למרות ההבטחות וההצהרות הפומביות, מדינת ישראל מתקשה בסיוע לשורדי השבי מהטבח של 7 באוקטובר - אזרחים שהוחזקו בידי חמאס בעזה במשך שבועות, חודשים וחלקם אף יותר משנה.
במקום לקבל מענה מקיף ומיידי מהמדינה, רבים מהמשוחררים נאלצים כעת להתמודד לבדם עם ההשלכות הנפשיות, הפיזיות ובעיקר הכלכליות של השבי - עד כדי פתיחת קמפיינים של מימון המונים למימון טיפולים רפואיים, שיקום נפשי, מגורים בסיסיים או אפילו הוצאות שוטפות.
מה שהחל כיוזמות בודדות, הפך אחרי העסקאות האחרונות לריטואל קבוע. כמה ימים אחרי שחרורם מהשבי, משפחות השבים או חבריהם הטובים יוצאים בקמפיין מימון המונים למענם, מנצלים את תשומת הלב הציבורית כדי לאסוף עבורם כסף.
המציאות שבה הם נאלצים לפנות לליבו הרחום של הציבור, מכיוון שהסיוע שהם מקבלים מהמדינה לא מספיק כדי לאפשר להם להשתקם בשקט כלכלי, היא בלתי נתפסת. אבל ככל שחולף הזמן, מחלחלת ההבנה, שאם הקרובים לא ידאגו להם, השבים עלולים למצוא את עצמם בעוד כמה שנים פושטים יד בעצמם.
חטופים שחזרו מהשבי בעזה זכאים למענקי סיוע מהביטוח הלאומי, כאשר בשלב הראשוני ניתן לכל אחד ואחת כרטיס נטען בסכום של 10,000 שקלים, וכן מענק של כ-50,000 שקלים נוספים. בנוסף, הם זכאים לתגמול טיפול רפואי אוטומטי במשך שנה שלמה, והם מוכרים כנפגעי פעולות איבה ופדויי שבי. שורדי השבי מקבלים הכרה ב-50% נכות בעקבות מעשי הטרור שחוו, אחוזי הנכות הללו מאפשרים להם לקבל סיוע רחב יותר כסיוע משלים.
אלא שלמרות חבילת הסיוע של המדינה, רבים מהם מוצאים את עצמם כורעים תחת הנטל הכלכלי הכבד, כאשר סיפורה המצמרר של שורדת השבי דורון כץ-אשר, שנאלצה לפנות לעזרת הציבור בשבוע שעבר בבקשה למימון המונים, ממחיש את הקושי של אותם שורדים משגרת היומיום.
ואכן, שורדי שורבי רבים פתחו במהלך השנה וחצי האחרונות קמפיינים למימון המונים, וגייסו מהציבור בישראל מיליוני שקלים שמיועדים לשיקומם ולסיוע במצבם הכלכלי.
כץ-אשר גייסה בשבוע שעבר כ-3 מיליון שקלים, כמו שורד השבי אלי שרעבי, שאיבד את אשתו ושני בנותיו וגופת אחיו יוסי שנרצח בשבי לאחר שנחטף גם הוא ב-7 באוקטובר עדיין נמצאת בעזה.
אביגיל עידן בת ה-4, שאיבדה את שני הוריה בטבח ונחטפה לעזה ואומצה על ידי הדודים שלה עם שני אחיה, היתה השבה הראשונה שלמענה נפתח גיוס המונים ב-19 בנובמבר 2023. מי שעמד מאחוריו הוא היזם החברתי יא יא פינק, שיצר קשר ישיר עם אור וביקש ממנו עזרה להרים קמפיין זריז. הדף של "עתיד טוב ליותר לאביגיל ומשפחתה החדשה" גייס מעל 1.5 מיליון שקלים, ונסגר אחרי עשרה ימים.
גיוס ההמונים של ירדן ביבס, שהתנהל באמצעות עמותת "מושיטים יד", גייס את הסכום הגדול ביותר עבור חטוף ששב מהשבי, עם למעלה מ-5 מיליון שקלים. לעומתו, ישנם שבים שלא מצליחים להגיע לסכומים מספקים, כמו זה שנערך למען ארבל יהוד, שזכה לפחות חשיפה ונאספו בו כ-700,000 שקלים בלבד.
כמה גויס לשאר שורדי השבי והחטופים שעדיין בעזה? לאלי-יה כהן גויסו 540,608 שקל, לאוהד בן עמי 1,179,010 שקל, לאור ומוגי לוי 1,168,943 שקל, ליאיר ואיתן הורן 1,285,054 שקל, לסשה טרופנוב 590,290 שקל, לעומר ונקרט 1,037,959 שקל, לבר קופרשטיין 292,049 שקל, ליגב ורימון בוכשטב - 181,500 שקל, לדניאלה גלבוע 89,019 שקל, למאיה ואיתי רגב 143,417 שקל ולשלומי זיו 160,810 שקל.
הגיוסים למען החטופים מתבצעים ברוב המקרים באמצעות "givback", האתר החברתי-קהילתי של קבוצת הדסטארט, שאינו נועד למטרות רווח. אפשר להציב בו יעד גיוס ולסמן מועד סיום לקמפיין, אבל לא חייבים להגיע אליו כדי לקבל את מלוא הכסף. לפני המלחמה גבתה הפלטפורמה עמלה בגובה של 5%, המיועדים בעיקר לכיסוי עלויות של תפעול וסליקה, והיום היא עומדת על 3%. חלק מהקמפיינים נפתחו באמצעות פלטפורמות אחרות.
דני אור, 48, מנהל האתרים החברתיים בקבוצת "הדסטארט", נשאל בראיון ל"וואלה" לפני כחודש האם הוא מרגיש בנוח עם העובדה שמשפחות צריכות לגייס כסף. "אני לא שופט אף אחד", ציין אור. "לא נגיד שהמדינה לא בסדר. בראיה התמימה שלי, אנשים רוצים לתת מה שהם יכולים כדי להנציח את שירי והילדים, או לעזור לירדן, גם אם זה 50 שקלים. פחות מעניין אותי אם הוא יקבל עוד מיליון מהמדינה. גם אם המדינה נותנת כסף, עד שהוא מגיע לוקח הרבה זמן בגלל הבירוקרטיה, אצלנו הכל מיידי ואת זה, החטופים שחזרו הביתה, צריכים יותר מהכל".