כאזרח ישראלי, אני מתרגש כמו כולנו מהאפשרות (שהופכת לריאלית יותר בכל שעה) שעד ליום שני נראה חטופים חיים שבים לחיק משפחותיהם, אחרי שנתיים של סבל בל יתואר.
לצד הצהלה שממלאת כל לב, אוסיף שאני מאוד מקווה שבין הנספחים לשלב א' של העסקה, אחרי מה שחשוב באמת, יש גם סעיף שמחייב את קטאר, שושבינה בכירה, לחדול ממימון פעולות ההסתה נגד ישראל בעולם.
יש לי חבר שאני מרבה לצטט כאן, יצואן "בינוני", כלומר - עם מחזור יצוא של עשרות מיליוני שקלים בשנה. הוא מעסיק כמה עשרות עובדים בישראל בייצור סדרת מוצרים בתחום שבין מזון ללייף-סטייל ומוכר את התוצרים במדינות אירופה, צפון אמריקה ובשוק האסיאתי, בדגש על טאיוואן, הונג קונג ויפן.
בעיניים כלות הוא רואה איך השנה האחרונה הורידה לטמיון מאמצי שיווק של שנים רבות: כנסים מקצועיים, תחרויות על פרסים בתחומו, תערוכות ומבצעי קידום מכירות שהקנו לו שם (ומכירות כמובן) בכל אותם שווקים.
כמה לילות הוא הקדיש לטיסות, כמה ימים לעמידה מאחורי דוכן, כמה הפצרות וחיפושים אחר המפיץ הנכון בארץ היעד - והנה כל זה מתפוצץ באחת גם בגלל הסתה נגד ישראל, אבל לא פחות מכך - גם בכל פעם שאיזה אידיוט תורן סטייל השר האינרטי עמיחי אליהו, שמדבר על מחיקה של עזה או על עזה יהודית.
לא שונאי ישראל
נכון ששונאי ישראל לא זקוקים לתירוצים כדי לפעול נגדנו, אבל אמירות מקוממות של מי שהפכו לשרים (לעולם לא נבין איך) רותמות למאבק בישראל גם אנשים שאינם פעילים פוליטיים, אבל מתחילים לזהות את ישראל כגורם שלא היו רוצים להיות מזוהים עם משהו מתוצרתו.
בשנה האחרונה הוא חווה לא מעט ביטולים - לא רק של הזמנות שכבר עמדו להישלח מישראל לרחבי העולם, אלא גם בדמות הסרה מפלטפורמות מכירה מקוונות, ממדפי חנויות ורשתות ומהתפטרות של מפיצים.
אף אחד מהם אינו שונא ישראל, אף אחד מהם אינו חשוד באנטישמיות, הם פשוט מאוימים: לקוחות (ולרוב אזרחים שכלל לא בטוח שהיו לקוחות) מאיימים עליהם שאם לא יסירו את "מוצר הדמים" מהמדף (הפיזי או הווירטואלי), הם צפויים לחרם צרכנים.
לא אחת הם טרחו להתקשר ולהסביר לאותו חבר, שבמשך השנים קשר עמם קשרים איתנים, שזה לא אישי, אבל שאינם יכולים להסתכן בחרם בגלל המוצר שלו. לרוב הוא גם מבין: יש להם עסק לקיים.
המדדים הרשמיים הגיבו לחדשות משארם א-שייך בהתרגשות גדולה: השקל התחזק מול הדולר ונסחר בשיא של שלוש שנים (ערב כינון ממשלת נתניהו...), הבורסה שוב נצבעת בירוק - והשוק משדר אופטימיות גדולה לכבוד מה שנראה כבר כ"דאן-דיל".
הבעיה היא שלייצוא מישראל, נשמת אפו של כל משק חפץ חיים, שלא שואף להפוך ל"אוטרקי", כל זה לא יעזור. להפך: חוזקו של השקל מבשר למי שמשלם תשומות (מחומר גלם, דרך אנרגיה ועד כוח אדם) בשקלים, אבל מוכר במט"ח, רק עוד הפסדים...
יפסיקו לממן הסתה?
הרווח האמיתי שלנו מההסכם - חלקו כבר נחתם וחלקו הוא תלוי משא ומתן, יהיה רק כתוצאה משינוי הסנטימנט כלפי ישראל.
אם תרצו, מדובר ב"מדד המונית". כלומר, כמה בנוח תרגישו לדבר בעברית במונית בחו"ל. לא כמדד לביטחון האישי של התייר הישראלי בניכר, אלא כאינדיקציה לשינוי היחס למותג "ישראל", שעבר בשנה וחצי האחרונות (בהתחלה רוב מדינות המערב היו עוד אתנו) השמדת ערך רצינית.
בנקודה הזאת, הלוואי ונתבדה, אין מקום לאופוריה. שתי השושבינות להסכם הן שתי אויבות מרות של ישראל: קטאר וטורקיה. שתיהן עוסקות בהפצת שנאת ישראל ברחבי העולם, אחת מהן היא הספונסרית הראשית של התאגדויות שעוינות אותנו.
גם היכולת לרמוז להן שאם ימשיכו בהסתה "נגיד אותם לדוד דונלד" עלולה להתברר כמוגבלת, עת יקבל (או לא) הנשיא האמריקני את פרס נובל לשלום ויניח לזירה הבוערת במזרח התיכון.
על כן - עם כל הכבוד (ויש!) למטבע חזק ולבורסה משגשגת שמקרינה על כולנו, המבחן האמיתי לא יהיה שער המטבע או מדדי הבורסה, אלא במהירות שבה תצליח ישראל לשקם את שמה בעולם, לטהר את המותג שנקרא ישראל מאשמת "רצח עם".
ספק גדול אם הממשלה הנוכחית, בשנת בחירות שבה היא מדברת באנוכיות רק לבייס שלה, מבלי להביא בחשבון את ההשלכות, מסוגלת לכך.