תעשייה ישראלית היא נשמת אפה של מדינת ישראל, בלי ציניות ועם הרבה ציונות: אם הישראלי אמור להיות דגם משופר של היהודי הגלותי - לוחם, מגן, חורש, זורע, קוצר ומייצר, אזי תעשייה מקומית צריכה להיות לפחות צלע אחת במגן דוד הניצב במרכז הדגל של כולנו.
אך ראו מה עגום הוא מצבנו: בעוד הפיננסים, "עסקי האוויר" ("לופט גשעפט" כמו שאמרו בגולה) מטיסים את הבורסה לשיאים חדשים, הרי שהתעשייה בישראל חווה את אחד מרגעי השפל שלה.
לתעשייה הישראלית, בניגוד לחקלאות למשל, אין מי שימנה את שבחיה. בכל פעם שעולה רעיון להצפת שוק המזון בייבוא של ירקות, פירות, חלב וביצים, קמים הלוביסטים ומסבירים לנו שחוסן לאומי נשען על חקלאות מקומית ושמדינה שלא יכולה להזין את עצמה, עלולה להיקלע לאיום קיומי.
אפשר להתווכח מה מזה אמת ומה מזה הוא לא יותר מדמגוגיה פופוליסטית, אבל אי אפשר להתכחש לחוזקו של הלובי החקלאי - חזק עד כדי כך ששר החקלאות הכושל, אבי דיכטר, הוסיף לשם המשרד איזה קשקוש שקשור לביטחון המזון.
לעומת זאת לתעשייה אין מספיק מליצי יושר, אולי כי פסי ייצור מצטלמים פחות טוב משדה חסה או מטע אפרסקים על רקע הזריחה. "ממילא כל התעשייה היום היא הייטק", מושכת ישראל בכתפיה ורצה לייבא בזול, מותירה לתוצרת הארץ בקושי מס שפתיים בנוסח "קנו כחול לבן".
זה רק ספורט?
אלא שהבעיה היא כבר מזמן לא הישראלי שעושה את השיקול הכלכלי שלו נוכח שוק מוצף בייבוא מתחרה. הבעיה היא שצירוף המילים: MADE IN ISRAEL הפך לרעיל ברחבי העולם.
זה תקף כמובן לא רק לייצור, אלא גם לתרבות, לאומנות ואפילו לספורט (רק אתמול אירחה נבחרת ישראל את איטליה לא בבלומפילד, טדי או סמי עופר, אלא בדברצן, הונגריה), אבל בעוד שנבחרת ישראל, אם ישתפר מצבנו הביטחוני והמדיני, תוכל לחזור לארח בישראל "מהיום למחר", אזי תעשייה שנפגעה ומפעל שנסגר, יהיה קשה יותר (עד בלתי אפשרי) לשקם.
מה הקשר בין זה לבין החרמה מצד התעשיינים בישראל את המשלחת שמוביל שר האוצר להודו? פשוט מאוד: הוא אחראי למצבה העגום של התעשייה הישראלית. הוא אחראי לא רק מתוקף היותו שר האוצר, אלא גם מתוקף עמדותיו המדיניות הקיצוניות.
כלכלה מעדיפה שקט ביטחוני. זה כלל נכון לכל משק בכל העולם, אבל דווקא בישראל מונה פירומן לתפקיד שמתחנן לאישיות יציבה יותר. הייצוא הישראלי לאירופה, לצפון אמריקה ולאוקיאניה סופג מכות קשות לא רק בגלל מה שעושה צה"ל בעזה (בלי להיכנס לדיון באשר לאופי הפעולה ונחיצותה), אלא גם בגלל הטירוף הגזעני שמפגין שר האוצר שלה.
אם ישראל השפויה מסבירה לכל העולם שהיא נקלעה לסיטואציה שבה היא הייתה מוכרחה להגן על חייה גם במחיר פגיעה באזרחים, בא שר האוצר שלה עם מיכל בנזין (מי כמוהו יודע) ויוצק על הלהבות, עם דיבורים על גירוש, טרנספר והצפת עזה במתיישבים יהודים.
בכייה לדורות
שר אוצר אחראי היה תובע מראש הממשלה לגרש ממשלתו כל שר שאלה המסרים שהוא מקדם, אבל כאשר מקור המסר הוא שר האוצר עצמו, התעשיינים והיצואנים יכולים לדפוק את הראש בקיר מתוך תסכול.
אפשר לייחל לכך שבצלאל במוטריץ', שבסקרים מתנדנד על גבול אחוז החסימה, יהפוך בעוד קצת יותר משנה לזיכרון רע, הערת שוליים בהיסטוריה של מדינה שואפת לשפיות.
הבעיה היא שגם אם כך יהיה, לא בטוח שאת הנעשה יהיה אפשר להשיב: כל תעשיין שהוא גם יצואן יודע מה נדרש כדי לפתוח שוק חדש.
כמה צריך לכתת רגליים בתערוכות וירידים, למצוא מפיץ נכון, להתגבר על החשדנות שהייתה (בשווקים מסוימים) כלפי השם "ישראל" (עוד לפני 7 באוקטובר) - והנה עד שראה ברכה בעמלו, שגשג והצליח לא רק למלא את הקופה ולהחזיר את השקעתו, אלא גם להכניס ממון רב לקופת המדינה, הכל קרס לנגד עיניו בתוך חודשים אחדים.
מילא המוסר הכפול של הגויים, שממהרים להתנער מישראל ותוצרתה, אבל השר שאמור לסייע להם רק מגביר את הלהבות במקום לנסות לצנן אותן.
בשבילו הכל משחק
אז עכשיו הוא מארגן טיול להודו. ייאמר מיד: הודו, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בעולם, היא שוק חשוב שיכול לתקן לחלק (אם כי קטן יחסית) מהיצרנים והיצואנים הישראלים נזקים שספגו במקומות אחרים על הגלובוס.
הבעיה היא שכאשר ראש המשלחת הוא שר האוצר, מתעורר חשש שמא היעד לא נבחר באקראי אלא שהוא פשוט אחד המקומות האחרונים על מפת העולם אליהם יכול שר האוצר לטוס מבלי חשש שכניסתו תסורב.
זאת עוד לפני שמזכירים את העובדה שכל תעשיין ישראלי שייקלע במקרה לפריים שבמרכזו שר האוצר מתרברב בכיבוש עזה למטרות טרנספר וייהוד, יוחרם לעד בשווקים שבהם נמצאים הלקוחות האמיתיים שלו.
בשביל סמוטריץ', כך עושה רושם, הכל משחק. כך הוא יכול לשאת את נאום "אף גרגר אורז" שלו - ולמחרת היום, כאילו כלום, להעביר מיליארדים לכיסי חמאס. הבעיה היא שעבור התעשיינים לא מדובר בקשקוש פוליטי בשקל, אלא בחורבנו של מפעל חיים.
ישראל ראויה לתעשייה חזקה והתעשיינים ראויים לשר שידאג לאינטרסים שלהם - ולא יפגע בהם כדי לקושש עוד כמה קולות מהבייס, שיסייעו לו לעבור את אחוז החסימה.
מה הפלא שהם לא מוכנים להיות נערי הפוסטר בסטורי של סמוטריץ' מהטיול השנתי להודו?