בשבוע שעבר, בעודי מגולל מטה את מסך אפליקציית ה-X (טוויטר), נתקלו עיניי במודעה לגיוס כספים בשיטה של מימון המונים. אתם יודעים: כל אחד מהמעוניינים תורם כאוות נפשו וכיכולתו עד שטיפה ועוד טיפה הופכות לים של כסף, לפחות בתיאוריה.
מימון המונים הוא דבר נהדר: למשל למי שרוצה להוציא ספר, או אוסף שירים, ולא רק בתחום האומנות, אלא גם גיוסים קטנים לכל מיני יוזמות עסקיות. בישראל, אוי לבושה, נתקלנו בחודשים האחרונים גם בניסיונות גיוס מטעם עסקים שנקלעו לקשיים עקב שירות מילואים ממושך של הבעלים ואפילו כספים שנדרשים לפדויי שבי, חטופים, שמבקשים לשקם את חייהם.
רק שהפעם לא עמד מאחורי המודעה אף אחד מאלה, אלא אחד המוסדות המכובדים ביותר בישראל, מאלה שלא רק מוציאים את תהילתה של מדינתנו ברחבי העולם, אלא כזה שמאפשר לה להיות מה שהיא, למשל לגלות עליונות טכנולוגית על אויביה בשדה הקרב או לשפר את איכות חיי אזרחיה בימי שלום.
פגיעה ישירה
הכוונה היא למכון שנושא בגאווה את שמו של הנשיא הראשון, חיים ויצמן, או כמו שהוא נקרא בפשטות: מכון ויצמן.
על מה נדרש למכון כסף? ובכן, במהלך המלחמה מול איראן הוא ספג פגיעה ישירה ואחד מאגפיו נהרס. את הנזק למתקן עצמו אפשר יהיה לתקן בקלות יחסית. את שהיה אצור בחלק מהמעבדות שנפגעו ייקח שנים לשקם ובעיקר: את הנזק לנפשם של מי שהקדישו את כל חייהם למחקר וראו איך פרי עמלם נקבר בין ההריסות, ניתן יהיה רק לנסות ולהבריא. זה ייקח זמן. זה ידרוש כסף.
במדינה נורמלית וחפצת חיים, היה ראש הממשלה מורה לשר האוצר שלו להתייצב למחרת הפגיעה בדלפק הקבלה של מכון ויצמן עם פנקס צ'קים, לברר כמה יעלה לשקם את אשר נחרב, להכפיל את הסכום ולרשום את ההמחאה מיד.
במדינת ישראל תחת ממשלה שאת נזקיה אנו חווים בכל יום, נאלץ המוסד האקדמי, שהוא בין המובילים לא רק בישראל אלא אף בעולם, לחזר על הפתחים: יהודים רחמו רחמו.
עלי להודות שידי האוחזת בטלפון הנייד רעדה. מה הלאה? רפאל, אלביט והתעשייה האווירית יפתחו בקמפיין מימון המונים כדי לגייס כסף לייצור טילים ליירוט טילים? בית החולים סורוקה יפתח "הד סטארט" כדי לשפץ את החלק שנפגע? מה קורה פה לעזאזל? איפה המדינה?
המדינה, מסתבר, עסוקה בדברים אחרים. למירי רגב למשל היה חשוב לצאת לגיחה קטנה לחו"ל ביחד עם צוות מוגזם, כהרגלה, כדי להודות ליוון וקפריסין על העזרה שהגישו לישראלים שנתקעו בשדות התעופה. נו מילא.
לנתניהו היה חשוב לצאת לארה"ב, תוך שהוא מעניק לכולם (בעיקר לשופטיו) את התחושה שדברים גדולים קורים בגזרת החטופים ושעוד מדינות מתדפקות על דלתותינו בניסיון נואש להצטרף להסכמי אברהם.
לאריה דרעי, אחרי שהתפנה מחגיגות 7 באוקטובר כנס-גלוי, היה דחוף לטרפד את החוק שיאפשר רק למרבית החרדים להשתמט, ולא לכולם כנהוג היום. אני לא טוען חלילה שהממשלה לא עבדה בינתיים: אני בטוח שכל שר עשה בתחומו את המיטב כדי להרע את המצב, אז למכון ויצמן לא נשאר. מה יש?
זה לא העימות הראשון בין הממשלה למוסד המכובד. כחלק ממלחמתו של שר החינוך יואב קיש, באקדמיה, פגעה הממשלה בתקציבי המכון והביאה אותו כמעט עד להשבתה. ככה זה: יש סדרי עדיפויות, למשל מעונות יום שצריך לסבסד עבור ילדים שלא יתגייסו לעולם.
בכלל, כאשר בודקים את היחס של הממשלה למוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, נשמת אפה של החברה, מתגלה פגיעתה הרעה בכל אשר פונים. אולי כי מקובל להניח שרוב יושבי מגדל השן האקדמי הם שמאלנים, רחמנא לצלן. חלק מהם אף הביע תמיכה במאבק נגד המהפכה המשפטית, אז לאלה נחלק כסף? אז מה אם הם מצמיחים את המדענים של המחר, את החוקרים שעוד ירפאו סרטן, את מומחי הבליסטיקה שעוד ימציאו לנו את הדור הבא של כיפת ברזל, את הרופאים שיצילו את חיינו בחדרי הניתוח, את הסופרים, המחזאים, הבימאים, השחקנים והמוזיקאים שייתנו טעם לחיינו.
למה להשקיע בכל אלה שעלולים לפתח, במקביל לכישרון למדעים או למחול, גם דעה עצמאית שמנוגדת לדעת הממשלה? עדיף להשקיע בבני הישיבות שינהרו אל הקלפי כאיש אחד. מה לא?
מי שחושב שאני מגזים, מוזמן לקרוא את התגובות לקמפיין הגיוס של מכון ויצמן: רובן עוסקות בנושא אחד, העובדה שפרופ' שקמה ברסלר נמנית על צוות המכון. נו, עכשיו הכל ברור.
תאמרו שמדובר בטוקבקיסטים ולא בהוכחה לכך שהממשלה הכריזה מלחמת חורמה על כל מה שמשדר קדמה, נאורות, מחשבה עצמאית וביקורת?
ובכן כדי להוכיח את הטענה הזאת לא צריך היה לחכות לקמפיין גיוס הכספים של המכון: עוד העשן היתמר מבין ההריסות וכבר מיהר אחד בשם ינון מגל, דובר לא רשמי של ממשלת ישראל, לצייץ: "הקב"ה 1 - מכון ויצמן 0". היה מפתה להיכנס עכשיו לנבכי נפשו האפילה של מי שחוגג פגיעה במקום שבו ממציאים (בין היתר) תרופות למחלות חשוכות מרפא.
במקום זאת אגייס את כל אהבת האדם שעוד נותרה בי כדי לאחל לו שלעולם לא יזדקק לאחת מהן. ובחיי שהייתי מתעלם ממנו אלמלא היה מייצג נאמנה את רוחה של הממשלה הזאת ומדגים את כל תורתה בציוץ אחד אומלל.