איך אפשר בכלל לבלום את האינפלציה שבאה לכלותינו, הממשיכה להדהד בשיעור שנתי שבין 2.8%-3.8% במשך החודשים של השנה האחרונה, כשאפילו ריבית הפריים קשה לעיכול ועומדת על שיעור של 6%? בפועל עלות הריבית ללווים לתקופות קצרות היא בשיעורי נשך, בין 10%-16% אצל חברות כרטיסי האשראי ואצל הבנקים בין 7%-.14%.
בשנה האחרונה לחודש מרץ האינפלציה עמדה על 3.2%, כשהיא שוחקת את השכר הנומינלי של העובדים וכן את הקצבאות והזכאויות למיניהן של הציבור - מביטוח הלאומי ושאר מוסדות שלטון.
בשלושת החודשים נובמבר 2024 ועד ינואר 2025 השכר הריאלי של הציבור נשחק ב-0.6% בהמשך לירידה בכוח הקנייה בחודשים אוגוסט-אוקטובר 2024 בשיעור 0.5%. בפועל, לציבור יש פחות כוח קנייה נטו שהוא יכול לעשות בו שימוש שוטף בגלל אי עדכון מדרגות מס הכנסה ונקודות זיכוי.
וראו זה פלא: הציבור דווקא מגביר את רכישותיו. הקניות נעשות מתוך דחף אימפולסיבי פנימי לפיצוי נפשם של הישראלים בגלל רוע המלחמה, חוסר התקווה לסיומה, הפיצול בחברה הישראלית, דחיית האחר, פילוג של ממש בתוך משפחות ובני זוג, כמו תהום פעורה בקרב שכנים ובין חברים.
הפתרון שמצאו, בעיקר צעירים ומשפחות צעירות: בילוי קניות, "שופינג" בשפת העם. מסתובבים רוכשים וקונים לפעמים גם מה שצריכים ולרוב מה שלא, תוך כדי בילוי בבתי קפה ומסעדות.
שלטונות המס גבו מע"מ מקומי בשלושת החודשים הראשונים של השנה בשיעור הגבוה בכ-15% לעומת הגבייה בשלושת החודשים הראשונים של 2024. נכון, הייתה עליה בשיעור המע"מ מ-17% ל-18% בתחילת השנה, וכן אשתקד המלחמה הייתה עצימה יותר - אבל עדיין אין בכך הסבר מספיק לעליה בגבייה כה גבוהה של מע"מ, אלא בגלל התגברות הקניות והרכישות.
גביית מע"מ על הייבוא הייתה גבוהה בכ-5%. הכנסות המדינה בסך הכל ממסים עקיפים, נטו לאחר החזרים, עלו בכ-9% לעומת הרבע הראשון אשתקד.
מה שקורה פה היא תופעה שמתחזקת במיוחד בזמנים של תסכול, חרדה ואי-ודאות, מצבים נפשיים שהולכים ומתעצמים בחברה הישראלית נוכח מצבי חירום מתמשכים, מלחמות ואיומים ביטחוניים. רבים מהישראלים רואים ברכישה רגעית דרך להעניק לעצמם תחושת שליטה, מדומה כמובן, רגעית, אפילו חולפת, סיפוק מיידי או אפילו פורקן רגשי בעצם פעולת הקנייה. עצם הקניה משחררת לחצים.
לעתים אף קורה שמחזירים את הסחורה, אם מתאפשר, העיקר שהייתה רכישה מענגת קודם לכן. פה המקום להעיר כי גם תשלומים נדחים והחילוק והפיצול לתשלומים באמצעות כרטיסי האשראי, בוא יבואו וירוקנו את חשבון הבנק, שיזלוג מטה לקו האדום.
בישראל בונים עוד ועוד קניונים עם אלפי מקומות חניה, אך עדיין צריך להסתובב זמן רב בכדי למצוא היכן לחנות. כולם עסוקים בתחביב הקניות והרכישות, כפי שעסוקים באובססיביות במשך שעות ארוכות בשבוע בגלישה ברשתות החברתיות, שאף הן מנתבות - אם ישירות ואם בעקיפין - לקניות. מה שקורה הוא שתקופות של לחץ מתמשך, כמו מלחמות וטרור, גורמות לרמות גבוהות של חרדה, עצב ודריכות.
החוויה הטראומטית העכשווית הזו מערערת את תחושת הבטחון ואת שגרת החיים, בתגובה לכך, אנשים מחפשים נחמה ופורקן מיידי, אם בגלישה בנייד ואם בקניות, לא פעם דרך צרכנות מופרזת או אירציונלית, אשר מספקת תחושת הקלה רגעית בזמן הקניה המתחלפת לעיתים גם בתחושת אשמה לאחר מכן.
למעשה, הקניות הללו הופכות לסוג של התמודדות רגשית עם מציאות יומיומית מתמשכת מאיימת ומעורערת בישראל שלא היה כמותה מזה דורות. בישראל תרבות הצריכה אינה רק תוצאה של שיווק אגרסיבי, אלא משקפת גם את המבנה החברתי והפסיכולוגי שלנו. מה אומר אדם לעצמו? לי יהיה יותר יפה, יותר פריטים, יותר גיוון, יותר להראות לאחר, יותר גוונים - ולעזאזל המחר. אז מה אם לא יהיה לי מספיק כסף לשלם חשבון מים, חשמל או ארנונה, אלה הם דאגות המחר. "יהיה בסדר".
בני נוער וצעירים הגדלים בצל משברים מתמשכים מפתחים מנגנוני התמודדות שמערבים גם נטייה לצריכה מוגזמת עכשווית ומיד, ולעיתים גם חוסר בטחון כלכלי שמוביל דווקא לרצון לקנות וליהנות, לפני שהמציאות תשתנה ותוטח בפניהם.
המחר ממש לא חשוב, בלאו הכי היכולת של הצעירים להשפיע על המחר מתרחקת. לזוגות צעירים בתחילת דרכם התסכול העיקרי הוא "בריחת הדירות", אי היכולת שלהם לרכוש דירה היקרה מפז. אם אין יכולת לרכוש דירה אז למה לא ליהנות מדי יום ביום.
המחיר שמשלמים לבתי עסק ומועדונים לא נראה חשוב, מכלים כל השכר וההכנסות חודש בחודשו, אם נופלים אפשר לפנות לבנק לארגן מסגרת אשראי חדשה שתעשיר את המערכת הבנקאית עוד יותר, אם הבנק מסרב, פונים להורים שלא יאפשרו מעידה מתמשכת של הילדים בתקופה כה קשה למדינת ישראל המתוסכלת.
הגבולות בישראל צרים עבור הצעירים וזוגות צעירים, חברות התעופה הזרות מחדשות הטיסות לישראל ועמן "יציאת ישראל" מתגברת. בשלושת החודשים הראשונים של השנה יצאו את ישראל בדרך האוויר 701,700 אישה ואיש, נערה ונער, ילדה וילד לעומת 554,100 בשלושת החודשים האחרונים של 2024.
הביקוש כה חזק שמחירי הטיסות, הטיולים המאורגנים, נשארים גבוהים ועולים ומשפיעים על מדד המחירים לצרכן הנשאר גבוה. יחד עם נסיקתו של מטבע היורו מול השקל, עלות הנסיעות לחו"ל מכבידה על הישראלים, שחייבים לטוס לחו"ל בכדי להתאוורר.
דירה לפני הכל
יש כאלה שנצמדים למסורת היהודית לרכוש דירה ולא לבזבז על העכשווי המיידי, אבל גם פה רכישת הדירות נעשית בשיכרון רב, והכל בטוחים כי מחירי הדירות ימשיכו לעלות. הם אכן עלו בשנה האחרונה ב-7.5% ובשלושת החודשים האחרונים לינואר-פברואר בכ-2.5%. בשנתיים האחרונות עלו מחירי הדירות בכ-7.6%. בעשר שנים עלו המחירים בכ-72%.
ממשלת ישראל דווקא מרוצה מהתנפלות הציבור על הדירות ומגבירה את הכנסותיה. הכנסות הממשלה ממסי מקרקעין עלו ברבע הראשון של השנה לעומת הרבע המקביל אשתקד ב-42% ל-5.4 מיליארד שקל. מחירי הדירות עולים ובעקבותיהם שכר הדירה וגם סעיף הדיור במדד המחירים לצרכן - עוד דחיפה לאינפלציה שבנק ישראל והאוצר המדברים גבוהה אינם מצליחים לרסן.
בקול תרועה הודיעה הממשלה באמצעות משרד התעשייה והמסחר כי מדיניות "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", תביא לירידה במחירים. כך קיוו לאחר שנים של דיבור על התוכנית. אבל העיתוי לא היה יכול להיות גרוע יותר. בגלל מלחמת המכסים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ישנה בריחת הון אדירה מארה"ב לשאר העולם, והתוצאה לגבי ישראל היא שערכו של היורו עלה מתחילת השנה בקרוב ל-12%.
מול זה אומנם עלויות היבואנים מאירופה ירדו בין 8%-16%, בעיקר באמצעות הסרת המגבלות הרגולטורים וכל הכרוך בכך, לא רק בכסף גם בזמן שהוא שווה כסף של שהיית הסחורות בנמלים. אבל בפועל, החיסכון מירידה בעלויות נשאר בכיסם של היבואנים, כך נראה לפי שעה. היבוא המקביל מול היבוא הרשמי עדיין מוגבל משום מה, ובפועל המחירים לא ירדו והיו מקרים שאף עלו.
המשמעות עוד לחצים אינפלציוניים הפוגעים בכיסו של הישראלי המתוסכל, שרואה בחו"ל מחירי רצפה לעומת ישראל. לא זו בלבד, מתברר כי חסמים בתחומים מסוימים עדיין כפופים לתקנות ישנות, בעיקר בכל הקשור לפיקוח של משרד הבריאות שלא משתף פעולה בתחום בכדי להסיר מגבלות.
מה שמעניין הוא כי ישראל הייתה צריכה עכשיו להודיע בקול גדול כי "מה שטוב לארה"ב טוב לישראל" ובכך הן להפחית עלויות היבוא מארה"ב גם של המטבע (הדולר זול יחסית) וגם להיענות בכך לדרישת ממשל טראמפ להוגנות בתחום הסחר בין המדינות. אבל בישראל טרם התעוררו מתרדמת פסח.
מכל האמור, לפניכם תקופה בלתי נשלטת של אינפלציה. מדד חודש אפריל שיפורסם באמצע מאי יהיה גבוה ואפילו עלול להיות כפול ממדד חודש מרץ שהיה 0.5%. בשווקים עדיין חיים באשליה, עפ"י נתוני הבנק המרכזי שפורסמו השבוע, לפיהם צפי האינפלציה לשנה הקרובה הוא בין 1.8% עד 2.4%.
האומנם? חיובי כרטיסי האשראי של הקניות לפני פסח, החג עצמו והבילויים בתקופת האביב יגיעו במהרה - ואין מושיע. אולי הציבור יעשה חשבון נפש ויאמץ את תיאולוגיית הקלוויניסטים הנהוגה בשוויץ, הולנד וסקוטלנד, לא בתחום הפולחן הדתי, אלא בהחלטה להגביר החיסכון, להסתפק במועט, להפחית דרסטית בקניות ורכישות.
אולי הציבור יגרום סוף סוף לסוחרים והיבואנים לחשוב פעמיים ויותר על העלאת המחירים המוגזמת. אולי.