מדינה שמונעת מאזרחיה לצאת לחו"ל, לא תהסס להלאים את החסכונות שלהם

הנה טיפ קטן, דווקא למשקיע הסולידי: קח את הכסף וברח. כלומר, רגע, בואו ונעשה סדר בדברים. מצד אחד יש סיכוי מאוחד מוחשי לכך שיהיה כאן טוב, שמטחי הטילים האחרונים מאיראן הם בבחינת "חבלי משיח", שתכף תסתיים המלחמה בתבוסת האיראנים, שישראל שהיום סובלת מבידוד בינלאומי תזכה לכבוד כמו אחרי מלחמת ששת הימים, שהשקעות ענק יזרמו לכאן מכל העולם והכלכלה תגאה.

כמאמר השיר: "כל זה אינו משל ולא חלום", אלא - למרבה השמחה, תרחיש אפשרי בהחלט. מצד שני, יכול להיות שהממשלה הזאת תיקח ממך את הכסף שחסכת בעבודה קשה.

למה לכתוב משפט קשה כל כך ואיך זה קשור להחלטה לפיה אסור לישראלים לצאת לחו"ל גם עם חידוש הטיסות? הנה ההסבר - ונתחיל דווקא מהסוף.

משבר התעופה האחרון הוא התנגשות בין שתי זכויות יסוד, אחת של המדינה והשנייה של האזרח. מצד אחד ברור שזכותה של מדינה ריבונית הוא להגביל, לעתים, את חופש התנועה של אזרחיה. לא חייבים להרחיק עד נתב"ג כשיש דוגמאות פשוטות יותר, כמו למשל סגירת שטח שבו עלולה להתרחש רעה והכרזה עליו כ"שטח צבאי סגור", זירת פשע שהכניסה אליה נאסרה או אפילו חפץ חשוד ברחוב שגורמת לשוטרים לבקש מהאזרחים להתרחק.

יחד עם זאת ומאחר שחופש התנועה היא זכות בסיסית לאזרח במדינה דמוקרטית, הרי שברור שהמדינה חייבת להפעיל את סמכותה רק במקרים קיצוניים בהם יש חשש אמיתי לכך שתנועה לא מוגבלת עלולה לגרום לרעה גדולה, במקרה של נתב"ג - להסתיים באסון.

בצד השני נמצא האזרח, זה שזכותו היא לא רק לקום ולהתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, אלא גם לצאת ולחזור ממנה ואליה כרצונו.

למרות עוגמת הנפש הכרוכה בכך (הבת שלי למשל, שעובדת קשה למחייתה, הייתה כבר במונית בדרך לנמל התעופה, שממנו עמדה להמריא לחופשה קצרה, אפשר שלא תוכל להתקיים במועד חליפי), הרי שסגירת המרחב האווירי של ישראל לטיסות מסחריות, התקבלה בהבנה - ונדמה שאין צורך להסביר.

בנימה אישית אוסיף שסגר מוחלט לא היה. למה ב"נימה אישית"? מפני שאני גר מתחת לתוואי של מסלול הנמכה פופולרי לקראת נחיתה - והייתי עד שמיעה, לפעמים גם ראייה, לנחיתת מטוסים אזרחיים בנתב"ג גם בימי הסגר האווירי (נדמה שרק לישראלים יש אוזן שמסוגלת להבדיל בין רעשי המנועים של מטוסי קרב, מטוסים קלים, מסוקים ומטוסי נוסעים או מטען).

כלומר, הייתה אפשרות לנחות בנתב"ג ולהמריא ממנו, אלא שזו נשמרה רק עבור טיסות מאושרות, שהוחלט לגביהן שלא יכללו טיסות מסחריות.

גם עד כאן הכל בסדר. זכותה של מדינה שסגרה את שמיה לאשר נחיתות והמראות לטיסות חיוניות, בעת שהיא בוחרת שלא לסכן מטוסי נוסעים ועליהם מאות בני אדם.

איפה הזכות הזאת הפכה לבעייתית? ברגע שנפתחו השמיים למה שהוגדר "מבצע חילוץ" של ישראלים שנאלצו, בעל כורחם, להאריך את שהייתם בחו"ל.

העניין די פשוט: אם נחיתת מטוסים בישראל מסוכנת, מדוע מסכנים את חייהם של עשרות אלפים (יותר ממאה אלף, על פי התקשורת) שיטוסו בנתיב לא מאובטח די הצורך?

לעומת זאת, אם - ובנקודה הזאת מתקבלת עמדת גופי הביטחון, ניתן לאבטח טיסות לישראל ואת הנחיתה בנתב"ג - ואם ממילא ימריאו ממנו מטוסים לכל קצוות תבל כדי לאסוף את הנגלה הבאה של השבים למולדתם, מדוע לא לאפשר למי שרוצה לצאת מישראל לעשות כן?

הנושא זכה להתייחסות, אך לא לתשובה. שרת התחבורה, מירי "תהנו קצת" רגב, הסתפקה במשפט לקוני לפיו לא תתאפשר יציאת ישראלים בטיסות היוצאות מנתב"ג, אבל לא הסבירה למה.

שתי טיסות בשעה (כפי שהודיעו שיאפשרו נחיתות) הן כמעט כלום עבור נתב"ג. לכמות כזאת של נוסעים אפשר לארגן בקלות מרחבים מוגנים בעת סידורי הקרקע, חברות התעופה יוכלו למלא עוד קצת את כיסיהן - ולישראלים רבים יתאפשר לישון בבית מלון בחו"ל במקום להתחבא בממ"ד.

נכון שמדובר בהקלה שהיא רלוונטית במיוחד עבור בעלי אמצעים. אם מקום פנוי ביאכטה לקפריסין - בפעם האחרונה שבדקתי לצורך הכתבה - מתחיל מ-2,000 אירו לגיגית שתהפוך כהוגן את המעיים בטרם תעגון באי השכן, אפשר רק לדמיין כמה יעלה כרטיס טיסה (המושב "של גרטה" ליד השירותים יעלה כמו כרטיס בביזנס).

יחד עם זאת, אם למישהו מתחשק לצאת מישראל דווקא עכשיו, להמיר את הממ"ד החדר מלון מפנק - ויש לו את האמצעים לעשות כן, מניעה של הזכות הזאת שלא משיקול ביטחוני כמהו כשימוש לא סביר, אולי אף לא חוקי, בכוחה של מדינה.

יתרה מזאת, בישראל כמו בישראל: המטוסים הרי לא ייצאו ריקים. מי יעלו על הטיסות היוצאות? כל מני מקושרים ומקורבים, שצריכים לכאורה לצאת מכן בדחיפות. כלומר - מי שיקבעו מי יזכה לטוס הם לא חוקי השוק החופשי, אלא כל מני גורמים עלומים שיזכו לטובות הנאה תמורת השגת אישור היציאה מהארץ... נראה שלשם בדיוק מכוונת רגב.

גם הנימוק הרשמי לפיו יציאה ישראלים עלולה להחריף את הבעיה של מי ששוהים בחו"ל ויש להחזירם ארצה, היא פתירה. אפשר להחתים בקלות ובמהירות את היוצאים על מסמך היעדר תביעות מראש, כדי שיהיה ברור שכל מי שעזב את ישראל לאחר ה-17.6.25, לא יזכה ל"חילוץ" אם המרחב האווירי יישאר סגור גם כשיבקש לחזור.

ועכשיו, איך כל זה קשור לכסף שלנו? אולי נתחיל את המעבר בדבריה המקוממים של השרה. אני זוכר עדיין את הנסיעות שלי כצעיר לחו"ל, עת נאלצתי להתקיים מהיד אל הפה. לא ויתרתי על גיחות תכופות, אבל היורו האחרון היה נשמר לבקבוק המים לפני העלייה למטוס, לפעמים אפילו זה לא - התשלום למונית לשדה כילה את שארית הכסף הנזיל שעמד לרשותי.

מה הייתי עושה לו טיסתי הייתה מבוטלת? הופך להומלס ברחובות לונדון, פריז או אמסטרדם - פשוטו כמשמעו.

אלא שזה עוד הכסף הקטן. הכסף הגדול הוא זה שמפחיד הרבה יותר. למה? כי יותר מכל מלמדת היציאה המוזרה של שרת התחבורה על ניתוק. ניתוק מהוויה של מחסור, אפילו בקרב מי שיכול "להרשות לעצמו" לטוס לחו"ל. כבר מזמן לא מדובר באוסף של פריבילגים, אלה שכונו פעם "חוג הסילון", אלא במשהו שהפך להיות חלק מרפרטואר החיים של שכבות רבות בעם.

אפרופו שכבות בעם, למרות העילגות שנועדה לשדר עממיות, רגב היא פריבילגית. היא טסה תכופות לחו"ל, ברוב המקרים לא על חשבונה, כאשר כרטיסי הטיסה שלה ודמי השהייה מממונים על חשבון המזמין או המדינה (שנושאת למשל בעלויות האבטחה). כמה זמן יחלוף עד שידגדג לה שוב לצאת מהארץ?

אמתלה לטיסה כבר תימצא, אולי אפילו במסגרת אחת מטיסות החילוץ, לקראתה יאותרו מראש נוסעים נרגשים שמוכנים להודות לשרה על חילוצם ("אין עוד מדינה בעולם שמחלצת אזרחים מחו"ל" הכריזה רגב בחגיגיות, ובכן - אין גם הרבה מדינות שבהן נדרשים מחצית מבני ה-18 להתגייס לשלוש שנים של סיכון חיים. למשל).

רק שמתישהו מישהו יצטרך לשלם על חגיגת הבזבוזים הזאת - ומי ישלם בתקופה שבה משאבי המדינה והרזרבות הכספיות שלה חנוקים עד כלות, לטובת מלחמה שעולה לנו (עלות ישירה בלבד, לא כולל נזקים למשק) כמיליארד וחצי שקלים ליום? ניחשתם נכון, אנחנו.

ניחא לו היה זה עבור המלחמה, אלא שזה עבור שמירת כספי השוחד לחרדים ורמת החיים לשרים לא מתפקדים (אתם מוזמנים ללמוד את נתוני תאונות הדרכים כדי להבין עד כמה לא מתפקד המשרד ל"תחבורה ובטיחות בדרכים").

מה יקרה שייגמר הכסף ותיגמר היכולת להעלות מיסים? לאיזה כיס לדעתכם תישלח ידם של אוכלי החינם? ניחשתם נכון - אל החסכונות שלנו.

זה לא שנקום בבוקר ונגלה שכל מה שיש לנו בבנק הולאם, אבל פתאום נגלה שמישהו החליט למסות (למשל) כל משיכה של קרן השתלמות (אפיק חיסכון פופולרי בקרב המעמד הבינוני) ב-10%, אחר כך ב-20% אחר כך ב-30%... ועוד היד נטויה.

מה יעשו האזרחים? ובכן, כלום ושום דבר: כבר התרגלנו לכך שתחום הפרט שלנו נפגע אנושות (מי ש"משתלט" על טלפונים סלולריים כדי לשלוח דרכם התראות, אפילו הן מצילות חיים, יכול לשאוב ממנו גם את כל הנתונים האישיים), כבר התרגלנו שסוגרים לנו בהינף יד את העסקים, עכשיו אנחנו מתרגלים לכך שמונעים מאתנו לצאת מהארץ, למרות שברור שניתן לעשות זאת (גם אם במסורה) מבלי לסכן חיים - אז נראה לכם שנתקומם כאשר מישהו יחליט להגביל עוד קצת, לא רק את חופש התנועה שלנו אלא גם את זכויות הקניין?

לכן ידידי המשקיע הסולידי והחכם: אם יש לך ממון רב, השאר לפחות את חלקו בישראל, שרוב הסיכויים שלטווח הבינוני תחווה פרוספריטי. אבל חלק אחר העבר למקומות שבהם זכויות האזרח הן משהו מקודש הרבה יותר.

כי זכור: במקום שבו מונעים מאזרחים להפגין "נגד המדינה" (ולבל יובן אחרת - אני סולד מאלה שקוראים לעצירת המלחמה, אבל זכות הביטוי שלהם גוברת), במקום שבו הטלפון הסלולרי הפרטי שלכם נגיש לרשויות המדינה, במקום זבו מגבילים את חופש התנועה - ולא כדי להציל חיים, יגבילו בסוף גם את הזכות לקניין פרטי.

לא מאמינים לי? זכותכם המלאה: שימו את כל הכסף בקופות ובקרנות בישראל - וחכו למהלומה הבאה.