לפני שבע שנים, הגיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לחנוך את חדר המיון הקדמי בקריית שמונה, עיר שתושביה נאלצים לנסוע 40 דקות, כשאין פקקים, לבית החולים זיו בצפת, כדי לזכות בטיפול רפואי מציל חיים. חלקם איבדו את חייהם בגלל שלא הצליחו להגיע לשם בזמן.
במהלך הטקס החגיגי הכריז נתניהו, שלכל אזרחי ישראל, בכל מקום, מגיע הטיפול הטוב ביותר. ואז קמה על רגליה תושבת העיר, אורנה פרץ, ושאלה בזעם, "אז למה סגרתם את המיון?". נתניהו לא נשאר חייב ואמר משפט שרודף אחריו עד היום, "את לא מעניינת. את משעממת אותנו. תביאי דברים מעניינים".
פרץ, פעילת ליכוד מקומית, נפגעה עד עמקי נפשה. היא הזכירה לו. שהיא מצביעה עבורו בכל מערכת בחירות, מה שלא הפריע לנתניהו להמשיך ולהלל את אהבתו לגליל, ולספר על הקשר המשפחתי שלו לאזור. רק אחרי כמה שעות טובות, כשהסערה כבר שרפה את הרשתות, הוא נאלץ להסביר שהדברים נאמרו מתוך צער אישי על פטירת ידידו, עורך הדין יעקב וינרוט.
הסיפור לא נגמר כאן. מהר מאוד התברר שלא מדובר בחדר מיון קדמי שיחליף את זה שנסגר כבר ב 2013, לאחר ששימש במשך שנים כשלוחה של בית החולים זיו בצפת, אלא במרפאה צפופה ורעועה, שעדיין מופעלת באופן פרטי וזוכה לביקורות קשות על איכות הטיפול הרפואי שהיא מספקת.
אבל בקרוב המצב אמור להשתנות לטובה. מי שמבקר היום בקריית שמונה, שרק כ-60% מתושביה שבו אליה לאחר המלחמה, יכול לראות את הבניין הגדול והמודרני שהולך ונשלם בימים אלה. שם אמור להיפתח סוף סוף חדר המיון הקדמי החדש של העיר, שיחליף את המרפאה המקרטעת שחנך נתניהו.
אלא שעל אף ההבטחות, המדינה עדיין לא העבירה את התקציב שאושר להקמת המבנה. ואם לא די בכך, האוצר מסרב לממן את פעילותו, בסכום פעוט המוערך בין 2 ל-2.5 מיליון שקלים לשנה, למשך חמש שנים, תקציב הדומה בהיקפו לזה שאושר במהירות כדי לממן את אבטחת המבקרים השנה באומן, כי הצלת תפילות קודמת להצלת חיים.
עיקר עלות המלר"ד, כ-100 מיליון שקלים, הגיע מהעירייה ומתורמים אמריקאים, ובראשם ארגון Jewish National Fund, שיושב בניו יורק, מגייס תרומות ומקים פרויקטים בפריפריה. מחציתם הושקעה בבניית הבניין והמחצית השנייה מיועדת לרכישת ציוד רפואי מתקדם. במהלך המלחמה התחייבה הממשלה להעביר 13.5 מיליון שקלים לטובת הקמת המרכז, אך עד היום הועברו רק 2 מליון שקלים סה"כ.
עורך הדין אלון בדיחי, שהגה את הפרויקט בשנת 2016, ורואה בו פרויקט חיים, עומד חסר אונים מול האטימות הממשלתית. "הבנייה התחילה לפני המלחמה ואנחנו נמצאים בפינישים האחרונים. בינתיים, מתוך 13.5 השקלים שהצלחתי להוציא מהממשלה, קיבלנו רק שני מיליון כנגד ההתקדמות, ואני נאלץ לגלגל כספים אמריקאיים כדי לכסות על הפער".
אבל גם אם יושלם שלב ההקמה, האתגר האמיתי יהיה מימון ההפעלה. העלות השנתית שלה צפויה לעמוד על כ-2.5 מליון שקלים, מתוכם מממנת המדינה רק 480,000 שקלים, כשאת השאר אמורה להשלים העירייה. מכיוון שעיריית קריית שמונה לא יכולה לעמוד בסכומים האלה, היא הצליחה לגייס עוד חצי מיליון שקלים ממפעל הפיס, אך עדיין קיים פער של בין 1 ל-1.5 מיליון וחצי שקלים שלא יאפשרו את פתיחת המלר"ד.
"המדינה מוכנה לתקצב את המלר"ד של קריית שמונה בסכום שהיא מתקצבת מלר"דים אחרים, שהוקמו בעיריות חזקות", מסביר עו"ד בדיחי. "יהיו שם MRI, CT, רנטגן, ממוגרפיה, שירותים שאין באזור בכלל, וזה צריך להיות אינטרס של המדינה לספק אותם במהירות. בגלל שאין רפואה אחודה בצפון, זאת אומרת שכל חברי קופות החולים יוכלו להגיע ולקבל שירות, המודל בנוי על תשלום מינימלי שישלמו המטופלים והקופות יתנו להם החזר. אנחנו מנסים להגיע לפחות לרפואה אחודה של רופאים מקצועיים, כמו רופא עיניים ורופא עור שיקבלו שם, ויתנו מענה לכל קופות החולים.
"אבל כל זה לא יקרה אם לא נמצא איך לממן את הפעלת המרכז הזה. והמצב בעייתי, כי התכנית הכלכלית שלנו נבנתה על אוכלוסייה של 25,000 נפשות בעיר. כרגע רק קצת יותר ממחצית חזרו הביתה, מה שאומר שהגרעון יהיה גדול מ-2 מיליון שקלים. אבל לא מדובר רק על טיפול בתושבי קריית שמונה. מה עם הגליל העליון, התושבים ברמת הגולן, חיילים, מטיילים, סטודנטים שיחזרו ללמוד פה. אני לא מצליח להבין איך לא מוצאים בשביל זה עודפי תקציב.
"הצענו למדינה שנקים מנהלת, ויהיה בה נציג של משרד האוצר. הוא לא יצטרך להגיע לישיבות, אבל כל החומר יהיה פרוש בפניו והוא יוכל לראות את כל הנתונים. אנחנו לא מחפשים להרוויח אלא רק להתאזן. אמרו לנו שכדי שנקבל את הכסף צריכה לעבור החלטת ממשלה. למה מחכים? היא כבר היתה אמורה לעבור מזמן". רק שכרגע זה לא ממש מטריד אף אחד.