אז מה קורה עם הנשיא הקפיטליסט החבר של נתניהו האהוב על כולם כאן בישראל? הוא שורד פוליטית אך ורק בגלל כספי משלמי המסים האמריקאים - טוב ששאלתם תודה.
איך דונלד טראמפ אמר לעיתונאים? "אנחנו הולכים לעזור... אם הוא יכול להמשיך לעשות את העבודה שהוא עושה, זה הולך להיות משהו מיוחד".
האמריקאים יעבירו 20 מיליארד דולר לארגנטינאים, כדי לעזור לחאבייר מיליי בבחירות לקונגרס בחודש הבא. איזו אירוניה ש"הכלכלן ליברטיני" צריך כספים של משלמי מסים כדי לשרוד פוליטית. גם הבנק העולמי הבטיח להעביר כסף כדי לתמוך בשינויים של מיליי. וזה אחרי שמיליי הוציא מיליארד דולר מכספי משלמי המסים הארגנטינאים כדי להציל את הפסו מקריסה.
כל זה קרה שישה חודשים בלבד אחרי ששר האוצר של טראמפ, סקוט בסנט, הגיע לביקור בבואנס איירס והכריז שמיליי "הציל את ארגנטינה מנפילה מהצוק". לפי הדיווחים, הכסף הועבר מארה"ב לארגנטינה הרבה בגלל מיליארדר בשם רוב סיטרון, שקרן הגידור שלו מושקעת בארגנטינה, ומאחר שהוא עבד בעבר עם בסנט, הוא שיכנע אותו להעביר את הכסף כדי לשקם את האג"ח הארגנטינאי ולעזור למיליארדרים וקרנות הגידור האחרות להימנע מהפסדים מההשקעות שלהם בחאבייר מיליי.
כמובן שהמיליארדרים האלה מצילים את ההשקעה שלהם על חשבון משלמי המסים האמריקאים, שקיצצו להם מיליארדים בשירותי הרווחה והבריאות. ככה זה בקפיטליזם ב-2025. כספי ציבור מצילים השקעות לא מוצלחות של מיליארדרים.
במציאות האובייקטיבית, לא זו שמכרו לעולם כ"שיקום הוא תהליך כואב", אנשים בארגנטינה עומדים בתור ללחם ממש כמו בברית המועצות. בזמן שארצות הברית מנפחת באופן מלאכותי את השווי של המטבע הארגנטינאי, שליש מהילדים הארגנטינאים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי (לפי מחקר של האוניברסיטה הקתולית של הלב הקדוש).
בזמן שבארה"ב משבחים את הורדת האינפלציה, קיצוץ הרגולציות וצמצום התקציב - עשרות אלפי העבודות שנחתכו בארגנטינה לא חזרו ולא יחזרו (ולכן אפילו מיליי בעצמו הודיע על היפוך עמדות והגדלת התקציב ב-2026). חנויות בגדים נסגרו בהמוניהם, מורים ארגנטינאים אומרים שהם לא גומרים את החודש, ופנסיונרים לא מקבלים את הכסף שהם חסכו כל החיים שלהם כדי לחיות ממנו בזקנתם.
בזמן שמיליי "טיפל" בבעיות הפיננסיות (לקח הלוואות ב-40 מיליארד דולר) הוא פיטר 50 אלף עובדי ציבור ותהה בפומבי "למה רופאים בכלל צריכים לקבל שכר טוב, הם חיים את החלום שלהם". בזמן שמיליי חגג מספרי מאקרו מחמיאים, מספר ההלוואות שלקחו בעלי עסקים כדי לשרוד גדל בכמעט 50% והכלכלה האמיתית - לא זו של המשקיעים בבורסה - האטה בכל מדד.
לפי דו"חות התעסוקה בארגנטינה, מאז שמיליי התמנה לנשיא, איבדו 73,415 אנשים את העבודה שלהם בסקטור הבנייה. 48,870 אנשים איבדו את העבודה שלהם בסקטור הממשלתי. בסקטור הפרטי בארגנטינה 98,763 אנשים איבדו את עבודתם. בסך הכל, 220,000 איש איבדו את עבודתם מאז שמיליי נשיא. כמו כן, 50% מהארגנטינאים אומרים שההכנסה שלהם לא מספיקה כדי לגמור את החודש. כלומר, בזמן שמיליי חגג עם המשקיעים האמריקאים שלו, רוב העם בארגנטינה סבל.
הארגנטינאים עובדים כיום הרבה יותר שעות מאשר אי פעם, אבל כולם גם קיצצו בהוצאות שלהם. יש לומר שהארגנטינאים שמרוויחים הכי הרבה נהנו מהקיצוצים במסים. בעצם, רק הם נהנו. ובגלל שהעשירים הם האחוזים הבודדים מהאוכלוסייה שנהנו מהמדיניות של מיליי, היו גם שיאים ברכישות מכוניות וכרטיסי טיסה לחו"ל - דברים שתומכי מיליי בעולם מאוד התגאו בהם כמובן.
דברים שנכתבו באמת: "איך אפשר להגיד שארגנטינה סובלת עם מיליי אם הגיעו כל כך הרבה אוהדי ריבר פלייט לטורניר אליפות העולם למועדונים בארה"ב?".
מיליי, בשביל לרצות את המשקיעים הזרים, הפסיק גם עבודות על תשתיות, ומספר תאונות הדרכים עלה לרמות מדאיגות. וכמובן, עניין השחיתות של אחותו של מיליי גרם לאובדן אמון מוחלט בנשיא שהבטיח להילחם בשחיתות, ובין השאר הוביל לקריסה פוליטית שלו ושל מפלגתו (ובלי פוליטיקה אי אפשר לקדם את האג'נדה הקפיטליסטית, הו האירוניה). מיליי, כמובן, מאשים אחרים בשחיתות של אחותו - אינפלואנסרית בישול - שהיא אולי האדם השני הכי חזק בארגנטינה כיום.
הדולר הזול, לצד שבירת כוח העבודה הממשלתי, אידיאולוגיה ניאו-ליברלית שמנחה את השווקים במקביל להגדלת החוב הלאומי, אבטלה גואה, שחיתות שלטונית וחוסר שוויון משווע - מרגישים כמו סרט שארגנטינה כבר היתה בו תחת הנשיא קרלוס מנם, שנידון לשבע שנות מאסר לאחר שהורשע בהברחת נשק.
הסיפור של מיליי לא שונה ממקרים אחרים בהיסטוריה של העולם. מנהיגים "קפיטליסטים" מצליחים למכור לעם (וגם לעולם) התנהלות "יעילה" ו"מניבה" של מדינה. הם מבטיחים "לנהל את המדינה כמו חברה", ונואמים על "שיקום הכלכלה" דרך תוכניות חיסכון, צנע ומלחמה ב"שירות ציבורי מושחת".
העניין הוא שכמעט תמיד מדובר בנוכלים.
אין דרך לשקם מדינה בלי השקעה רחבה בתשתיות פיזיות (מסילות, כבישים, בתי ספר, בתי חולים, אנרגיות ירוקות וכו') ובתשתיות אנושיות (מורים, רופאים, חוקרים, שוטרים וכו'). איך דרך לשקם מדינה בלי מסים פרוגרסיביים וצמצום פערים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם. אין דרך לשקם מדינה בלי השקעות באנשים של המדינה ברווחה, בחינוך, בבריאות ובתרבות. אין דרך לשקם את המדינה בלי מלחמה קשה בשחיתות (ולכן צריך להשקיע כסף רב במשטרה וביחידות חוקרות של פשעי צווארון לבן ופשע מאורגן).
משקמים מדינה על ידי השקעת כספים באנשיה. אי אפשר לשקם מדינה עם מספרים יפים על המסכים של הבורסה, כשבין 32% ל-52% מאזרחי המדינה חיים מתחת לקו העוני. ואי אפשר לשקם מדינה על ידי ריצוי משקיעים זרים וקיצוץ מאסיבי בהוצאות על אזרחי המדינה.
זה נכון בארגנטינה, זה נכון בארה"ב, זה נכון בספרד וזה נכון גם בעזה ובישראל.