דנמרק היא אחת המבקרות הגדולות של ישראל באירופה. ראש ממשלתה מאטה פרדריקסון, המשמשת כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, אמרה החודש שעבר כי היא שוקלת להטיל סנקציות על ישראל כדי לגרום לה לסגת מעזה. נתניהו הפך ל"בעיה", אמרה.
אבל גם לדנים יש אויבים: כמו מדינות רבות באירופה הם חוששים ממתקפות רוסיות מהאוויר, ולכן החליטו לחזק את מערך ההגנה האווירית שלהם. ישראל היא אחת מהיצרניות הבולטות של מערכות כאלה, שזוכות לביקוש רב באירופה
פינלנד השכנה רכשה מרפאל מערכות קלע דוד ומלאי מיירטים ב-317 מיליון יורו. סלובקיה רכשה ברק MX מהתעשייה האווירית ב-560 מיליון יורו, בעסקה הכוללת לפי הפרסומים במדינה 6 סוללות. קפריסין רכשה לפי גורמים זרים שתי סוללות של ברק MX תמורת כמה מאות מיליוני דולרים. יוון מתלבטת כעת בין שתי המערכות, ששודרגו בשנה האחרונה כך שיוכלו ליירט גם טילים באליסטיים.
גרמניה, שחיפשה מערכת מתקדמת יותר, שתכסה שטח רב יותר ותוכל ליירט טילים באליסטיים בחלל, רכשה מהתעשייה האווירית את מערכת החץ-3 המתקדמת בהרבה תמורת 3.5 מיליארד דולר, שתתחיל לקבל בסוף השנה.
אבל דנמרק בחרה לרכוש את מערכת הפטריוט האמריקנית המוגבלת לעומת החץ (לכן פיתחו האמריקנים את הת'אאד). העסקה כוללת שתי סוללות מצומצמות ו-56 מיירטים בסך הכל. העלות 8.5 מיליארד דולר. כמעט פי 3 מהעסקה הגרמנית, פי 20 מהמערכות הישראליות שרכשו מדינות אחרות באירופה.
כלכלי? לא ממש. יתרון טכנולוגי? הפטריוט זוכה לשימוש נרחב בידי אוקראינה, אבל המערכות הישראליות צברו ניסיוו רב לא פחות במערכה מול איראן, תימן, חיזבאללה וחמאס. העיקר שהדנים לא משתמשים בטכנולוגיה ישראלית.