יש קשר הדוק בין מלחמות לעלייה בשימוש בסמים. מבלי להיכנס יותר מדי אל בין דפי ההיסטוריה, אפשר לראות קשר סיבתי מובהק בעלייה בשימוש במה שמוגדר סמים (גם עם עצם ההגדרה יש בעיה, תכף נגיע גם אליה) לאורך ההיסטוריה בצמוד למלחמות: מלחמות העולם הראשונה והשנייה, מלחמת וייטנאם - ואין כמעט חייל בצה"ל של שנות השמונים והתשעים שלא זוכר (גם אם לא לקח בכך חלק פעיל) איך מנות קרב עברו לתושבי דרום לבנון בתמורה לשקיקים של חשיש.
לכן אולי אין פלא בכך שלאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על מעצרים של אנשים נורמטיביים בחשד לסחר בסמים. היבול של היממה האחרונה בלבד הוא גננת, שרירן ורופא שיניים.
ציון השיוך המקצועי של השלושה לא נועד להציגם כ"בני טובים", כפי שהיו מגינים פעם על נערים ממעמד כלכלי גבוה שסרחו, אלא להראות שהשימוש - וכפועל יוצא מכך, הסחר בסמים, הוא כבר מזמן לא נחלת משפחות פשע שמפעילות כל מיני "כספומטים" למכורים במקומות ששומר נפשו ירחק מהם.
עוד הבהרה חשובה היא שלשימוש בסמים, בהכללה, יש תופעות לוואי מסוכנות. כלומר, המטרה היא לא לסדר שורות של טקסט שיתמכו בצריכה חופשית אלא אולי להיפך: מאחר שסמים (שוב, בהכללה) נגישים היום לכל אחד ונמצאים במרחק של הודעת טקסט אחת מכולנו, חובה על כל אדם להגביר את האחריות האישית על מה שהוא בוחר להכניס לגופו.
צורכים סמים כחוק
אחרי ההבהרה החשובה הזאת, אפשר לדבר קצת על מה הם סמים - ובעיקר מהם סמים אסורים, כאלה שהמדינה נלחמת בהם באמצעות חקיקה והמשטרה באמצעות אכיפה. התשובה היא: מה שהמדינה החליטה לקרוא לו סם. כלומר, מה שהרכבו הביולוגי או הכימי נכלל בפקודת הסמים. רוצה לומר, יש כאן החלטה של פקידים, חלקם בחליפות, אחרים בחלוקים לבנים או במדים כחולים וגלימות שחורות של שופטים.
המדינה שאוסרת על שימוש בחומרים מסוימים, מעודדת אותנו להשתמש בחומרים אחרים. אני לא מבקש לערער על ההחלטה לפיה זריקת חיסון נגד שפעת (למשל) עשויה להועיל לנו בעוד זריקה של הרואין עלולה לגרום למותנו, אלא רק להוכיח שהריבון שמבקש מאתנו להפשיל שרוול ביד אחת, אוזק לנו את השנייה.
המדינה לא מחליטה רק מה מותר לנו לצרוך, אלא גם מי מוסמך לספק לנו חומרים שמוגדרים כמסוכנים: מי שייצר בעצמו וימכור אותם לציבור לשם הפקת רווח עלול למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח לשנים ארוכות.
לעומת זאת מי שמייצר לנו אותם, רושם לנו אותם ומוכר אותם (ובשפה ברורה יותר: חברת התרופות, הרופא, הרוקח ובית המרקחת) במסגרת החוק, נהנה לרוב ממעמד חברתי גבוה. זאת למרות שבישראל, על פי ההערכות, מתים בכל שנה כ-2,000 שני אדם כתוצאה מנטילה של תרופות (סמים חוקיים).
נחדד: בישראל מתו במהלך השנתיים מאז התרגש עלינו אסון ה-7 באוקטובר, יותר מ-4,000 אנשים כתוצאה ישירה מנטילה של תרופות מרשם. בזמן הזה גבה הטבח הנורא והמלחמה שפרצה בעקבותיו כמחצית מהקורבנות. תאונות הדרכים פחות ממחצית.
בארה"ב למשל, המספרים גדולים הרבה יותר: ההערכה היא כי משככי כאבים לבדם גובים את חייהם של מעל מאה אלף אמריקאים. נתון מטורף, ובכל זאת - האנשים שייצרו את החומרים הקטלניים ועודדו רופאים לרשום אותם, התעשרו כהוגן - ובעיקר כדין.
זיכרונות מהמאה שעברה
יותר מ-51 מיליארד דולר מוציא הממשל האמריקאי מדי שנה על מה שמוגדר "מלחמה בסמים". כ- 200 מיליארד שקל.
במדינה שמוציאה את הסכום המטורף הזה, אין ביטוח בריאות ממלכתי. תעשיית הכליאה (הפרטית!) משגשגת, בחלק מהמדינות יכול אדם להיכלא לתקופת מאסר ארוכה בגין עישון של ג'וינט. לעומת זאת תעשיית הבריאות שמורה לעשירים בלבד. מי שנקלע לבעיות רפואיות בלא שיהיה לו כיסוי ביטוחי הולם, נדון לאבד את כל רכושו (באופן פרדוקסלי, אולי גם להתמכר לסמים שלא יכול היה לצרוך דרך הביטוח הרפואי ועתה הוא צורך אותם ברחובות).
האם האכיפה הנמרצת והמושקעת כל כך (רק הבוקר התגאה טראמפ בחיסול 11 מבריחי סמים מוונצואלה) גורמת לירידה בביקוש או בשימוש - או שהיא בעיקר מזניקה את מחירי הסמים וממלאת את בתי הכלא (נזכיר שוב, הפרטיים)? נדמה שהתשובה ברורה.
האמת, היא הייתה ידועה מראש: "הניסוי האצילי" הידוע יותר כחוק היובש, שנחקק ב-1919 ויושם החל משנת 1920, נחל כישלון חרוץ. במשך כ-13 שנים היו משקאות אלכוהוליים מחוץ לחוק במדינות ארה"ב. התוצאה היא עלייה שמוערכת בפי 4 במספר המתים בשנה כתוצאה משתיית אלכוהול מחתרתי, וחמור מכך: צמיחתם של ארגוני פשיעה עוצמתיים ומאורגנים.
אגב, במהלך התקופה הזאת מי שנהנו מלגימה חופשית היו חולים שזכו למרשמים רפואיים, שכן שימוש באלכוהול למטרות רפואיות הוכר בחלק מהמדינות כחוקי (אם זה מזכיר לכם קנאביס של ימינו, זה לא במקרה).
הלוואי שאפשר היה לקשור את ביטול החוק המזיק הזה להכרה בזכויות אדם או להתפכחות מצד הממשל שראה מה עולל, אבל הסיבה הייתה... ובכן, כסף: המדינה שנקלעה למשבר כלכלי עמוק (תקופת השפל שלאחר מפולת המניות של 1929) הייתה זקוקה לכל סנט, והכריזה על לגליזציה שכרוכה במיסוי.
שלא תשתו לי חשיש
משקאות אלכוהוליים הם סם חוקי. כחובב משקאות וכמי שכותב על התחום במשך שנים ארוכות, אני הראשון להכיר בכך שיש להם פן תרבותי נהדר, תחביב חברתי נעים ששורשיו בהיסטוריה והווייתו בחקלאות ובתעשייה. עם זאת לא אכחד שיש לו גם פן שלילי, בגין צריכה מופרזת: התמכרות, נזק לכבד ונטייה לאלימות אצל חלק מהשתיינים.
למרות שמשקאות אלכוהוליים הם חוקיים וניתנים לרכישה בכל קרן רחוב, רובנו לא מתגלגל בהם שיכור, מכה את רעהו למוות או מת ממחלות כבד. למה? כי האדם הנורמטיבי יודע לאזן בין מחויבותו האישית, החברתית, המשפחתית והמקצועית, לצריכה שנועדה לערפל מעט את החושים במקום ובזמן שנועדו לכך (למשל עובדי חברת הייטק שבתום שבוע של עבודה מאומצת עולים לדרינק משותף על הגג).
כלומר, יש לנו אמצעי טשטוש חוקי ונגיש שרובנו מצליח שלא להגזים בצריכתו או לפרק בגינו משפחות, עסקים ואת גופו שלו.
זאת לעומת סמים לא חוקיים: יקרים, מצמיחים פשע, דנים את מי שלא מסוגלים לצרוך את המיטב (למשל אנשים עשירים שצורכים קוקאין "נקי" ומובחר) לתופעות לוואי פיזיולוגיות ומנטליות קשות, המלחמה בהם עולה הון תועפות, בתי הכלא מתמלאים במי שסוחרים בהם באופן לא חוקי, המלחמה בהם עולה הון תועפות - ועזבו כל אלה: הביקוש להם עולה והשימוש בהם גובר, בעיקר בעת מצוקה חברתית כמו בישראל של השנתיים האחרונות.
מה היה קורה אילו מי שבוחר להשתמש בסמים היה יכול לפסוע אל בתי מרקחת מיוחדים, לרכוש אותם לשימוש עצמי, לשלם תמורתם מחיר זניח (יחסית למחיר ברחוב) ולהשתמש בהם שלא באופן מחתרתי? נשמע הזוי, נכון? אבל הזוי פחות מאשר לבזבז מיליארדים במלחמה אבודה.
המלחמה של ניקסון
לא הכל בתחום המלחמה בסמים כלכלי, יש גם פוליטי. אחד הנשיאים האמריקאים הידועים ביורת בתחום המלחמה בסמים היה ריצ'רד ניקסון. מדוע הוא הכריז מלחמה על הסמים, ממריחואנה ועד להרואין (שצריכתם עלתה מאוד ככל שהתארכה מלחמת וייטנאם)?
ובכן ג'ון אהרליכמן, מי שהיה יועצו הבכיר, חשף - מכה על חטא ווטרגייט - את השיקולים שהניעו את ניקסון ויועציו לצאת למלחמה בסמים.
מתנגדי הנשיא היו קבוצות של שמאל סטודנטיאלי ושחורים. בקרב הראשונה היה נפוץ מאוד השימוש במריחואנה, בקרב השנייה - הרואין. אהרליכמן מודה שהנשיא וצוותו ידעו שהם משקרים כשהכריזו מלחמה רבתי על כל סוגי הסמים, אבל לדבריו הם עשו זאת מסיבות פוליטיות.
יובהר שוב, המטרה אינה להגביר חלילה את השימוש בסמים. מדובר בחומרים אסורים על פי חוק ששימוש בהם, בעיקר שימוש מופרז, עלול לגרום להתמכרות ולסכן חיים.
המטרה היא להראות כיצד הממסד נוהג מוסר כפול בתחום הזה משיקולים כלכליים (המלחמה במריחואנה-גראס-וויד למשל היא בכלל תופעת לוואי בקרב על שליטה במקור לייצור ניירות. לא במקרה היא צמחה יד ביד עם עליית העיתונות המודפסת וגוועה בצורך ליגליזציה מתפשטת, עם דעיכתה והמעבר מפרינט לדיגיטל) או פוליטיים.
אני לא מייצג את החשודים בסחר בקוקאין, בטח שלא מצדיק את הגננת, השרירן או רופא השיניים (אם אכן החשדות יתבררו כמוצדקים), אלא רק טוען שהפרופיל החברתי-תעסוקתי שלהם מלמד על שימוש גובר והולך בסם בקרב המעמד הבינוני-גבוה, ככל הנראה על רקע מצוקה קיומית שמתפתחת בישראל בשנתיים האחרונות.
בעוד ראש הממשלה החליף אמש את הביטוי "ניצחון מוחלט" ב"ניצחון גורף", יש יותר ויותר ישראלים שגרפו אבקה לבנה, פוררו אותה ואחר כך ניסו לצרוך את דבריו בין השורות.