השרה מירי רגב עתידה לצאת בקרוב עם צוות ממשרדה לכנס בלייפציג, גרמניה. אפשר שהשרה רגב תקדים או תאחר את יציאתה או חזרתה כדי לזכות בוויקאנד אירופי קטן. עד כאן ידיעה שהייתה יכולה להיות סבירה, לו הייתה מתרחשת בזמן ובמקום אחר.
הבה נזכיר שהנסיעה העתידית, אם אכן תקרה בסוף לנוכח הביקורת הציבורית הרחבה על השרה ואורחותיה, תיערך על רקע מצב לפיו ישראלים רבים שתכננו חופשת קיץ במקום קריר יותר - ואם אפשר, קצת פחות מחובר לאקטואליה שלו (ורצוי גם לשלנו) - ייאלצו לוותר עליה השנה, או לכל הפחות לחכות לרגע האחרון בעצבים מרוטים כדי לדעת אם תתקיים. אחרת יסתפקו בקמפינג בחוף הבונים.
קדמו לנסיעה המתוכננת של רגב לגרמניה ביקורים ברחבי העולם: מקסיקו, מלדיביים, מרוקו, מדריד - וכל אלו הם רק יעדים שבאות מ'. עשרות ימים בחו"ל, חלקם בנסיעות עבודה, חלקם בחופשות פרטיות, חלקם באזור הדמדומים שאהוב כל כך על הח"כים והשרים: על חשבוננו אבל לא בדיוק למעננו.
סהדי במרומים שעינוגי החיים אינם זרים לי: למעט אנטרקטיקה ביקרתי כבר בכל יבשת בעולם המופלא הזה, לרוב בנסיעות למטרות הנאה, לרוב על חשבון הכיס הפרטי שלי. רוצה לומר, אני מפרגן לשרי הממשלה, אפילו הנוכחית והמוזרה, הנאה שלמה בתפקידם, שכן כבר למדתי שטהרנים-סגפנים מסוכנים יותר מנהנתנים.
הבעיה היא שרגב עושה את כל זה באחת השעות הקשות ביותר בתולדות המשרד שבראשו היא עומדת, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. חברות התעופה הזרות לא נמחקו ממפת התעופה בגללה - את התיק הזה לא נפיל עליה, אבל מאחר שמיהרה להתהדר בנוצות לא-לה בפעם הקודמת שבה הן חזרו לטוס לישראל וממנה, אפשר לשאול היכן השרה עכשיו? זקפת לזכותך את החזרה, אבל לא את הנטישה? למדת מהבוס שלך איך לקחת קרדיט על הצלחות בלבד?
וניחא הטיסות לחו"ל, נניח שבכל הקשור להן אנחנו עוסקים בקרם דה לה קרם. מה עם הבטיחות בדרכים, צמד מילים שמופיע בשם המפורש של המשרד שבראשו היא עומדת? ובכן, שם נרשם זינוק של עשרות אחוזים במספר ההרוגים על הכבישים.
הנתון הזה פשוט לא ייאמן במציאות שבה ברוב מדינות העולם נרשמת ירידה עקבית במספר הנספים בכבישים. הירידה הזאת, אגב, היא אפילו לא פועל יוצא של מדיניות השרים הממונים במדינות השונות, אלא עקב כניסת מערכות ביטחון ומניעת תאונה לרוב כלי הרכב החדשים וכן שיפור ניכר באמצעי בטיחות מובנים אחרים. רק בישראל המספר עולה.
אשמת האזרחים
עמיתנו בן כספית ניסה לעמת את רגב ב"פגוש את העיתונות" עם הנתונים המחרידים (בשנה של מלחמה בשבע חזיתות וירי טילים על העורף הישראלי, 2024, היו יותר הרוגים על הכבישים מאשר בחזית, כולל חיילים). מה טענה השרה להגנתה? "על פי נתוני הרלב"ד כ-80% מהתאונות הן בגלל הגורם האנושי".
הבה נפרק את האמירה הזאת לגורמים. ראשית, מדובר לא ברלב"ד אלא בבבל"ת: כמעט 100% מתאונות הדרכים הן בגלל הגורם האנושי. מכוניות לבד לא עושות תאונות, ואם לא נפל חפץ כבד על הרכב שלך, מעץ ועד גשר, הרי שאתה או הנהג שממולך, מלפניך, מאחוריך או מצדדיך אחראים לתאונה. גם תאונה שנגרמת בגלל כביש משובש היא באחריות הגורם האנושי.
אבל גם אם נניח לזה, מה בעצם אומרת לנו השרה המעופפת? "אתם אשמים - תנהגו יותר בזהירות ולא יהיו הרוגים בתאונות". מעבר לכך שהמשפט הזה נכון תמיד, הוא מקפל בתוכו את כל גישתה של רגב לקריירה הציבורית שלה: אפס אחריות, מלבד לנושא אחד: בחירתה מחדש, רצוי עם איזה שדרוג קטן במעמד.
לכן גם בתוך סדום שבקריית הממשלה, מצליחה רגב לבלוט לרעה: רמזורים ומעגלי תנועה מחולקים (לכאורה) לשלטון המקומי לפי מפתח שעשוי לסייע לה בבחירות המקדימות במפלגתה, טיולי שורשים מוצגים כ"נסיעות עבודה" (איזו תועלת צמחה למשק הישראלי, לתחבורה ולתעבורה כתוצאה מהביקור שלה במרוקו?), הצלחות מקריות - הזכרנו כבר את חזרת החברות הזרות, בין שני סבבי לחימה - מוצגות כפרי עמלה, וכל הכישלונות, נו טוב, אלה נגרמים בגלל האנשים הבזויים האלה, הקטנים האלה, נו אלה שנוסעים ברכבים בלי נהגים, מאבטחים וצ'קלקה. נו, תזכירו לה רגע... אה, כן - אזרחים.
הדבר המפתיע היחיד הוא שעוד לא נמצא קשר בין תאונות דרכים לקפלניסטים בהנהגת בעלה של שקמה ברסלר, זה מהשב"כ שפתח את שערי הקיבוצים לנוח'בות או איזו שטות אחרת שהשרה הנכבדה הדהדה בחשבון הטוויטר שלה.
עזבו לרגע את השכול על הכבישים, שאינו נופל במאום (אלא רק בזכויות השארים) מזה שמייצרת המלחמה, עזבו את הסבל שבשיקום לפצועים, רבים מהם יוותרו נכים. הסתכלו רק על המספרים ותגלו שתאונות הדרכים עולות לנו מיליארדים רבים. רוצה לומר - המיליונים שמבזבזת רגב בהקפת כדור הארץ למטרות של "חצי עבודה", הם אולי אצבע בעין, אבל באמת כסף קטן מאוד לעומת הנזקים האחרים שהיא גורמת לקופת המדינה.
לא היינו נטפלים לרגב אלמלא היא הייתה משל לממשלה לא מתפקדת, לשרים שאינם קשורים אפילו לכותרת שמתנוססת בראש המשרדים שעליהם הם ממונים, אלא רק לריקון הקופה הציבורית ודאגה למנעמי החיים.
זה מתסכל ברמה הלאומית, זה מתסכל גם ברמה המשפחתית: הנה משפחת ישראלי, אתם ואני, שעבדו קצת שעות נוספות, צמצמו הוצאות אחרות, חסכו קצת מפה ומשם (רובנו הרי לא משתכר 55,000 שקל לחודש, לא כולל הוצאות פלוס פנסיה צבאית מלאה) וקיוו לעמוד בשערי נתב"ג עם כמה טרוליז וילדים נרגשים, כדי לשכוח קצת ממעללי רגב וחבריה - ועכשיו תקועים בבית במציאות שבה טיסה לאתונה וחזרה (כדוגמה ליעד קרוב) עלולה לעלות קרוב לאלף דולר.
לכן שלוחה מכאן בקשתי לכבוד השרה: מאחר שאת, גבירתי, תמשיכי לטוס בענייני "עבודה", אולי תשלחי לפחות את אחד העוזרים לקחת מאתנו, העם התקוע בציון, איזו רשימת קניות קטנה? כי בקצב שבו את ממריאה מכאן, תוכלי למלא את בקשותיהם של אלפים רבים - וזה ממש לא רע לקראת הקמפיין הבא.