למרות שיש מי שמנסה לצייר את ההישגים של מערכת הביטחון באיראן כעניין אינדיבידואלי או כהישג אישי, העליונות האווירית של ישראל היא תוצאה של אסטרטגיה עליה הוחלט לפני הרבה-הרבה-הרבה מאוד שנים. זו אסטרטגיה שהושרשה עמוק בחברה הישראלית - הרבה, הרבה, הרבה שנים לפני התקיפות באיראן.
איך, מספרית, אפשר לראות את העליונות המספרית במלחמה נגד איראן ובעצם את ההצדקה להשקיע את מיטב כספי משלמי המסים בחיל האוויר במשך שנים?
בוא נבדוק את הכל דרך הפריזמה הפשוטה יחסית במלחמה: חומר נפץ.
לפני כארבעה עשורים קיבלה איראן את ההחלטה האסטרטגית להשקיע את מיטב כספה בבניית מערך טילים מפואר (לפחות 3,000 טילים עם 400 משגרים). נורו לעברנו כ-500-520 טילים. פחות מ-30 פגעו בישראל. נגיד שכל הטילים היו עם 1,800 ק"ג חומר נפץ ("הח'וראמשהר 4" יכול לשאת כ-1,800 ק"ג לפי הדיווחים) אז איראן הטילה עלינו בין 68 ל-75 טון חומר נפץ. וזה חישוב לא שמרני.
עניין נוסף שווה לזכור לגבי טילים - הם לשימוש חד פעמי. עלות כל טיל איראני עומדת על כ-8-10 מיליון דולר. כלומר, איראן השקיעה לפחות 5 מיליארד דולר על ירי טילים לעברנו. 5 מיליארד דולר על כלי מלחמה חד פעמיים.
ב-5 מיליארד דולר שקל ישראל יכולה לרכוש לפחות כ-70 מטוסי F16, שאינם חד פעמיים.
מטוס F16 יעלה 18-70 מיליון דולר ובכל גיחה ישא בבטנו כ-7,000-8,000 ק"ג תחמושת, כש40%-60% מהתחמושת היא חומר נפץ. כלומר, בכל גיחה מטוס ישראלי יטיל כ-2,000 ק"ג חומר נפץ על איראן. כמה גיחות היו בערך? 200? 150?
כך שבעוד שאיראן הצליחה להטיל 68-75 טונות חומר נפץ על ישראל, חיל האוויר הישראלי היה הרבה-הרבה יותר יעיל והטיל על הכוחות האיראנים יותר מ-3,000 טונות חומר נפץ.
שוב, זו רק השוואה על חומר נפץ.
בשביל יתרון מטורף כזה צריך עליונות אווירית, עליונות מודיעינית ומעל הכל - החלטה מנהיגותית להשקיע באלמנטים האלו.
עכשיו, שיעור היסטוריה צבאית קצר מאוד. האיראנים לא הראשונים שחשבו שלהשקיע כסף בטילים ינצח להם מלחמה. במלחמת העולם השנייה, הייצור הגרמני התחיל לשים דגש רב יותר על יצירת טילי V-2. הטילים היו טרור בלתי נתפס על אזרחים של ערים באירופה - במיוחד לונדון - והגרמנים כינו אותם Wunderwaffen (נשק פלא).
אממה, הבריטים - מבלי לחשוף את מחשבתם לגרמנים - דווקא היו מאוד מרוצים שהגרמנים נוטים לשלוח טילים ולא מטוסים אליהם. הגרמנים השקיעו יותר מ-2 מיליארד רייכמארקס על פרויקט ה-V2 (בערך 800 מיליון דולר ב-1939 ומשהו כמו 18.5 מיליארד דולר בימנו) ובכך מנעו משאבים חשובים לשאר חלקי הצבא.
הגרמנים - שלא היו זרים לתכנונים כלכליים לא טובים במלחמת העולם השנייה (למשל, הם יצאו למבצע ברברוסה כשהם מתכננים לממן את הצבא ולהאכיל את הצבא מבזיזת הכלכלות המקומיות במזרח ברית המועצות) - כשלו אסטרטגית כשהחליטו להשקיע כל כך הרבה כסף בנשקים חד פעמיים, שאמנם לא הצריכו יותר מדי כוח אדם אבל גם לא היו כלי מלחמה יעילים כמו המטוסים הבריטים והאמריקאים.
אז כל הכבוד לישראל על ההחלטה להשקיע כל כך הרבה במטוסים וטייסים. וכל הכבוד למערכת היחסים האינטימית של ישראל עם ארה"ב לאורך השנים שאיפשרה את בניית חיל האוויר הטוב ביותר באזור ואולי בעולם כולו.
כמו כמעט כל החלטה מהותית כזו, ההחלטה להשקיע יותר בחיל האוויר הישראלי התקבלה בראש ובראשונה על ידי דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של המדינה.
בן-גוריון אימץ את המלצותיו של יעקב מרגו, קצין בכיר בצבא הבריטי, להעמיד את חיל האוויר בראש סדר העדיפויות הביטחוני של ישראל ולבסס אותו על אנשי צוות אוויר ישראליים. וכבר מבראשיתה של המדינה, התקבלה החלטה אסטרטגית להשקיע הרבה מאוד בחיל האוויר.
לאחר מלחמת סיני (1956), התגבשה בישראל תפיסת ביטחון שהעדיפה בגלוי את השקעת המשאבים בבניין כוחו של חיל האוויר. ומאז מלחמת סיני, ניתן לזהות העדפה ברורה בהקצאת תקציב הביטחון לחיל האוויר. למשל, בין השנים 1957-1967, כ-66% מסך הרכש הביטחוני הוקצה לחיל האוויר. זו מגמה שנמשכה גם בעשורים הבאים.
כחלק מההשקעה הוחלט גם על תפיסת "הטובים לטייס", שבעצם אומר שצריך לתת "זכות ראשונים" לחיל האוויר על המוחות הכי מבריקים מבני ה-18 במדינת ישראל.
התפיסה המנחה היתה שבתוך הנכסים הצבאיים הכי חשובים לביטחון מדינת ישראל (המטוסים), צריכים לשבת האנשים הכי טובים ומאומנים במדינת ישראל. קורס הטיסה בישראל הוא הקורס הטוב, העמוק, והיסודי ביותר בעולם. כמו במקרה של הטנקים, האדם שבמטוס ינצח, ושילוב של האדם הכי טוב למשימה עם הכלי הכי טוב למשימה מוביל לדומיננטיות אווירית כפי שאנחנו רואים היום בשמי איראן.
דומיננטיות אווירית כזו לא משיגים עם אנשים שלא למדו ליבה או גדלו בבית ספר שמלמד טקסטים עתיקים. רוב הטייסים הישראלים מגיעים ממגמות ריאליות בתיכון, כלומר ממסלולי לימוד כמו פיזיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב וכדומה. על פי נתונים שפורסמו בצה"ל, בדרך כלל בין 55% ל-60% מבוגרי קורס הטיס למדו במגמה ריאלית.
ולכן השקעה בחינוך ממלכתי היא השקעה לא פחות משמעותית לעתיד העליונות האווירית הישראלית, ולעתידה של ישראל בכלל.