מדי כמה ימים עוזבת אח"י דרקון את הרציף במספנות טיסנקרופ בקיל, נעלמת מתחת לפני הים ומפליגה לעוד סדרת ניסויים ומבדקי קבלה בים הצפוני. צוללת הדולפין השישית, כלי השיט היקר והמתוחכם ביותר שרכשה מדינת ישראל מעולם, נמסרה כבר לצה"ל בגרמניה בשנה שעברה, אבל כמקובל לא תפליג לישראל כדי שתיבדק, תיבחן, תכויל וכל ליקויי יצור שעלול להימצא בה יטופל.
צוללות הן הרכש הביטחוני העיקרי של ישראל בגרמניה. עיכוב אפשרי בהגעת אח"י דרקון לחיפה יסמן שאמברגו הנשק שעליו הכריז היום קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, יראה שמדובר במהלך אפקטיבי ובאמת מטריד. הדרקון היא הראשונה מבין שלוש הצוללות החדשות בסדרת הדקר, שאמורות לבצע משימות אסטרטגיות, ולפי מקורות זרים יצוידו בטילים באליסטיים עם ראשי נפץ גרעיניים. כלי קריטי בהרתעה של מדינת ישראל מול איראן וטורקיה המתחמשת.
אח"י דרקון היא כלי הלחימה היקר ביותר בצה"ל, בעלות של 2.2 מיליארד שקל (550 מיליון יורו). הסכום הזה אינו כולל פרויקטים נלווים של פיתוחים עבורה בידי משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות בארץ. הצוללות הבאות שאנחנו אמורים לקבל מגרמניה יהיו יקרות בהרבה מאח"י דרקון: שלושתן יעלו יחד 3 מיליארד יורו, ויהיו הגדולות ביותר שנבנו אי פעם בגרמניה.
מאז נחתם הסכם השילומים שנועד לפצות את מדינת ישראל הצעירה על מעללי השלטון הנאצי בשואה, הפכה גרמניה לשותפה ביטחונית קרובה של ישראל. בשנים שארה"ב עוד סירבה למכור לנו נשק, הגרמנים סיפקו לצה"ל מסוקי סיקורסקי S-58 וטנקי פאטון אמריקנים בהסכמה שבשתיקה מוושינגטון.
הניוון של תעשיית הנשק הגרמנית לאחר מלחמת העולם השנייה הפך את גרמניה לאחת הלקוחות הגדולים של התעשיות הביטחוניות מישראל. כבר בתחילת שנות ה-80 רכשו הגרמנים בשקט מאלתא של התעשייה האווירית פוד לוחמה אלקטרונית עבור גרסה מיוחדת של מטוס הקרב האירופי החדש דאז טורנאדו, שנועדה לשבש את מערכות הטילים הסובייטיות במלחמת העולם השלישית.
מאז גרמניה רוכשת מישראל יותר נשק משישראל רוכשת ממנה. בגרמניה פועל פס ייצור של טיל הנ"ט ספייק של רפאל, עבור צבא גרמניה ורבות ממדינות נאט"ו. הגרמנים חכרו מהתעשייה האווירית את מל"טי האיתן הענקיים והיקרים, ובעיקר יתחילו לקבל בסוף השנה את סוללות טילי החץ-3 שהזמינו גם כן מתע"א, בעסקת הייצוא הביטחוני הגדולה ביותר של ישראל אי פעם ב-3.5 מיליארד דולר. גרמניה רכשה משגרים ורקטות מאלביט, ופודי הנחיית חימוש ואת מערכת מעיל רוח לטנקים שלה מרפאל. בסגירת מעגל גם דגם הל"א של מטוס היורופייטר שהחליף את הטורנאדו מצויד בפוד ישראלי, הפעם מרפאל, עסקה שלבדה הייתה שווה כ-200 מיליון דולר.
הרכש הביטחוני של ישראל מגרמניה זינק אחרי 7 באוקטובר, כאשר משרד הביטחון האיץ את הרכש בחו"ל, ולפי מקורות זרים כלל פגזים, רקטות נ"ט ועוד. אלה הצטרפו לעסקת הצוללות, לרכש ספינות הסער 6, ומנועים לטנקי המרכבה סימן-4 ונגמשי הנמר, מתכנון גרמני אך ייצור אמריקני. הסטי"לים החדשים של חיל הים, ספינות הרשף שבנייתן החלה במספנות ישראל בחיפה מיועדים לקבל גם הם מנועים גרמניים.
סך הרכש הביטחוני הישראלי זינק ב-2023 ל-326 מיליון יורו לפי נתונים שפורסמו בגרמניה, פי 10 מאשר ב-2022. ב-2024 הוא עמד על 161מיליון יורו, ובמחצית הראשונה של 2026 ירד ל-33 מיליון יורו. לפי הודעת ממשלת גרמניה מוקדם יותר השנה, 98% מהרכש אינו של מערכות שקשורות למלחמה בעזה.
האם אח"י דרקון תוגדר כעת כאמצעי שקשור ללחימה בעזה? דובר צה"ל לא פרסם תיעוד של צוללות שמשתתפות בלחימה ברצועה, אבל כן של סטי"לים. האם זה יגרום לגרמנים לעכב אספקת מנועים לסטי"לים החדשים שחיל הים מאוד זקוק להם? ואם ייצור מנועי המרכבה והנמר בגרמניה חריג אותם מאמברגו אפשרי?
ההצהרה של מרץ נראית בעיקר כמסר פוליטי לישראל, אבל היא עלולה לכלול פגיעה אמיתית בביטחון המדינה, ובעיקר תעודד מדינות ידידותיות פחות להפעיל ולהחמיר אמברגואים דומים. אווירה כזאת תקשה גם על הייצוא הביטחוני הישראלי. כבר היום יותר ויותר מדינות שרוכשות מהתעשייה האווירית, אלביט ורפאל דורשות שהעסקאות לא יפורסמו, כדי שלא לחטוף ביקורת פוליטית. באווירה כזאת יתקשו פוליטיקאים זרים, בעיקר באירופה לאשר עסקאות נוספות, טוב ככל שיהיה הנשק הישראלי.
המלחמה בעזה נתפסה כמעבדה שהוכיחה את יתרונות מערכות הנשק הישראלי ויכולתן להתמודד עם איומים מודרניים, כפי שהוכח גם באיראן ולבנון. עכשיו ההשפעה שלה עלולה להיות הפוכה.