הטרלול מופיע, בדרך כלל, במקום לא צפוי. לעיתים הוא פורץ החוצה מבעד לעובדה מבוססת, או הנחת עבודה הגיונית סך הכל, ומשם הוא מפליג למחוזות הזויים. לפני יומיים נקלע לסיטואציה מטורללת כזו שטר כחלחל, תמים למראה, עליו מוטבע דיוקנו של המשורר הלאומי, נתן אלתרמן, ולצידו הציטוט הציוני כל כך, "אנו אוהבים אותך, מולדת, בשמחה בשיר ובעמל".
בעקבות ידיעה שפורסמה ב"מעריב", לפיה חמאס הצליח להבריח לרצועה כסף מזומן באמצעות המשלוחים ההומניטריים, אותה הכחיש צה"ל בתוקף, התחילה מהומת אלוהים. איך יכול להיות שאנחנו, במו משאיותנו, תורמים לחיזוקו הכלכלי של חמאס עם משלוחי שטרות, כאילו לא ידענו שהסיוע שמגיע לעזה נשלט על ידי ארגון הטרור ומניב לו יופי של הכנסה. לא הסיוע הוא הבעיה, לא המלחמה בהון השחור, אלא המזומן שלו.
שר החוץ, גדעון סער, נזעק וכתב מכתב נרגש לפרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל, בו קרא לביטולו הדחוף של שטר 200 השקלים, או לפחות סדרות ישנות של אלתרמן, המתגלגלות ברצועה ומשמשות את ארגונו של סינוואר האח. את דרישתו ביסס על הטענה, שהשטר המשוקץ מהווה 80% מהכסף המזומן, המוערך במיליארדים ומשמש את חמאס לתשלום משכורות לפעילים, וגם חוזר לידיו תוך זמן קצר בצורת "מסים" שהוא גובה מסוחרים ברצועה.
נחזור על הכותרת האבסורדית הזאת שוב, למי שלא הבין אותה לעומק - שר החוץ קורא לבטל שטר פופולרי, שנמצא בשימוש יומיומי של אזרחי ישראל, כדי לפגוע בחמאס. בואו נזרום לרגע עם הלוגיקה הזאת: אם חמאס שותה מים שמוזרמים מישראל, בואו נייבש את הכנרת. אנחנו מעבירים לחמאס ירקות ופירות? נשמיד את החקלאות הישראלית, שלא יהיה לצוררים בצל ותפוחי אדמה.
אנחנו שולחים לעזה קמח? נסגור את טחנות הקמח וכל אישה עבריה תתחיל לטחון חיטה בבית. בואו גם נעבור לטלפון קווי, נסגור את הוויפיי, ונחסום את האינטרנט. נירה להם בלב ולנו ברגל. ההצעה הטובה ביותר היא פשוט לסגור את המדינה ולזרוק את המפתחות לים, ואז לא נצטרך לספק להם כלום.
גם בבנק ישראל, הגוף המקצועי היחיד המוסמך לנהל את מדיניות המטבע במדינה, היו המומים מהיוזמה ההזויה. בהודעה רשמית מטעם הנגיד נכתב, באנדרסטייטמנט האופייני לפרופ' ירון, שנטבל בביקורת נוקבת, שאין כל נימוק מקצועי לביטול השטר ובטח לא סדרות מסויימות ממנו, מכיוון שאף אחד לא יתחיל לבדוק אם סדרת המספרים כשהוא שולף שטר מהכיס. הסבטקסט ברור לא פחות - סער מנסה לאסוף לעצמו אהדה ותקשורת, בצעד פופוליסטי מהמעלה היותר נמוכה.
בדברי ההסבר נכתב עוד, שלא רק שהמהלך לא נבחן ולא תואם עם הגורמים האחראים, דהיינו הנגיד, הוא יפגע במערכת התשלומים ויביא לשיתוק חלקי בעסקאות מזומן, כל עוד חוקי המדינה מאפשרים לעסקות במזומן להתבצע עד תקרה של 6,000 שקלים. חוץ מזה, זה בכלל בלתי אפשרי טכנית לבטל סדרה ספציפית של שטרות, בלי לפגוע בכל פעילות המזומן במשק.
הרעיון לביטול השטרות של אלתרמן לא חדש, והוא עולה מדי פעם על שולחנות הדיונים של רשות המסים והאוצר, בדרך כלל כשנדונה המלחמה בהון השחור. אבל מי באמת ייצא נשכר אם שטר ה־200 ייעלמו? חברות האשראי והבנקים, שברוך השם מרוויחים מעולה גם היום, ורוצים להרוויח יותר. עם כל צמצום השימוש במזומן הציבור יידרש לשלם יותר בעמלות, בעוד עמדתן של חברות אלה בשוק התשלומים רק תתחזק.
מה עוד יקרה? הפרטיות תישחק וחופש הבחירה הכלכלי יידחק לפינה. בלי מזומן, כל מה שנעשה יהיה שקוף לחלוטין למדינה, והבנקים ישלטו בנו לחלוטין בלחיצת כפתור. חסימת החשבון הדיגיטלי תהפוך לחיסול היכולת שלנו להתקיים. שלא לדבר על אלה שאין ברשותם כרטיס אשראי או שאינם מסתדרים מבחינה דיגיטלית. הם ישלמו את המחיר היקר ביותר.
מי שרוצה להילחם בהון השחור, לא מבטל שטרות. הוא מפקח מקרוב על העברות מזומן גדולות, מחזק את יכולות הסייבר של רשות המסים, פועל בתיאום בינלאומי למעקב אחר העברות חשודות, ומקדם שיטות תשלום אלטרנטיביות חכמות. הרי אם סוגרים דלת אחת, ההון השחור עובר דרך החלון, באמצעות שטרות קטנים יותר, דולרים, זהב, או קריפטו. המנוע הכלכלי של הפשע והטרור ימשיך לפעול תמיד.
לכן, ההצעה של סער היא סוג של בדיחה. במציאות אין גימיקים ותעמולה ריקה, אלא עבודה קשה: חקיקה משוכללת, תיאום בינלאומי, השקעה בטכנולוגיה פיננסית, ובעיקר אומץ פוליטי לעשייה אמיתית, תכונה שסער הוכיח שאין לו, במקום להפריח שטויות לאוויר.