פסק דין דרמטי שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע שם סוף לסכסוך ירושה ממושך וסבוך, שבמרכזו עמדה תביעה של אלמן נגד האגודה לצער בעלי חיים, לאחר שהמנוחה החליטה להוריש את הדירה לצער בעלי חיים.
בית המשפט קיבל את תביעתו של האלמן, וקבע כי הוא זכאי למחצית הדירה המשותפת באופקים על אף שהיתה רשומה על שם אשתו, ודחה על הסף את טענות האגודה.
האלמן, שחי עם אשתו המנוחה במשך כ-30 שנה בדירת מגורים באופקים בשווי של מאות אלפי שקלים, הגיש את התביעה בטענה כי הדירה נרכשה על ידם במשותף וכי הוא זה ששיפץ אותה במו ידיו ועל חשבונו. הוא טען כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות לו מכוח היותה נכס משותף שנצבר במהלך הנישואים. לטענתו, הדירה נרכשה למעשה מכספו, אשתו המנוחה סבלה ממחלת נפש ורשם את הדירה על שמה לכיוון שאיימה להתאבד.
מנגד, האגודה לצער בעלי חיים טענה כי התביעה התיישנה, וכי האלמן והמנוחה לא התגוררו יחד מאז שנת 1999. לטענתה, המנוחה רכשה את הדירה לבדה באמצעות כספי ירושה, וכי האלמן לא השקיע בה דבר. האגודה אף הכחישה כי המנוחה סבלה ממחלת נפש.
השופטת רותם קודלר-עייש קיבלה את תביעת האלמן במלואה וקבעה כי הוא זכאי להירשם כבעלים של מחצית הזכויות בדירה. היא דחתה את טענות האגודה וקבעה כי הן "קרסו לחלוטין" במהלך שמיעת הראיות.
השופטת ציינה כי "במועד רכישת הדירה שני הוריה היו בחיים ואילו אביה עדיין בחיים" - מה שלמעשה מקריס את טענת האגודה לצער בעלי חיים לפיה האישה המנוחה רכשה את הדירה מכספים שקיבלה מירושת הוריה. בנימוקי פסק הדין, הדגישה השופטת כי הדירה נרכשה בתקופת החיים המשותפים וכי האלמן היה המפרנס העיקרי והמשפץ העיקרי של הבית.
השופטת אף דחתה את טענת האגודה בנוגע למצבה הנפשי של המנוחה וציינה כי "החומר המצוי בתיק ובתיקים הקשורים מדבר בעד עצמו". בנוסף, היא מתחה ביקורת כשקבעה כי חקירת התובע ובנו הייתה "מבולבלת, לא עניינית, פוגענית ומיותרת". בסופו של דבר, האגודה חויבה לשלם לאלמן 40,000 ש"ח עבור הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין.
עו"ד ליאת פייגל שמשרדה מתמחה בצוואות, ירושות ודיני משפחה, מסבירה כי סוגיית הקניין ורצון המת עומדת במקרים רבים בלב המחלוקת בהוצאת צו ירושה ובניתוח צוואות. "בהליך משפטי מרתק, אשר חשף את המורכבות האנושית שבדיני המשפחה, נדרש בית המשפט להכריע בין שתי תפיסות עולם משפטיות: האחת, המקדשת את חופש הציווי והאוטונומיה של המצווה בצוואה, והשנייה, המגנה על זכויות קנייניות שנצברו במהלך חיי נישואין. האגודה, אשר ביקשה לממש את הזכייה שהוענקה לה בצוואה, נתקלה בחומה בצורה של ראיות וטענות משפטיות מוצקות.
"בפסק דין מנומק בקפידה, שזור ברגישות אנושית ובהבנה עמוקה של מורכבות היחסים המשפחתיים, קבע בית המשפט כי זכויותיו הקנייניות של האלמן גוברות. נקבע כי מחצית הזכויות בדירה שייכות לו מכוח השקעותיו, מאמציו ותרומתו לתא המשפחתי לאורך שלושה עשורים. טענות ההגנה של האגודה, אשר ביקשה להיתלות בטענות משפטיות פורמליות של התיישנות ובטענות עובדתיות בדבר מקור המימון לרכישת הדירה, נדחו אחת לאחת בניתוח משפטי מדוקדק".
"פסק הדין מהווה אבן דרך משמעותית בהתפתחות דיני המשפחה בישראל, בהדגישו את חשיבות ההגנה על זכויות בני זוג בנכסים משפחתיים, גם אל מול הוראות צוואה מפורשות. הוא משקף את המגמה המתפתחת בפסיקה הישראלית, המכירה בדינמיות של יחסי הממון בין בני זוג ובצורך להגן על זכויות שנצברו במהלך חיי נישואין ממושכים".