באחת הסצנות המפורסמות בסרט שהיה לקאלט: "גבעת חלפון אינה עונה", מסתתרים ויקטור חסון (שייקה לוי) וסרג'יו קונסטנטה (ישראל פוליאקוב) מתחת לשולחן בחדר האוכל הפתוח של המוצב על גבול מצרים, אחרי שהבחינו במטוס מיג של האויב.
חסון עושה זאת בשם הפאסון: "לא אתן שיצלמו אותי בבגדי עבודה", אבל לקונסטנטה יש אינטרס אחר לגמרי: "רק שלא תתחיל פה מלחמה" הוא אומר לחסון, "ילך לי כל העסק".
החשש של קונסטנטה אינו אמיתי: הוא בסך הכל מנסה להונות את חסון כאילו קיבל לידיו זיכיון לקידוח נפט בגבעה הסמוכה. לא אלאה אתכם ביתר הפרטים (שכמו ישראלים רבים גם אני יודע על פה), אלא רק אבקש מכם לזכור את העיקרון: ניצול של מצב ביטחוני כדי לעשות קופה.
אמש הייתי עד למחזה מדהים שהתרחש בפינת הרחובות נחלת בנימין וגרוזנברג בתל אביב: יושבי המסעדות שבכניסה למדרחוב נחלת בנימין, קמו על רגליהם והריעו במחיאות כפיים לקבוצת אנשים שפסעה ברחוב. היו אלה סטיב וויטקוף וג'ראד קושנר (והמאבטחים שלהם, כמובן), אדריכלי ההסכם לסיום המלחמה.
פריזמת הכסף
זה היה מחזה כמעט בלתי נתפס: קשה לחשוב על ספורטאי, אמן או סלב שהיה זוכה לכבוד מלכים שכזה: נתניהו במרכז הליכוד מתקבל בפחות אהדה! ספק גדול אם וויטקוף - משפטן בהשכלתו, עורך דין בתחילת דרכו (כך הכיר את טראמפ והפך לחברו) ואייל נדל"ן בהוויתו, יודע על שם מי נקרא הרחוב שבו צעד ממסעדת "פרא" אל בית המלון: אוסקר גרוזנברג היה אף הוא עורך דין ברוסיה שהייתה לברית המועצות, אבל הוא הקדיש את זמנו ומרצו למען הגנה על זכויות היהודים ופחות לעסקאות נדל"ן.
על אף שהמחזה היה מפתיע, הוא אישש שתי עובדות שאינן מפתיעות כלל: התמיכה הנדירה שלה זוכה ההסכם שהשיב חטופים לביתם וכן את העובדה שמרבית הציבור (בטח כאשר מדובר בבליינים תל אביביים. אגב, אינדיקציה מצוינת למצב כלכלי משופר, לפחות בחלקים של החברה הישראלית: שתי המסעדות שמשקיפות אל זו שבה סעדו השניים, שאינן זולות - לשון המעטה - כרעו תחת עומס הלקוחות) בטוח שהוא יודע בדיוק למי מגיע הקרדיט.
לפני יותר מדי זמן, עת ניסה עורך בעיתון כלכלי לגייס אותי למיזם תוכן חדש, הוא ניסה למכור לי לא רק את המוסף שבו רצה שאכתוב, אלא את כל התחום הכלכלי, שאולי לא היה זר לי, אבל לא קסם לי במיוחד: "לך אחרי הכסף, בדוק כל תחום סיקור דרך החור של הגרוש ותגלה שזו הדרך הטובה ביותר להגיע לחקר האמת".
בתוך זמן קצר גיליתי עד כמה צדק: מכדורגל ועד יין, מפוליטיקה ועד אמנות - אם אתם רוצים להבין תהליכים, עקבו אחר האינטרסים הכלכליים של המעורבים.
אז הנה החור של הגרוש כפריזמה שדרכה כדאי לבחון את העסקה לסיום המלחמה בעזה והשלב הבא שלה - הרחבת הסכמי אברהם: יש בה ערמות של כסף.
משקיעים אטרקטיביים
שיקום עזה, אם וכאשר יתחיל, יהיה פרויקט הנדל"ן הגדול בתבל. אולי לא שיכון לשוטרים צעירים, כפי שהבטיח איתמר בן גביר, אבל גם ללא הפנטזיות (כולל זו של טראמפ על ריביירה עם בתי מלון ובתי קזינו) מדובר בהררים של כסף.
לא סתם כסף - כסף שיגיע מהכיס הכי עמוק בעולם: הכיס הציבורי, טראמפ מרבה לדבר על עומק הכיסים של הקטארים והסעודים, אבל אלה בסך הכל המשקיעים הסקסיים שנועדו למשוך קרנות בינלאומית - מהאו"ם ועד בכלל, שישמחו להשקיע ככל שרק יוכלו בפרויקט שיש לו ערך מוסף של שלום עולמי...
בעברית המדוברת הפכה עזה משם של עיר או רצועה לשם תואר. כשרוצים לתאר מקום שאינו עומד בסטנדרטים הולמים, מכביש שנפתח לצורך שיפוצים ועד ליעד תיירות שהתגלה כחורבה, אומרים "עזה".
כאשר מוסיפים לכך את העובדה שמעבר לממדי ההרס מזוהה השם הזה עם עוני ורעב, אלימות ורצח, חטופים וחללים - הרי שעבור הישראלים מדובר בשם הירוד ביותר מבחינת כוח המשיכה שלו.
רק שזה בעיני הדיוטות כמונו. יש מי שראו בעזה אחלה קופה כבר מהרגע הראשון: ארגוני סיוע שהוקמו כביכול מטעמים הומניטריים גזרו יופי של קופונים על כספי תרומות מכל העולם, אפילו ממשלת ישראל העבירה הון תועפות מהכיס של כולנו כדי לממן את הסיוע ההומניטרי כאשר המשקיעים הזרים משכו ממנו את ידיהם.
דרמר 2
רק הבוקר התבשרנו שנתניהו מינה את מייקל איזנברג, איש עסקים אמריקני-ישראלי ומי שיזם את קרן הסיוע ההומניטרי לעזה (GHF) כנציגו במפקדה שמפקחת על יישום ההסכם, לצד נציג צה"ל, האלוף יקי דולף.
מה לאלוף, נציג צה"ל, במפקדה שכזאת - קל להבין. אבל מה לאיש עסקים בוגר ישיבה, כנציג ראש הממשלה בפורום שכזה? כל תשובה שאינה עניינית היא על אחריות המנחשים בלבד.
למען הסר ספק: אין בידי שום מידע שקושר בין ראש הממשלה לטובות הנאה כלשהן מההסכם, ממש כפי שאין לי מידע שכזה בנושאים כמו פרשת הצוללות או קטאר-גייט.
למעשה, הדבר המרכזי שאני יודע על שתי הפרשות הוא שבכל פעם שבה נרמז קשר כזה, יוצא ראש הממשלה מכליו ותובע את מי שטוען כך, מה שתמיד היה מוזר בעיני ביחס לאיש ציבור שזוכה לכינויים מעליבים הרבה יותר מפי מתנגדיו.
אז דרמר המקורי היה שותף לרקיחת ההסכם מטעם ראש הממשלה, "דרמר 2" (איזנברג) יפקח על יישום ההסכם - ומטעם טראמפ עשו, עושים ויעשו זאת שניים מהאנשים הקרובים אליו ביותר, שני אנשים שקרבתם אליו - משפחתית, חברית ועסקית, הפכה אותם לאנשים עשירים מאוד.
וכל החבריה העליזה הזאת תנתב לא רק שני מיליון עזתים מבתיהם הישנים לחדשים (התכנון המקורי היה עידוד הגירה, מה שהיה מקל בוודאי על משיכה של תושבים חליפיים לפרויקט) ולא רק את כוחות צה"ל אל מחוץ לרצועת עזה (בלי קשר ממשי לאינטרס הביטחוני של ישראל, כמו שלמדנו מהתגובה הרפה להרג קצין ולוחם הנח"ל רק שלשום - תגובה שהזכירה את ימי "נלחץ להם בטעות" ומענה בצורה של הפצצת "דיונות").
היא תנתב גם מאות מיליארדים של דולרים שיידרשו לבנייה מחדש של עזה.
אז אם אתם זוכרים את "גבעת חלפון", דמיינו לרגע את דונלד טראמפ כסרג'יו קונסטנטה, מסתתר מתחת לשולחן, רבע עוף בידו ושני מקורביו לצידו, כשהוא ממלמל: "רק שלא תתחיל מחדש המלחמה - ילך לי כל העסק".
"לך אחרי הכסף ותגלה את האמת" לימד אותי אותו עורך (שלמרבה האירוניה הפך ליזם, בין היתר גם בתחום הנדל"ן...) - לא יכולתי שלא להיזכר בכך לקול תשואות ההמון לוויטקוף וקושנר, שהוקפצו בהתראה כה קצרה לתל אביב, רק כדי שכל העסק פה לא יתחרבש.