חטופים או סתם תקועים בחו"ל? זכרו שממשלת ישראל לא אחראית

מן הקל אל הכבד: שר האוצר מתנגד לפיצוי לישראלים שנתקעו בחו"ל בגלל החלטת ממשלה. נבהיר שוב: אזרחים ישראלים טסו לחופשה או עסקים בחו"ל, לא יכלו לשוב ארצה בגלל החלטת ממשלת ישראל, שסגרה את שמי המדינה (בצדק).

בגין ההחלטה הזאת הוציאו ישראלים רבים, עשרות אלפים לפי הדיווחים, סך של כמה אלפי אירו לא מתוכננים, אבל מדינת ישראל לא מתכוונת לשאת בהוצאות.

נהוג לחשוב שעסקינן בצרות של עשירים, ולא היא. לא כל מי שנתקע בחו"ל היה אמור לשוב מחופשת ספא מפנקת במלונות של חמישה כוכבים (וגם אם נניח שכן, אז מה?). חלק מהנוסעים היו זוגות צעירים בירח הדבש שלהם, מילואימניקים שאחרי כמה מאות ימים בעזה החליטו לנקות קצת את הראש במקום בלי חדשות, סבתות שחסכו שקל לשקל במשך שנים כדי לצאת לחופשה קצרה באירופה עם הנכדים, הורה שנסע לבקר את ילדיו שחיים או אפילו מי שטסו לצרכי עבודה, אבל אינם נמנים על העשירון העליון של אנשי העסקים.

כלומר, עשרות אלפי ישראלים חוו פגיעה כלכלית משמעותית בהיקף של אלפי דולרים או אירו, רק בגלל שממשלת ישראל החליטה (שוב, בצדק) לתקוף באיראן. הם לא התעלמו מאזהרות המטה ללוחמה בטרור, הם לא טסו מתוך ידיעה ששמי ישראל עומדים להיסגר על ראשיהם. הם בסך הכל רצו לבלות חופשה, רגע לפני שיא העונה.

א' חבר שלי למשל, הוא מנהל בדרג הביניים שעובד קשה למחייתו. לא צריך לרחם עליו, אבל אל תמהרו לקנא בו: האיש עובד כ-12 שעות ביום, לפעמים בסופי שבוע ובחגים, לעיתים קרובות בלילות, הכל כדי לממן רמת חיים מעל לממוצע. בחודש יוני הוא טס עם אשתו לארבעה ימים בעיר במערב אירופה. או אז פרצה המלחמה.

א' נתקע: אחרי שבוע ביעד המקורי הוא החליט להתקרב מעט ארצה וטס ליוון, שם נאלץ לשהות עוד כעשרה ימים של חופשה כפויה, עד שנמצאה לו טיסה לישראל - הכל בתשלום נוסף כמובן.

א' יכול להרשות לעצמו לעמוד בתשלום של אלפי אירו מבלי להתרושש, אבל תקציב הבילויים שלו לשנה הקרובה אזל בגין אותה חופשה. בפעם הבאה שבה ירצה לטוס לחו"ל בשנה הקרובה, יצטרך להסתפק במבט נוגה מערבה מעבר למרפסת ביתו.

בכוונה לא נדרשנו כאן לסיפור קורע לב, אלא רק לדוגמה אחת מני רבות שבה שוב נדפק המעמד הבינוני בגלל החלטת ממשלה.

לא מדובר במקרה סעד, אבל כן בהוצאה כבדה שלעיתים קרובות (למשל הורים לילדים קטנים, קשישים וחולים) הייתה כרוכה גם בעוגמת נפש גדולה.

יובהר מיד: ספק אם יש מי שחושב שמדינת ישראל צריכה לממן לאזרחיה שהות בת מאות אירו ללילה במלונות 5 כוכבים, אבל היא בהחלט הייתה צריכה להחליט על סכום ליום שהייה.

כמה? נניח מאה אירו (נמוך ממחיר מלון ללילה והוצאות מחיה ליום) עבור כל יום שבו שהה אזרח מחוץ לישראל מעבר למועד השיבה שנקוב בכרטיס הטיסה המקורי שלו. הרי לא מדובר באשמתו, נכון? הוא מצידו היה מוכן לשוב ארצה, אלה כללי הזהירות שנאכפו - בגין החלטת ממשלה - שמנעו ממנו לשוב למדינתו.

אפשר היה לפטור את העמדה הנפסדת של שר האוצר כליקוי מאורות, אלמלא היה נדמה שמדובר בשיטה, בקו מחשבה סדור, אולי אפילו באידיאולוגיה: אנשים נאלצו להעביר כשבועיים בחו"ל בגלל ממשלת ישראל? זבש"ם. שיגידו תודה, החוצפנים, על שלא שהו כאן באזעקות ובעיקר על שהייתה להם את הזכות לתרום למאמץ המלחמתי.

זה אותו קו מחשבה שבטוח שחיילים צריכים ללכת אל מותם בגיל, מאושרים מהזכות למות בעד ארצם. זה אותו קו מחשבה שמפקיר את החטופים לגורלם: אז מה אם נחטפו בבוקר של חג מבתיהם, חלקם ממיטותיהם? אז מה אם כל זה התאפשר כי ממשלת ישראל וצבאה נרדמו בשמירה? זה נותן להם זכות כלשהי? שיראו עצמם חוליה בשרשרת הדורות של העם היהודי ולא יפריעו לצה"ל לנצח, נודניקים שכאלה.

בעולמו המשיחי של סמוטריץ' אין כלל אנשים כפרטים, אלא רק לאום - הדגל הוא הסמל וכל מי שנאלץ להקריב משהו בעדו, גם אם לא נשאל, קל וחומר לא התנדב, צריך להיות אסיר תודה על שהתאפשר לו להקריב את הקורבן.

נניח לרגע שהשיקול שהיה מנחה את סמוטריץ' היה רציונלי, הגיוני בסל השיקולים של שר אוצר אחראי, למשל מניעת מעמסה של עוד כמה מאות מיליוני שקלים על הקופה הציבורית הקורסת.

רק שסמוטריץ', אחד התומכים הגדולים בתכנית כיבוש עזה בעלות של עשרות מיליארדי שקלים, לא דואג לקופה. לו היה דואג לה הוא היה עומד עם האצבע בסכר כדי למנוע מיליארדים רבים של כספים קואליציוניים, חלק נכבד מהם מוקדש למימון משתמטים.

לפיכך זה לא הכסף, אלא הרצון להיות גיבור על חלשים, על מי שלא יכולים להניף אצבע נגד הממשלה (אולי רק בקלפי), עניין די אופיינתי לתסביך הנחיתות שמתגלה בכל יום קצת אצל שר האוצר.

הבעיה היא שזה לא ייעצר שם - אנא רשמו לפניכם את האזהרה: מי שחושב שדמי "חופשה" שנכפתה על ישראלים בניגוד לרצונם הם מס אמת עבור המעשה הציוני (כך בפרשנות המעוותת של שר האוצר), יגיע גם אל חשבונות הבנקים שלכם, אל קופות הגמל, אל קרנות ההשתלמות, אל תיקי המניות ואל החסכונות.

היום הוא "רק" לא מחזיר כסף שמגיע לאזרחים בדין, מחר הוא יהפוך מפסיבי לאקטיבי ויישלח יד אל הכיס הפרטי שלכם.

הן הכסף למימון כיבוש עזה מחדש לא יצמיח את עצמו, נכון? גם חזון העוועים של "נחלה" להתיישבות-מחדש ברצועה יעלה מיליארדים רבים. אז מאיפה הכסף? בהתחלה מהמקורות ה"רגילים" - קיצוץ רוחבי בשירותים.

אחר כך מהמקורות הקצת-יותר יצירתיים, בדמות העלאת מיסים, ישירים או עקיפים. או אז, כדי למלא את הקופה, יגיעו גם אל הכיס של כולנו, כי הרי בינינו: מי אלה שמסוגלים לחסוך אם לא אותם פריבילגיים שמסוגלים לטוס לחופשה בחו"ל...?

היום אלה הפיצויים שלהם, מחר אלה החסכונות של כולנו. כי ככה זה אצל שר אוצר שהוא כחבר בכת: כולם מוכרחים לתרום את הרכוש הפרטי עד לשקל האחרון. לכן הביטו היום בחבריכם המושפלים, שכל חטאם הוא שביקשו לבלות חופשה קצרה בחו"ל והופקרו לגורלם. היום זו ההוצאה העודפת שלהם, מחר יהיו אלה החסכונות של כולנו.