיעה, הנה עיקרי הדברים: ביריד שמכונה "יריד האביב" בטרמינל שבנמל חיפה, היו אמורים להיות מוגשים גם מאכלי חמץ, כמו פיצות ובירות.

צעיר חרדי שהגיע למקום עם משפחתו, הציע למפעילות הבר עסקה שאי אפשר לסרב לה - או אולי כזאת שדווקא מוכרחים לסרב לה: לרכוש את כל התכולה בסכום של קרוב ל-83,000 שקל, בתנאי שישמידו את החמץ ולא ימכרו אותו במהלך האירוע.

כך לעיניהם הנדהמות של המבקרים, נשפכו מאוד ליטרים של בירה... אופי ההתקשרות בין הצדדים עורר אצל אוהדי כדורגל ותיקים זיכרונות מימי משה דדש בבית"ר ירושלים: חוזה שנערך ונחתם על מפית, בחתימת החברה שבבעלות איש העסקים החרדי מזה והחברה שמפעילה את מתחם המזון מזה.

עד כאן העובדות, אבל ברשותכם עוד עניין קטן של עיקרון שבין אדם לחברו, לפני שננסה לבדוק את חוקיות העסקה. גם בעידן שבו המושג "כפייה דתית" נשחק עד דק, קשה שלא לתמוה אל מול הדחף המיסיונרי שפשה בחלק מהחברה הדתית והחרדית. היוהרה הבלתי נתפסת של ביעור חמץ בכפייה, בקרב באי פסטיבל שהגיעו אליו מרצונם החופשי ומתוך ידיעה מוקדמת שיוכלו לאכול ולשתות בו כרצונם, מבטא את רוח התקופה ומעיד עד כמה גבה ליבם של חלקים מהציבור החרדי בחילונים.

אולי לא צריך לצפות ליותר מדי הבנה מציבור שלא מכיר את המושג "בחירה חופשית", אבל כאן הופרה גם הציפייה שלכל הפחות יכבדו אותה.

ועכשיו לחוק, כלומר - לא הקיים אלא זה שצריך אולי לחוקק. לכאורה יש כאן עסקה כשרה (ובנסיבות העניין, אפילו כשרה לפסח!). אדם מוכר סחורה לאדם אחר והלה עושה בה כרצונו. כלומר, על פניו - חוקי. האמנם?

יש לעיתים שהחוק מגביל עסקאות בשל השלכות פוטנציאליות על צד ג' (במקרה דנן הקהל שהגיע לאירוע). הדוגמה שכמעט כל אחד מאתנו מכיר מסביבת מגוריו: ההודעות הנתלות על עמודי חשמל ומודיעות על שיפוץ בניין סמוך במסגרת תמ"א 38. אלה מזמינות את הציבור להגיש התנגדות במידה שלדעתו תפגע הבנייה המתוכננת בזכויותיו.

האם עמדו זכויות דומות לבאי הפסטיבל? ובכן, נניח לרגע שאותו צעיר חרדי היה מציע תשלום דומה למפעיל הבר כדי שהמוזגים והמוזגות הצעירים שעובדים בו, יכסו את גופם במפיות נייר: הנערים יניחו משהו על ראשם, הנערות יכסו מחשופים, יחגרו מפה שתכסה על חצאית מיני - וכך הלאה. האם הדרישה הזאת הייתה חוקית? תלוי כמובן בנסיבות העניין.

קוד-לבוש הוא עניין מקובל במקרים שכאלה, אבל רק כל עוד הוא ידוע מראש. כלומר אפשר לציין בפני עובד שאירוע מסוים כולל כיסוי ראש ולבוש צנוע. דבר אחר לגמרי הוא לדרוש זאת ממנו באופן ספונטני שעלול לגרום לו השפלה.

בהמשך לעניין הצניעות בלבוש: האם, מעבר לזעם המוצדק על זריקת מזון לפח, יכולים באי הפסטיבל להלין על כך שחשו מושפלים או לכל הפחות מרומים?

כאן צריך לחזור לפרסומים המוקדמים: אם אלה כללו הבטחה לדוכני בירות ופיצות, למשל, נשמע שיש לחוגגים עילה לתביעה נגד מארגני האירוע. ספק גדול אם תעמוד לאלה הודעה מיתממת לפיה מכרו כדין את כל המלאי שהיה ברשותם (על אף שמכרו אותו כמובן, אבל לא במהלך הסביר של האירוע).

עניין הידיעה המוקדמת לא חייב להיות מגובה בפרסום מפורש, אגב. יכול אדם לטעון שהניח שפסטיבל בעל אופי חילוני שמתקיים במתחם בעל אופי חילוני יניח לבאים בשעריו לרכוש חמץ. כאן זו כבר שאלה גיאוגרפית: לו היה מתקיים אירוע המוני בבני ברק למשל, היה הגיוני להניח שכל התקרובת המוצעת בו תהיה כשרה לפסח, נכון? האם נמל חיפה הוא טריטוריה שאפשר להניח לגביה הנחה הפוכה? שאלה טובה.

לא בכדי הועלתה כאן השאלה הטריטוריאלית, שכן לאחרונה חש ציבור חילוני מאוים נוכח מה שנראה כפליה לטריטוריה "שלו" - עם מירכאות או בלעדיהן. כך היה גם במה שנראה כמו התנכלות חרדית למתחם ביג-פאשן בגלילות. לו היה מדובר בשכונה חרדית בירושלים, במודיעין עילית או בבני ברק, סביר להניח שקניון שכזה כלל לא היה נפתח, אבל בתפר שבין רמת השרון, הרצליה ותל אביב?

הן גם מי שרוצה להלבין את שפיכת הבירה וביעור הפיצות בתמורה ל-83,000 שקלים, צריך להבין שאם המדד היחיד הוא חוקיות עסקה בין צד א' ל-ב', עם התעלמות מוחלטת מפגיעה בצד ג', הרי שזה מכשיר גם כל עסקה הפוכה: תארו לכם איש עסקים עשיר שהיה רוכש מבנה של בית כנסת, מקווה או תלמוד תורה - ופותח עליו קומפלקס עם קולנוע, בריכת שחייה או קניון - ולא רק זו: היה שוכר חברת אבטחה שתבטיח שפעילות במקום תתקיים על אף מחאת מי שרואים עצמת נפגעים מהמהלך?

כלומר, אם העסקה המאוד לא כשרה שנעשתה בפסטיבל האביב בחיפה מאשרת שבעל המאה יכול להיות תמיד גם בעל הדעה, ייקח בחשבון כל חרדי שצהל נוכח הטקס הבזוי של שפיכת הבירה, שעם כל הכבוד לחרדים אמידים, יש עדיין הון גדול בהרבה בקרב אנשי עסקים חילוניים, חלקם אפילו ישמחו לתרום למה שבעיניהם הוא מלחמה מוצדקת בכפייה דתית.

כלומר, מבחינת אותו איש עסקים חרדי, היה האירוע כניצחון פירוס, חרב פיפיות שאולי מנעה חמץ מכמה חילונים בפסטיבל מקומי בחיפה, אבל תגרום עוד (למשל) לחילול שבת המוני בחסות איש עסקים חילוני - מלחמה שמוטב לכל הצדדים להימנע ממנה עוד לפני שנדרשים לדקויות המשפטיות.

הקלישאה גורסת שלא בוכים על חלב שנשפך, אבל אולי על הבירה שנשפכה צריך לבכות לרגע - ולו רק כדי שנמנע מבכייה לדורות.