וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המקרר הריק הוא לא טעות: למה באמת נעלמה השמנת המתוקה מהסופר?

עודכן לאחרונה: 12.10.2025 / 14:33

זה לא שבר בקו ייצור ולא תקלה לוגיסטית, אלא מהלך מתוכנן היטב. כך משתמשות המחלבות במוצרי הפיקוח כדי לעורר תחושת מחסור, לייצר לחץ ציבורי ולהכשיר את הקרקע לעליית מחירים. זו לא טעות, אלא דפוס קבוע של שליטה כלכלית באמצעות תודעת מחסור

בווידאו: ד"ר חזי גור מזרחי עם מוצרים שקנייה של התחליף למותג המוכר חוסכת עשרות אחוזים./צילום: אולפן וואלה

אם פתחתם את המקרר בימים האחרונים וחיפשתם לשווא שמנת מתוקה 38%, אתם לא לבד. מדפים ריקים, שלטים מאולתרים על "חוסר זמני", ומחלקי חלב שמתחמקים מתשובות - זה כבר מראה מוכר. פעם זו הייתה חמאה, אחר כך חלב ניגר, עכשיו תור השמנת. אלא שהפעם זה לא "ביקוש גבוה מהצפוי" או "חגים שגרמו לעומס". הפעם זו שיטה.

מאחורי החוסר בשמנת מסתתרת תופעה קבועה בשוק הישראלי: שימוש במחסור יזום כמנוף כלכלי. השוק הרווי בפיקוח - שבו המדינה קובעת מחיר לצרכן - הפך למגרש משחקים שבו היצרנים מעדיפים "לסבול" ממחסור זמני מאשר למכור מוצר שמניב להם רווח נמוך. במקום לייצר את השמנת המפוקחת, הם מעבירים את אותו חומר גלם - חלב גולמי - למוצרים רווחיים יותר: שמנות לבישול, גבינות "פרימיום" או משקאות חלב מועשרים.

בפועל, אין ירידה בכמות הייצור, אלא תיעדוף מחושב. המדפים של מוצרי הפיקוח מתרוקנים, והצרכן רואה "אין במלאי". במקביל, המדף לידו, עם מוצרים יקרים יותר, דווקא מלא. המסר ברור: מי שרוצה שמנת, יש, רק לא במחיר המפוקח.

וכך נוצר מעגל צפוי כמעט מתמטי: מחסור שמוביל ללחץ ציבורי, שמוביל לעדכון מחירים, שמוביל להקלה ואז לשקט. הציבור רואה מדפים ריקים, התקשורת מתמלאת בתמונות של מקררים ריקים ודיווחים על "משבר בחלב", וברשתות החברתיות נשמעת הקריאה הידועה: "תנו להם להעלות מחיר, העיקר שלא יחסר". כמה שבועות אחר כך - מתפרסמת הודעה רשמית על עדכון מחירי הפיקוח. והמחזור מתחיל מחדש.

מחסור בחלב ושמנת מתוקה על המדפים/ראובן קסטרו

מבדיקה שערך המכון לחקר הקמעונאות, המחיר הרשמי של שמנת מתוקה 38% בפיקוח עומד על כ-7.5 שקלים ל־250 מ"ל. לשם השוואה, שמנת לבישול שאינה בפיקוח נמכרת סביב 9-10 שקלים, ו"שמנת פרימיום" מיובאת מגיעה גם ל-13.90. כלומר, היצרנים מרוויחים כמעט פי שניים על כל ליטר שהם לא מוכרים במסגרת הפיקוח. במילים פשוטות - לשוק לא חסר חלב, רק מוטיבציה למכור אותו בזול.

המדינה, מצדה, משחקת את תפקיד המגֵנה לכאורה. בכל פעם שמתפשט "מחסור", משרד האוצר מודיע ש"יבחן עדכון מחירים" או "יפעל להבטיח אספקה סדירה". אלא שהמשפטים המרגיעים האלה דווקא משיגים את מטרתם של היצרנים: הם מאותתים שהלחץ עבד, ושבקרוב תבוא ההתייקרות. בפועל, הצרכן - זה שהפיקוח נועד להגן עליו - הוא זה שמפסיד.

מעבר לכלכלה, יש כאן גם פסיכולוגיה. כשהמדף ריק, אנחנו מרגישים שהשליטה נעלמת. "אין שמנת" מתורגם בתודעה ל"אין שפע", "אין יציבות", "אין מי שמנהל את העסק". וזה בדיוק הכוח של המחסור היזום: הוא יוצר תחושת אובדן שליטה שמעבירה את הציבור משלב של כעס - לשלב של השלמה. ברגע הזה, העלאת מחיר כבר לא נתפסת כעונש אלא כפתרון.

sheen-shitof

עוד בוואלה

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סו

בשיתוף סאנופי

מדפי מוצרי חלב בסופרמרקט/ShutterStock

לא טעות - מסר

המחסור בשמנת הוא לא טעות - הוא מסר. הוא מלמד אותנו עד כמה קל לנהל את התודעה שלנו באמצעות מוצר יומיומי. הציבור למד לקבל את ה"חוסרים" כגזירת גורל, לא כפעולה מתוכננת. וכך, לאט לאט, המקרר הריק הופך לכלי מיקוח.

המשחק הזה לא מוגבל לשוק החלב. ראינו אותו כבר בדלק, בירקות, ואפילו בתרופות. זהו דפוס קבוע של שליטה כלכלית באמצעות תודעת מחסור. כל עוד הציבור ממשיך להאמין שהחוסר הוא מקרי, הוא ימשיך לשלם עליו ביוקר - גם אם המקרר שוב יתמלא.

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully