כשההליכה אל הבנק תהפוך לריצה, כבר לא יישאר מה להציל

החשש מצפון-קוריאיזציה של ישראל, מלווה אותנו כבר כמה שנים. לא צריך להיות ביביסט כדי לראות את התסריט האפוקליפטי הזה מתגשם, אפילו לא מוכרחים להיות אנשי ימין. העובדה שלידידינו במערב קשה לעכל את המציאות בה אנחנו חיים, השאירה תמיד את האפשרות הזאת פתוחה, אפילו לו הייתה המלחמה הזאת מנוהלת בידי ממשלת מרכז.

הנה הבעיה - והיא גדולה הרבה יותר ממדיניות ממשלתו האחרונה של בנימין נתניהו: אנחנו - גם בעיני עצמנו וגם בעיני הרבע הצפוני-מערבי של מפת העולם - חיים כמדינה מערבית. אנחנו דמוקרטים (עדיין) ומאמצים ערכים ליברליים, כמו למשל קידום זכויות נשים, מיעוטים, להט"ב.

כמו הלונדוני, האמסטרדמי או הניו-יורקי, גם אנחנו לובשים את אותם מותגי ג'ינס, נועלים את אותן הנעליים, שומעים את אותה המוזיקה ומתמכרים בהנאה לאותן סדרות טלוויזיה.

נכון שאצלנו יש מיעוט בדלני אמוני שבז לתרבות המערב ושנהנה מכוח פוליטי בלתי סביר ביחס לממדיו באוכלוסייה, אבל רוב תושבי ישראל הם פרוגרסיביים, גם אם אינם מודים בכך (בשל הניכוס של הפרגרס לשמאל).

גם רוב מצביעי הליכוד למשל, הם שוחרי החיים הטובים במובן המערבי של המילה. הם רוצים להתפרנס יפה, לאכול טוב (גם אם כשר), לטוס לחו"ל, ליהנות משופינג ולשקוע בבינג' של סדרה כיפית מול הטלוויזיה, אחרי הקידוש של יום שישי.

הבעיה היא שבעוד אנו חיים באורח דומה מאוד למקבילים לנו במדינות המערב (אולי עם קצת פחות בגדי חורף), יש לנו בעיה ייחודית אחת שפוערת תהום בינינו לבינם: השכנים שלנו מנסים לשחוט אותנו.

אפשר לקשקש עד מחר על "כיבוש" (בעייתי לכשעצמו, בעיקר בגלל מה שהוא עושה לנו), אבל בתכל'ס, מי שרצחו תינוקות ב-7 באוקטובר לא חיפשו מצביעי בן-גביר. הם חיפשו יהודים. עבורם כולנו אותו הדבר רק משום שאנו מבקשים לקיים מדינה יהודית במרחב שנתפש בעיניהם כשייך להם.

את ההרגשה הזאת לא יכול להבין שום אירופי או אמריקאי. אין סיכוי. הוא מביט בנו ורואה אנשים שנראים בדיוק כמו הבבואה שנשקפת אליו מהמראה: עם ג'ינס ליווייס, סניקרס של פומה וטי שירט של גאפ - ולא מבין איך זה שאנחנו הורגים פלסטינים "בלתי מעורבים".

לך תסביר לו ש-7 באוקטובר, אם להיזכר בפעם האחרונה שבה הוא הצליח לרגע אחד להבין באיזו מציאות אנחנו חיים, הוא עבורנו לא לפני שנתיים אלא אתמול בבוקר - ולך תסביר לו שלמרות שרובנו מצר על פגיעה באזרחים, קשה לנו לשכוח איך חלק גדול מאותם "בלתי מעורבים" חגג ברחובות את הרצח הברברי.

כלומר, קיימת בעיה כמעט בלתי ניתנת לגישור בינינו לבין אומות העולם.

ההסברה של המצב הזה קשה, כמעט בלתי אפשרית - ובכל זאת מוכרחים לנסות. במשך שנים ישראל הרשמית קיבלה אישור ללחוץ על ההדק כשהייתה מוכרחה, דווקא מפני שהקפידה שידה האחרת תהיה מושטת לשלום (בפעם האחת שהיא העדיפה לא להושיט יד לשלום, נמנע מאתנו ללחוץ על ההדק - והתוצאה הייתה כ- 2,500 חללי מלחמת יום הכיפורים).

היו תקופות קשות, בעיקר באמצע שנות ה-70 שבה הצליחו הערבים להוביל חרם אפקטיבי נגד ישראל, אבל כל עוד הקפדנו על חזות מערבית ושוחרת שלום, הרי שלפחות ההנהגה במדינות הרלוונטיות גילתה הבנה לכורח שלנו ללחום על חיינו.

ההנחה הייתה, אפילו בתחילת המלחמה הזאת, שמכה הכרחית על הטרור העזתי תגרור בידוד מדיני מסוים, אולי פה ושם גם חרם כלכלי. מה שלא העלינו על הדעת הוא שגם לא נצליח לחסל את הטרור ושלחרר את החטופים - וגם נספוג מהלומה אחר מהלומה בזירה המדינית. לפחות באחת משתי החזיתות האלה היינו אמורים להיות במצב הרבה יותר טוב.

למה זה קרה לנו? בעיקר בגלל סיטואציה פוליטית שהעניקה כוח מטורף למטורפים. מי שהיו אמורים להיות בשולי המחנה והפכו למי שמחזיקים את עתיד הממשלה בכיסיהם.

חוסר היכולת להיענות לכל גחמה שלהם, עלתה לממשלה בתשלום מס שפתיים, שבתרגום לאנגלית הפך לאיום ונורא. ההתמכרות לרטוריקה אסונית הפכה ליקרה מדי.

מילא שוטה הכפר כמו עמיחי אליהו שקורא למחוק ולייהד את עזה, מספיק לקרוא את הציוצים של שר הביטחון, מי שממונה הלכה למעשה על ניהול המערכה (רק הבוקר התפעלות-התפארות: "עזה בוערת!") כדי להבין שהוא מצייץ לבייס תוך התעלמות מוחלטת מסכנת ההתרסקות של ישראל בזירה הבינלאומית.

לכן הקריאה של ראש הממשלה אמש, לפיה מוטב שנעבור לחשוב במונחים של משק אוטרקי, הייתה מפתיעה ומפחידה כל כך.

מילא לו היה זה מחיר הניצחון, אבל מאחר שניצחון לא צפוי לנו (אלא אם כן אתם עדיין מאמינים לזה שהבטיח כבר במאי אשתקד שאנחנו פסע מניצחון), זה מקומם שבעתיים: לא השמדנו (וצה"ל מזהיר שגם לא נשמיד) את חמאס, לא פדינו את שבויינו - אבל במקביל שילמנו מחיר מדיני גבוה בהרבה מזה שאליו התכוננו. למה? ניהול רע, כזה שאנוס להקשיב לקולות הכי לא מנוסים בבורד.

משק אוטרקי אנוס להיות משק חקלאי, שכן הצורך הבסיסי והדחוף ביותר שלו הוא להאכיל את התושבים. כל השקעה במשהו אחר, בהיעדר השקעה זרה, היא על חשבון המזון.

משום כך צפון-קוריאה למשל היא אימפריה צבאית, על חשבון האוכל של תושביה, שהם מהעניים ביותר בעולם. זה מה שנאחל לישראל?

יש לפעמים שתהליכים כאלה נעשים כמעט בן לילה, בעיקר כאשר עצם ריסוק הציוויליזציה הוא לא תופעת לוואי של הקצנה מדינית אלא היעד המרכזי: למשל פול פוט, הרוצח המטורף שהחליט בעזרת הקמר רוז' שלו, להחזיר את קמבודיה לשנת האפס. זה עלה בחייהם של מיליונים.

ישראל, כך נבהיר מיד, אינה קמבודיה ונתניהו אינו פול פוט (למרות כמה גורמים רדיקליים בקצוות המחנה). התהליך אצלנו יהיה איטי יותר ומדמם פחות, אבל מהיר הרבה יותר מכפי שאנו משערים.

תחילה ייפגעו העסקים שיש להם יחסי גומלין עם חו"ל. תהליך שילווה בעזיבה דרמטית של מי שיוכלו להשיג לעצמם משרות מכניסות במקום אחר.

בד בבד יתגבר תהליך הוצאת הכספים מהארץ. התהליך הזה קורה כבר עתה, מתחת לאפנו: חסכונות נפדים וזורמים החוצה עם התגברות החשש שהמדינה תנסה לשים את ידה עליהם. אולי לא להלאים אותם מיד, אבל למסות אותם כדי לממן את הגירעון שיצרה המלחמה נוכח ההכנסות שיורדות.

בצר לה, תתקין הממשלה תקנות חדשות לשעת חירום ותנסה לבלום את ניוד הכספים. זה יהיה הסוף של הכלכלה הישראלית כפי שהכרנו אותה. כשתתחיל "הריצה אל הבנק", כבר יעמדו מאות אלפים ברחוב מול דלתות סגורות.

המצב הזה יעורר חוסר שקט פנימי: הפגנות אלימות מזה ותגובה אלימה עוד יותר של המשטרה מזה. התהליך הזה יזין את היציאה מכאן של כל מי שיכול ואת הרצון הגובר להציל כל מה שאפשר.

אזרחים שעל הנייר שווים מיליונים, בעיקר בזכות נדל"ן יקר באחת מערי המרכז, יגלו שהם תקועים עם הנכסים. בני המזל שבינינו כבר חיסלו את המשכנתאות שלהם. אחרים יתקשו לשרת את החוב במשק שהולך ומתכווץ, במקום לצמוח.

מי שחושב שהתהליך הזה יסתיים בחרם קטן מהוליווד, סילוק מכמה פסטיבלים, העפה מהאירוויזיון ומהליגה האירופית ואולי קצת סנקציות מלוות בהורדת דירוג אשראי, כלומר- גזירות קשות אך כאלה שאפשר לעמוד בהן (לשם מה? זה כבר סיפור אחר), עוד יפגוש את האמת המרה כשתהליך הצפון-קוריאיזציה של ישראל ילך ויתעצם, יאכל כל חלקה טובה במשק שעד כה גילה יכולת עמידות פנטסטית.

רעב אולי לא יהיה כאן, אבל משק שמוכרח לחזור לחקלאות (בגלל אמברגו מסחרי) הוא משק שלא יכול לפתח הייטק, לא יכול לפתח תעשייה ומסחר. אז אולי לא נחליף את חלב הפרה שלנו בחיטה של השכן, אבל רמת החיים כאן תרד דרמטית - ובעיקר, יישארו כאן באמת רק מי שלא תהיה להם ברירה:

עניים, קשישים, חולים וכך הלאה. אלה יסבלו לא רק ממשק מתכווץ, אלא גם מעלייה במשקל הסגולי של מי שיישארו כאן מרצון: קנאים דתיים.

בנימה אישית: השמעתי כמה אזהרות שכאלה במהלך השנים האחרונות. עלי להודות שלפעמים תהיתי בעצמי האם אני לא מגזים. זה היה אחרי שחברה סיפרה לי שפדתה פיקדון שהגיע לתחנת יציאה והעבירה את הכסף לחו"ל בגלל משהו שכתבתי על סכנת פגיעה בקניין הפרטי על ידי ממשלה של נרקומנים, שהתמכרה למלחמה מזה ולמימון סקטוריאלי מזה.

הספק הפנימי שלי היה תקף עד אתמול, כשראש הממשלה עצמו, ברגע נדיר של כנות לא אופיינית, התווה במדויק את הדרך שבה פוסעת ישראל - והצליח להכות בתדהמה את כל שומעיו.

מיד אחר כך הוא התעשת, פרסם חצאי-הבהרות. רק שכל מי שנרגע בזכותן, מוזמן לשאול את עצמו לאיזה נתניהו הוא מאמין - מי מהשניים נראה לו כן יותר, אומר אמת: זה שלפתע נפלו פניו והשמיע את התחזית הקודרת, או זה שנעור בו הפוליטיקאי ושחרר כמה הבהרות "מרגיעות"?

אם אתם חושבים שנתניהו הפוליטיקאי הוא הצודק, כלומר - מאמינים להבהרותיו, וולקאם - אתם מוזמנים להירשם לפרויקט למשתכן בשכונת "משטרת החוף" שבן גביר תכף יקים בעזה.

לעומת זאת, אם אתם מבינים שמה ששמענו מנתניהו בהבזק לא אופייני של אמירת אמת הוא הנכון, עשו כבר עתה כל מה שלאל ידיכם כדי להגן על החסכונות שלכם.

אולי עוד לא לרוץ אל הבנק, אבל להתחיל לפסוע אליו בניחותא, כך שתגיעו בטרם תגלו שנשדדתם על ידי ממשלת "סופר ספרטה".